חודש: ינואר 2008

בימים הראשונים של הרומן שלי עם האינטרנט, לא יכולתי להפסיק להתפעל מהמצאת ההיפר-טקסט. העובדה שבלחיצה קטנה אחת אני יכולה לעבור ממילה לעולם שעומד מאחוריה, נושא לנושא, מעולם לעולם היתה פשוט קסומה בעיני. מהר מאוד גיליתי שזו דרך נפלאה ללכת לאיבוד ולגלות, אחרי מה שמרגיש כמו רגע חטוף, שנעלמו לי שלוש שעות מהחיים.
 
{אמא שלי, שהיא קוראת נאמנה של הבלוג, תאשר שככה זה נראה גם כשאני מנסה לעשות סדר. אני מתחילה לקרוא איזה נייר, ניגשת לשים משהו בחדר אחר ונתקעת שם או פשוט מתחילה לקרוא ספר שהלך לי לאיבוד ועכשיו כשהוא נמצא אז לקרוא אותו זה הדבר הכי דחוף בעולם…}
 
לפני שנתיים בערך ביליתי הרבה שעות לילה בלשוטט ככה בבלוגים (זה גם היה הזמן שבו התאהבתי בקונספט הבלוג. בלוגים שכתובים היטב הם תענוג, ואני אסירת תודה לבלוגרים השונים שנתנו לי הצצה של רגע לתוך החיים שלהם). הייתי מתחילה מאיזשהו בלוג אקראי, ותוך לחיצות על קישורים לבלוגרים אחרים הייתי משוטטת שעות במרחב האינטרנטי וחולקת לרגע סיפורים על ילדים, תפירה, חיים בחו"ל, עבודת מחקר אקדמית, אמונה ושאר ירקות. רשימת הבלוגים האהובים עלי עדיין שמורה במועדפים במחשב שבבית, ופעם בחודשיים אני נוחתת לביקור קצר לראות מה נשמע, אבל נזהרת לא להתמכר חזרה. מה לעשות שבתחרות בין שינה לבין הצצה לחיים של אחרים השינה מנצחת?
 
היום היה לי דז'ה וו של התקופה ההיא, ודווקא באמצע הבוקר…
 
קפצתי לבדוק אם משהו התחדש בבלוג של נתנאלה, אבל לא.
מרשימת הקישורים שלה בחרתי לבקר בבלוג של אלינר. זה בלוג שפגשתי רק השבוע (והאמת היא שהשבוע, במסיבת הסקרפ מהפוסט שעבר, פגשתי גם את אלינר בכבודה ובעצמה), כך שאני קוראת בו אחורה, להשלים חוסרים. אלינר מלבדת ותופרת ובכלל עושה דברים יפים, ומכיוון שהליבוד והתפירה מדגדגים לי, אני ממש נהנית מהבלוג שלה. שוטטתי אצלה כמה שבועות אחורה, ונפלתי על פוסט מלפני כמה שבועות, בו היא מספרת על תמונה שקנתה ב ETSY, וממליצה על ביקור בחנות של האמנית, חנות וירטואלית מתוקה שנקראת Belle & Boo. אז קפצתי לחנות. אתם לא הייתם עושים את זה כשזו רק לחיצה על כפתור?
העבודות שלה אכן מקסימות, וכנראה שאם לא הייתי עומדת רגע וחצי לפני נסיעה לחו"ל הייתי מתפתה. באופן לא מפתיע התמונה שהכי דיברה אלי היתה זו שנקראת Eva with wings וכאן בעצם מתחיל החלק שלא מתאים לאנשים עציבים, והחלק שבגללו נשארתי מודבקת למחשב במשך שעתיים (הטיול הוירטואלי שלי עד עכשיו לקח רק חצי שעה בערך). מתברר שהתמונה הזו היא אחת מסדרה בשם "סופר נסיכה". יש בה 5 איורים והיא נועדה לחגוג את החיים של אווה פלורנס-בת' רוזמאייר. כתוב שם גם שחמישה דולר מכל מכירה מועברים לבית החולים בבריסביין, בו טופלה אווה.
לא יכולתי שלא להיכנס לאתר של אווה. אחר כך לא ממש יכולתי לצאת.
זה סיפור עצוב על ילדה ממש ממש ממש אהובה. בת שהגיעה אחרי שני בנים, שימחה את ההורים שלה במשך קצת יותר משלוש שנים ועזבה אותם בגלל תאונה ממש ממש מיותרת. אמא שלה מספרת את הסיפור שלה בצורה נוגעת ללב ולמרות הדמעות בעיניים איכשהו לא הצלחתי להחליט להפסיק לקרוא.
מאחר שאווה נפטרה אחרי שננעלה בתוך המכונית המשפחתית, ההורים שלה לקחו על עצמם להשתמש בסיפור שלה כדי ללמד אחרים, על מנת שהתאונה המיותרת הזו לא תחזור. כפי שהם אומרים, הם הורים פראנואידים לגמרי והם ידעו שאסור להשאיר ילד במכונית כשיוצאים ממנה, אבל הם לא ידעו איזו סכנה מציבה בפני הילדה שלהם המכונית העומדת בחנייה. עכשיו הם רוצים שכולם ידעו.
אז זו הגלויה הוירטואלית שהם מבקשים מכולם להפיץ ברשת. באתר של אווה יש גם גרסה להדפסה.
 
אמרתי לכם, כשמתחילים לשוטט ברשת לא יודעים לאן נגיע.

שנים שאני חולמת על מסיבת סקראפ, ואתמול, בזכות נויה – גם הגשמתי.
 
כמובן שכאשר זה כבר קרה, זה נפל על הימים הלחוצים של לפני הנסיעה וזה לא היה ממש בראש שלי, ולא היה ברור לי מה אני הולכת לעשות ולפיכך גם לא מה אני אמורה להביא ובכל זאת…הרי חלמתי על זה, אז ככה לוותר?
 
אתמול בבוקר שלפתי להדפסה כמה תמונות מהחתונה של עמית. התמונות לא משהו, אבל לפחות מעודכנות, וברגע האחרון הוספתי לשקית גם תמונה ממש חמודה של החברה של המתבגר, שכבר מזמן רציתי לעשות איתה משהו.
 
חוץ מזה – מה מביאים למסיבת סקראפ? כשלא יודעים מה הולכים לעשות זה ממש מסובך. הצד הטכני הוא קל – משטח חיתוך, סכין חיתוך, דבק… אבל חוץ מזה? אז אספתי כל מיני דפים יפים, שחשבתי שיוכלו להתחבר לנושא – אהבה. וכשקניתי כוסות חד פעמיות קניתי גם שתי חתיכות של ראנר אדום עם דוגמה. אדום זה אהבה, לא? וברגע האחרון זרקתי לשקית גם כמה חיתוכי נייר של מפתחות (חשבתי על מפתח הלב, כנראה),  שני סטים של חותמות וקצת דיו, וזהו. בניגוד להרגלי נסעתי ממש קלה.
 
האמת היא, שבמסיבת סקראפ מהסוג הזה, עם חברות שכבר מזמן לא פגשתי ועם כאלו שאני מכירה רק מעל גלי הרשת, מה שבאמת חשוב הוא החלק של המסיבה, לא החלק של הסקראפ, ואכן החיבוקים והפטפטת היו שווים להפליא (ובעיקר סיפורי מאחורי הקלעים של הזוגיות של נ' המלכה), אבל בכל זראת רציתי גם ליצור. בעיקר מפני שביומיום אני יוצרת בעיקר לפי הזמנה, עבודות של אחרים, וליצור בשביל עצמי כמעט לא יוצא לי.
 
התחלתי עם התמונה המתוקה של החברה של המתבגר, והאמת היא שזה זרם די בקלות והתארגן לו על הנייר כמעט בלי מאמץ. המפתח הוביל את העניין, והתמונה כל כך חמודה שהיא לא דרשה הרבה, ואני אוהבת את התוצאה. את הדודל צבעתי הבוקר עם טוש מטלי מתוצרת giotto. אני לא מניחה שאלו טושים נטולי חומציות, אבל את התורה שלי בעניין חומציות אפרוש בפוסט אחר. פיתחתי פילוסופיה שלמה בעניין….
 
הנה מה שיצא:

אחר כך עברתי לתמונות שלנו. אין לנו כמעט כאלו, אז ממש רציתי לעשות משהו עם אלו שיצאו לנו מהחתונה, למרות שאחת מהן יצאה ממש מטושטשת. אהובה (תודה יקירתי) הציעה לי לכסות את התמונה המטושטשת בפרגמנט, ככה שיצא כאילו התכוונתי לטשטוש מלכתחילה. לא היה לי פרגמנט, אז השתמשתי בראנר האדום עם הכוכבים, וזה כבר הביא איתו את הכיתוב. יצא דף שלא יכול היה לצאת בתנאים אחרים – אפרז תרמה את הניטים בצורת כוכבים, שרוני את הקרופ-א-דייל שלה ואהובה את העצות. ליד שולחן העבודה שלי, לבדי, זה בחיים לא היה קורה….

תודה לכל השותפות שלי למסיבה. היה ממש כיף!
 
מה חדש בקסם שימושי?

חזרתי!!! ובאמתחתי מדבקות ממש ממש שוות!
 
אחרי שנעדרתי מכאן ים של זמן, כתוצאה מלוח האם של המחשב שלי ששבק חיים (ועוד כמה עיסוקים צדדיים כמו עבודה, ושני ימי הולדת מושקעים, שהתייחסות אליהם תגיע באחד הפוסטים הקרובים), אני שוב כאן. מקווה שזה לא יהיה באופן זמני, מכיוון שהמחשב שוב/עדיין מגמגם. תחזיקו לי ולו אצבעות.
עכשיו שאני כאן אני מבטיחה לעשות מאמץ ולכתוב לעתים יותר קרובות. {תגובות אוהדות ואוהבות – כמו שאני רגילה לקבל מקוראי הנאמנים – בוודאי תעזורנה למוטיבציה שלי…}
ובינתיים, כשלא הייתי כאן, עסקתי כרגיל בציד אוצרות לחנות.
העירו לי באחד הפוסטים שבעצם לא הסברתי מהו בדיוק הקסם שלי, אז אולי הגיע הזמן.
לפני שנה קצת, באמצע חג החנוכה, נפתחו הדלתות של הבייבי שלי "קסם שימושי", וזה לא סתם שאני מוצאת שקשה לי להסביר מהו בדיוק העסק שלי, מפני שהוא בעצם מין בן כלאיים. זוהי חנות, אבל לא רק, וזוהי גלריה, אבל לא רק, וזוהי סדנת יצירה – שוב, לא רק וזהו גם חדר העבודה שלי, לטובת העבודה הנוספת שממנה אני מתפרנסת – עיצוב אלבומים ועיצובים בכלל.
ובעיקר – זו אני, האהבות שלי והטמפרמנט שלי, פרושים על פני 120 מטר רבוע, ביישוב שלי, יובלים שבגוש שגב בגליל.
וכיוון שזו כזו מין שלוחה שלי, אני מנסה כל הזמן למלא אותה ביופי ובצבע שיישקפו אותי ואת הדברים שאני אוהבת, כך שהדברים משתנים וזזים כאן כל הזמן, ואם תחזרו לביקור אחרי שלא הייתם כאן כמה זמן, תחשבו שהכל השתנה בזמן שישנתם…
יכול להיות שכשתעבורנה כמה שנים הרכישות עבור החנות תהפוכנה למחוייבות יותר מעיקה וטכנית ואני אקדיש לזה פחות תשומת לב אישית, אבל אני ממש מקווה שזה אף פעם לא יקרה. אני מקווה שתמיד אמשיך כמו עכשיו – לבחור בפינצטה מוצרים, ולשמוח עם כל תגלית חדשה שאני יכולה להביא איתי לפינה שלי.
החודש אלו היו בראש ובראשונה המדבקות של Wallies. את החבילה הראשונה קניתי ב"עומר" בטבעון, ומייד הכנתי לנסיכה סדרה של 3 תמונות לחדר. כל כך התלהבתי עד שהחלטתי לצרף לחבילת ה"פינוק החורפי" של חתולי (נושא הפינוק החורפי מצדיק פוסט משלו) תמונת פיות בשביל נועה. והנה היא:

 
כל-כך התלהבתי מהמדבקות האלו, שהן מדבקות שהדבק כבר נמצא עליהן, וצריך רק להרטיב אותן ולהדביק על הקיר (על הקנווס צריך אומנם להדביק, אבל הן בכל זאת שוות ממש), עד שמצאתי את היבואן והבאתי את המדבקות לחנות. עוד לפני שהספקתי לארגן אותן, נכנסה לחנות ג'ינג'ית מתוקה ולקחה לה חבילה אחת – מה שהוכיח לי שהחושים שלי עדיין עובדים וכנראה שלא רק אני אוהבת את המדבקות האלו.
אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים, אז הנה לכם כמה וכמה תמונות – למה שרק אני אתאהב?


 
נכון שהן מדבקות ממש שוות?
והן כבר נמצאות אצלי באתר, רק תיכנסו לחנות  http://www.kesem-art.com
 
ובגלל שהפוסט הזה כבר באורך קילומטר, יתר המציאות והפינוק החורפי ועודות יום ההולדת, ימתינו כולם לפוסטים הבאים.
מקווה שאף אחד מקוראי לא ייקפא בחורף הנוראי הזה שנפל עלינו (וזה אפילו לא טוב לכינרת, אז מה זה שווה?)