עשרים ושתיים שנים. שני שירים.

זה התחיל כסיפור ארוך ששיאו (היום לפני 22 שנים) היו ארונות מטבח אפורים שנצבעו צהוב-לימון ומכתב אהבה בלתי נשכח. ומאז אנחנו שניים שחיים סיפור משותף.
 
אז לכבוד היום המיוחד הזה שלנו, שני שירים.
 
את הראשון כתבתי כתרגיל בשיעור כתיבה יוצרת אצל נורית זרחילפני שנתיים בערך . המשימה היתה לכתוב מה הם נישואים בשבילי. כשאני קוראת את זה עכשיו מדהים אותי כמה זה משקף את החיים שלנו, בעיקר בשנתיים האחרונות.
 
שני לבבות הפועמים זה לצד זה
זה פועם
וזה עונה לו
ועם השנים
משתנה הקצב,
פועמים ביחד
בתוֹאָם.
 
שניים
חיים זה לצד זה
ועם השנים
פעולתו של האחד
מהדהדת בבחירותיה של האחת;
בחירותיה שולחות אדוות
אל תוך רגעיו.
 
כנפיו,
נוצות של בטחון וחופש
נושאות אותה למרומים
משחררות אותה באהבתו
לחפש נתיבים חדשים
 
ועם ערב
נשימותיה הישנות
מרדימות אותו
בחיוך שלֵו
ושניהם יחדיו
באותו קצב הלב.
 
והשיר שהוא כתב לי ליום ההולדת האחרון שלי. אני גאה להיות הפיה השימושית שלו.
 
My practical fairy is a substantial creature,
Flowers don't grow to her size –
So she built herself a practical place
To dwell in. Oh, she is so wise.
 
It is practical magic that my fairy does –
Of colors and shapes, of thought and of sight,
With practical wisdom mixed in for good measure
And a smile that reflects her practical light.
 
As practical fairy, she is into practical things:
She cuts and she punches and she glues it all well,
She paints and she packs and she knows what to buy
'cause my Practical Fairy knows what will sell.
 
She practically flew to a fair of her peers
(in a plane, not to tire her wings).
She walked and she talked in her practical manner
And brought back suitcases of wonderful things.
 
She isn't a spring chiken, my fairy,
But spring follows her where she goes.
And she feels that I love, but I'll practically
Tell her again in these words, so she'll know.
 
___________________________________
משהו קטן וטוב #12
הוא כותב יותר יפה ממני ועכשיו יש לו בלוג. שווה.