חודש: יוני 2008

אני לא יודעת איפה אתם גרים, אבל אני גרה במה שמוגדר הפריפריה. ובגלל שאני גרה מחוץ למיין סטרים, אני גם לא זוכה לקבל דואר מזה שלושה שבועות בערך.
 
אם אתם לא שייכים למסלול חלוקה של דואר נע, אתם בוודאי ממשיכים לזכות בביקור של הדוור, ואולי אתם אפילו לא מודעים לזה שהדואר הנע שובת. למה שתדעו?
 
אני לא יודעת כמה משפחות נהנות (או ליתר דיוק סובלות) מהשתייכותן לדואר הנע, אבל אני מניחה שמרבית אלו שמוגדרים "בעלי ההון והשלטון" ממשיכים לקבל את הדואר שלהם. כרגיל.
 
והתקווה שלנו, שהשביתה תוחרף ואז תעלה לכותרות ותסתיים נגוזה כשבית המשפט אסר על השובתים להחריף את השביתה. מה שמגוחך הוא שהשופטת אהובה עציון קבעה שישנה התנגשות בין שתי זכויות – הזכות לשבות וזכות הציבור לקבל שירות קריטי ויחד עם זה התירה לעובדי הדואר להמשיך בעיצומיהם במתכונת הנוכחית. כנראה כי אם בחרתי לגור בפריפריה – הדואר לא נחשב שרות קריטי עבורי (והפעם הקלישאה לגבי הצ'ק שבדואר כנראה נכונה, אבל לא ממש עוזרת לי…)
 
אז מה עושים?
רק כדי להרגיש שעושים לפחות משהו, חותמים על העצומה ומחזיקים אצבעות שיש איזה פונקציונר שגר במסלול חלוקה של דואר נע ויעשה משהו כדי שהשביתה הזו תיפסק.
 
ורק דרך אגב – אני בכלל לא נכנסת לשאלה אם עובדי הדואר צודקים בדרישותיהם או לא, אני רק טוענת שהם חכמים על חלשים.

אני אוהבת החלפות, אבל ממעיטה להירשם אליהן מחשש שלא אגיע להכין ובסוף אצטרך להילחץ ברגע האחרון. אבל אז קורה שלא נרשמתי, ואני מסתכלת בקנאה בכל הדברים הכיפיים שעשו בהחלפה ומתחרטת שלא השתתפתי. זה מה שקרה כשנתנאלה ארגנה swap תותים, ובגלל זה היה ברור לי של-swap הבא אני מצטרפת (גם בגלל שלמילה swap יש כזה טעם של חו"ל…). כשהיא הודיע שהנושא יהיה ליידי באג בכלל היה לי ברור שאני מצטרפת, כי אני ממש אוהבת את החיפושיות החמודיות האלו, ויש לי אפילו חבורה שלמה בשירותי האורחים שלנו.
 
ההחלפה כוללת משלוח של עבודת יד אחת בנושא, כרטיס ברכה ושלושה פינוקים.
 
במקור תכננתי ללבד חיפושיות על תיק ג'ינס מוכן, בין היתר מפני שבחיים לא תפרתי שום דבר משמעותי, ושום דבר בכלל במכונת תפירה (כפי שציינתי בפוסט הקודם, סבלתי במשך שנים מפוביית מכונות תפירה). בינתיים, עד שנתנאלה תגמור ללדת את אהבה ולהתאפס בחזרה על החיים, אספתי כמה חיפושיות חמודות שחיכו בסבלנות לתורן.
 
ואז נתנאלה הודיעה לי שאני מכינה את ההפתעה לפיציקולה (רויטל) שהיא הבלונדינית הכי חמודה שאני מכירה, ובגלל שפיציקולה היא כזו ידידותית לסביבה ומפרגנת, החלטתי שאני מעזה ומנסה לתפור לה תיק.
 
חיפשתי גזרה בבלוג הקישורים הנפלא של קרן, ומצאתי שם גזרה שעכשיו אני ממש לא מוצאת…
 
בחרתי את הבד (מסדרה של ארבעה בדי חיפשויות שקניתי מנתנאלה) ואז התחלתי לחשוש שהוא לא יספיק לי, אז הקטנתי את הגזרה ל-80%.
 
וביום ראשון האחרון התייצבתי אצל אמא שלי לשיעור תפירה. היא פדנטית להפליא וזה ממש עזר כי לי יש נטייה לאילתורים, והגעתי למסקנה שכמו שבבישולים אפשר לאלתר ובעוגות צריך לדייק, אז גם באומנות – יש תחומים שאוהבים אילתורים ובתפירה רצוי לדייק (ואני ממליצה שאף אחד לא יבדוק את יצירת התפירה הראשונה שלי עם פלס, למרות המורה הפדנטית).
 
אז מה יצא לנו?
התיק הזה:
 ויש לו גם כיס חמוד בפנים, מחולק לשניים:


 אני יכולה להודות, בגאווה רבה, שמרבית התפירה נעשתה במו עצמי, אבל חייבת לתת את הקרדיט על תפרי השוליים המקסימים לאמא שלי, שבלעדיה לא הייתי מגיעה עד הלום…


על אחת מידיות התיק תליתי טבעת ענקית מקושטת בפרחי לבד וחיפושיות:
   ואל התיק נילוו כאמור שלל חיפושיות מפנקות – מגנט, פזל, עט וסביבון וגם כמה חיפושיות לבד (אני יודעת שזה יותר משלוש, אבל הן המתינו המון זמן והתרבו בינתיים…):







הכנתי גם כרטיס, עם חיפושית מלובדת, ששכחתי לצלם, ובגלל שפיציקולה צילמה אותו, אז כמו בתמונה של החבילה אפשר לראות ברקע את לוי, החתול השחור וחולה הפרסום שלה:

 
והכל נכנס לקופסא, נארז יפה:
 ונשלח עם האיש שלי, שלימד הערב בחיפה, להימסר במסירה אישית (ותודה לחתולי, שווידאה שפיציקולה אכן תהיה בבית…)


 
ואז, כשישבתי באוטו עם ארבעה ילדים שבעים, בדרך ממקדונלדס, קיבלנו טלפון צוהל (על סף היסטרי) מהבלונדינית החביבה עלי, שלא רצתה להרוס את האריזה… אז אחרי שהיא צילמה היא הורידה את הסרט בזהירות (הוא מודבק ככה שאפשר להשחיל אותו החוצה, ותודה למור על הרעיון) קיבלנו שידור חי של פתיחת הקופסא וגילוי האוצרות. היה שווה!
 
_________________________
משהו קטן וטוב #22
הנסיכה, שעולה בשנה הבאה לכיתה א', מגלה בכוחות עצמה את לוח הכפל, ולראות את תהליכי המחשבה שלה זו הנאה צרופה. עכשיו רק צריך לקוות שבבית ספר לא יצליחו לקלקל לה את זה.
 

בהיותנו ילדים בנפשנו, כולנו אוהבים ללחוץ על כפתורים או להזיז ידיות ולראות שמשהו קורה. זו בדיוק הסיבה להכניס אלמנטים אינטראקטיביים גם בדפי האלבום ובכרטיסים שאנחנו מעצבים. גלגל תמונות מתאים לכל דף שבו אנחנו רוצים להכניס הרבה תמונות, בלי שהן תתפוסנה יותר מדי שטח. מסובבים את הגלגל ובכל פעם מתגלה תמונה אחרת. איזה כיף!
אז עושים את זה?
חותכים מקארדסטוק עיגול בגודל הרצוי. אפשר לגזור את השוליים במספרי צורות, אם רוצים שהחלק שאותו מסובבים יהיה משונן.
מסמנים את נקודת האמצע של העיגול. כאן גם סימנתי חלוקה של העיגול לשישה חלקים, כדי שתראו איך הוא יהיה מחולק כשהתמונות יהיו עליו.


מצמידים את העיגול לדף הרקע עם סיכה מתפצלת. מוודאים שהעיגול מסתובב ללא בעיה.


תמונה
חותכים את התמונות לפי החלוקה שסימנו קודם. התמונות צריכות להיות קטומות כך שלא יכסו את מרכז העיגול והן גם צריכות להיות קצרות מגובה המשולש, אז תתאימו את גודל החיתוך לפי זה.



מדביקים את התמונות על העיגול.



לוקחים את הדף שיכסה על העיגול וחותכים בו שני פתחים – פתח משולש שבו יראו את התמונה וחריץ שממנו יבצבץ הגלגל על מנת שנסובב אותו. הדרך שלי לסמן את מיקום הפתחים האלו היא די פרימיטיבית – הנחתי את שתי השכבות על החלון וככה ראיתי איפה אני צריכה לחתוך.



בגלל שעבדתי בשיטות פרימיטיביות החלון שחתכתי יצא גדול מדי, אז הדבקתי מאחוריו חתיכת נייר וחתכתי לחלון מסגרת שהקטינה אותו. זה טוב כי בכל מקרה רציתי למסגר את התמונה שרואים בכל מקרה, אז זו המסגרת שתכננתי.





מדביקים את הדף העליון על הדף התחתון, ומקפידים מאוד לא להדביק את גלגל התמונות בשום נקודה.
עכשיו הזמן לסיים עם עיצוב הדף לפי טעמנו.





אשמח מאוד לקבל מכן תמונות של מה שתכינו בעקבות הסדנה הזו!
_____________________
משהו קטן וטוב #21
אחרי שנים רבות של פוביית מכונת תפירה עשיתי מה שאמא שלי אמרה לי (תמיד מומלץ להקשיב לאמא…) והתייצבתי אצלה לכמה שעות שבסופן החזקתי ביד תוצר מוגמר ומדליק להפליא! הוא עדיין קצת סודי עד שיגיע לבעליו, אבל אני מבטיחה ששווה לחכות לפוסט שיוקדש לו.

הפוסט הזה נכתב מחדש אחרי שנמחק כולו. מקווה שיהיה לא פחות טוב מהניסוח המקורי.
 
איזה ספר מדליק!
 
אבל רגע, בואו נתחיל מוידוי. אני (כמו שטרחו הפרופסור והמתבגר להבהיר לי לפני כמה שנים) אינפנטילית. מבחינת ההעדפות התרבותיות שלי לא ממש התבגרתי. אני אוהבת סרטי ילדים (עדיף של וולט דיסני, ספרי ילדים ובתקופה בה הלכתי לתיאטרון, גם הצגות ילדים.
 
לפיכך, אם תינתן לי הבחירה בין פרסי ג'קסון לבין אשת חיל של ליהיא לפיד (בחירה שניתנה לי בערב החג, כשקניתי לי את שניהם) אין ספק באיזה מהשניים אבחר… אז כמובן שפרסי ניצח.
 
פרסי ג'קסון הוא ילד אמריקאי, תלמיד כיתה ו', שהצרות קצת רודפות אחריו ותמיד "קורים" לו דברים, ואז הוא מגלה יום אחד שהדברים האלו קורים לו עם סיבה, כי הוא לא ילד רגיל (ומי שאומר בנקודה זו "הארי פוטר" צודק וטועה גם יחד). אז בלי לזרוק לכאן ספויילרים (זה כתוב על כריכת הספר) אפשר לספר לכם שפרסי ג'קסון הוא בנו של אל (ומסתבר שאינו היחד שמסתובב בינינו) וזו גם הסיבה לצרות שרודפות אחריו. ההבדל העיקרי בין פרסי לבין הארי הוא בכך שבעוד הארי נטוע בעולם של קסם, פרסי נטוע בעולם שלא פחות קרוב ללבי – המיתולוגיה היוונית. וכמו הארי, פרסי מוצא לו חברים ומורים שעוזרים לו (קצת) למצוא את דרכו, עובר הרפתקאות וחוויות, מתבגר והופך למה שנועד להיות – גיבור. ההבדל הוא שהספר הרבה יותר משעשע וקליל וכיפי מספרי הארי פוטר (וככזה ייתכן שיהיו מבוגרים שפחות יתחברו אליו, אבל אני כאמור אינפנטילית…)
 
התרגום של יעל אכמון זורם ומהנה ועיני המגיהה שלי מצאו רק שגיאת דפוס אחת (אבל יש לציין שזה היה ממש בתחילת הקריאה, וברגע שנכנסתי פנימה כבר הייתי כל כך שקועה שבטח הייתי מפספסת את השגיאות גם אם היו כאלו…)
 
כספרנית לשעבר, תמיד שנאתי ספרי "מטעם", כאלו שבהם הסיפור הוא רק תירוץ כדי להעביר איזשהו מסר או לקח או ידע. מצד שני, ברור שאם הסיפור עצמו טוב, הוא מביא איתו לקחים, מסרים ומידע. ריק ריירדן, הסופר, אוהב את המיתולוגיה היוונית, אין ספק, וכך הוא שוזר אותה בספר בצורה שתגרום גם לקוראיו ללמוד הרבה תוך כדי הקריאה ועדיין לאהוב אותה. איזה יופי! {ורק הערת ביניים – יונה טפר עשתה משהו דומה ב"סוס השמיים של סער" – שווה לחפש את הספר לטובת הקוראים הצעירים שלכם.} אה, ויש לו גם בלוג ששווה ביקור ושאפילו יש בו תמונה מדליקה משבוע הספר בתל אביב (כבוד!)
 
ועוד משהו – הפרופסור (שכנראה יסיים את הספר הערב, אחרי ששחררתי אותו לידיו אמש) מוסר שהספר הזה מוכיח את כוחה של כריכה טובה ומפתה – הוא רצה לקרוא אותו ברגע שראה את הכריכה , עוד לפני שקרא את התקציר. צודק. תראו איזה יופי של כריכה:
 


 
פרסי ג'קסון וגנב הברק, ריק ריירדן, תרגום יעל אכמון, הוצאת גרף, 2008
 
___________________
משהו קטן וטוב #20
שנים הרגתי צמחים. סוף סוף אני מצליחה גם לגדל, פסיפלורות:
 


 
 
 

פעם, מזמן, בימים שטרם היות החנות, הכנתי ערמה של מסגרות ומראות בשיטה הזו לאיזו מכירה, ובמשך חודשים רבים נתתי את מה שלא נמכר כמתנות.
 
אחר כך נולד ה"פינוק החורפי" בפורום אומנות שימושית ב-YNETוהייתי צריכה לשלוח למישהי חומרים + הוראות להכין משהו. מאחר שהגרלתי את חתולי, החלטתי שאין טעם ללמד אותה להכין קופסא מתפוצצת כמו שהתכוונתי, אז כתבתי לה הוראות להכנת מסגרת קולאז'ית כזו, ומאחר שזה פיתרון נהדר לשאריות הנייר שנשארות לכל מי שמעצבת אלבומים וכרטיסים, כבר מאז אני מתכננת להכין סדנא מצולמת ראויה. אז היום זה היום…
 
וזה התרגום:
פ‏y‏ם, ‏N‏ז‏N‏ן, 2*‏N‏*ם ‏w‏ט7ם ה*!ת החנ!ת, הכנת* ‏y‏7‏N‏ה ‏w‏& ‏N‏0ג7!ת !‏N‏7‏X‏!ת 2‏w‏*טה הז! &‏X‏*ז! ‏N‏כ*7ה, !2‏N‏‏w‏ך ח!ד‏w‏*ם 72*ם נתת* ‏X‏ת ‏N‏ה ‏w‏&‏X‏ נ‏N‏כ7 כ‏N‏תנ!ת.
 
‏X‏ח7 כך נ!&ד ה"פ*נ!ק הח!7פ*" 2פ!7!ם ‏X‏!‏N‏נ!ת ‏w‏*‏N‏!‏w‏*ת 2-YNET !ה**ת* 37*כה &‏w‏&!ח &‏N‏*‏w‏ה* ח!‏N‏7*ם + ה!7‏X‏!ת &הכ*ן ‏N‏‏w‏ה!. ‏N‏‏X‏ח7 ‏w‏הג7&ת* ‏X‏ת חת!&*, הח&טת* ‏w‏‏X‏*ן ט‏y‏ם &&‏N‏ד ‏X‏!תה &הכ*ן ק!פ0‏X‏ ‏N‏תפ!33ת כ‏N‏! ‏w‏התכ!!נת*, ‏X‏ז כת2ת* &ה ה!7‏X‏!ת &הכנת ‏N‏0ג7ת ק!&‏X‏ז'*ת כז!, !‏N‏‏X‏ח7 ‏w‏זה פ*ת7!ן נהד7 &‏w‏‏X‏7*!ת הנ**7 ‏w‏נ‏w‏‏X‏7!ת &כ& ‏N‏* ‏w‏‏N‏‏y‏32ת ‏X‏&2!‏N‏*ם !כ7ט*0*ם, כ27 ‏N‏‏X‏ז ‏X‏נ* ‏N‏תכננת &הכ*ן 0דנ‏X‏ ‏N‏3!&‏N‏ת 7‏X‏!*ה. ‏X‏ז ה*!ם זה ה*!ם…
תודה ל-Sattla.
 
הערה שנייה
בפוסט הקודם כתבתי שהמסגרות הסקראפיות הן פיתרון נהדר לשאריות נייר, אבל לא אמרתי לכן איך בעצם אני שומרת על השאריות שלי למטרה הזו. מה שאני עושה הוא לייחד שמרדף לכל צבע, ולאסוף בו המון שאריות משלל דפים, ולפעמים גם קישוטונים שנשארים מיותמים, ואז כשאני רוצה להכין מסגרת אני רק צריכה לשפוך על השולחן את תוכן השקית ועולם ומלואו נפרשים לפני. אפשר לאסוף גם שאריות לפי נושא – נקודות, פרחים וכו'. העיקר שיהיה חוט מקשר.
__________________________
משהו קטן וטוב #19
אתמול גיליתי לשמחתי שלמישהי שאני מאוד אוהבת יש חבר. זה נשמע כמו רכילות של כיתה ו', אבל האמת היא שבשנתיים שלוש האחרונות אני מגלה מסביבי עוד ועוד בנות שמסיימות פרק א' (זה כנראה קשור לגיל שלי…) ומסתבר שלמצוא מועמדים לפרק ב' זה לא כל פשוט. אז החדשות על גברת כזו שמוצאת חבר בהחלט נופלות לקטגוריה של משהו טוב, ואפילו לא כל כך קטן…

פעם, מזמן, בימים שטרם היות החנות, הכנתי ערמה של מסגרות ומראות בשיטה הזו לאיזו מכירה, ובמשך חודשים רבים נתתי את מה שלא נמכר כמתנות.
 
אחר כך נולד ה"פינוק החורפי" בפורום אומנות שימושית ב-YNETוהייתי צריכה לשלוח למישהי חומרים + הוראות להכין משהו. מאחר שהגרלתי את חתולי, החלטתי שאין טעם ללמד אותה להכין קופסא מתפוצצת כמו שהתכוונתי, אז כתבתי לה הוראות להכנת מסגרת קולאז'ית כזו, ומאחר שזה פיתרון נהדר לשאריות הנייר שנשארות לכל מי שמעצבת אלבומים וכרטיסים, כבר מאז אני מתכננת להכין סדנא מצולמת ראויה. אז היום זה היום…
 
מה צריך?



מסגרת עץ (הפשוטות של איקאה מצויינות לזה). אני עבדתי עם מסגרת בגודל 15*21
ניירות מדוגמים
דבק מוד פודג' מט לנייר (אפשר כמובן לעבוד עם מבריק, אבל אני מעדיפה תמיד מט, גם בהדפסת תמונות)
דיו לצביעת השוליים
צבע אקרילי
קישוטונים – אפשר חותמות ודיו, בולים, כפתורים וכל מה שמתאים לעיצוב.
 
מה עושים?
1. מודדים את רוחב השוליים וחותכים פסי נייר ברוחב הזה (במקרה שלי 2.4 ס"מ).



2. קורעים חלק מהניירות באלכסון כך שייווצרו פסים קצרים יותר עם שוליים קרועים. בהתחשב בכישורי הקריעה המפוקפקים שלי, אני משתמשת בסרגל קריעה של פלייד.
3. את השוליים המשוננים "מלכלכים" בדיו (הגיע הזמן להמציא מילה ל inking– איפה 2 הקוראות המתרגמות שלי?) ומניחים את זה להתייבש (לי אין סבלנות אז אני משתמשת בשלב הזה בדיו סטאז-און).
4. מתכננים את הדרך בה רוצים להניח את הניירות על המסגרת. שימו לב שהקצוות המשוננים יהיו מונחים על נייר בצבע/דוגמה שידגישו את הניגוד.
5. מדביקים הכל בעזרת דבק מוד פודג' – חשוב לשים לב להדביק את הניירות בסדר הנכון, כדי שמה שרצינו שיהיה למעלה אכן יודבק אחרון…



6. אם רוצים להחתים – זה הזמן. על המסגרת שלי היה רק מקום לחותמות קטנות, אבל על מסגרת רחבה יותר השמיים הם הגבול. בנוסף מדביקים קישוטי נייר, אם יש (כמו בולים, למשל).



7. צובעים את צידי המסגרת (הפנימיים והחיצוניים) בצבע האקרילי. זה לא נורא אם הצבע מלכלך קצת את הנייר, זה מוסיף למראה הלא מלוטש של העבודה. הערה – אם מעדיפים אפשר לצבוע את המסגרת, או את שוליה, לפני תחילת העבודה.
8. אם רוצים מראה וינטג'י אפשר ללטש את שולי העבודה.
9. מורחים על כל העבודה דבק מוד פודג' שסוגר את הכל ונותן לעבודה גימור יפה (וגם מאפשר לנגב ממנה אבק ביתר קלות…). את מריחת הדבק מומלץ לעשות בעזרת ספוג, כך שלא יהיו סימני מריחה.
10. זה השלב להוסיף קישוטונים תלת מימדיים כמו כפתורים, אלמנטים ממתכת וכו'.



והנה לכם המסגרת:



אני השתמשתי בניירות  blushו blossom. מכיוון שהם דפים דו-צדדיים מאותה סדרה, היו לי ארבע דוגמאות מתאימות. הצבע האקרילי הוא pine green מסדרת קרימזון של חברת הניג (אני אוהבת את הצבעים האלו כי הגוונים שלהם מיוחדים והכיסוי שהם נותנים מצויין). את החותמת החתמתי בדיו ורסה מרק שחור (והשוליים לוכלכו כאמור בדיו סטאז-און חום) והכפתורים הם כפתורים ורודים מסדרת color me.
__________________________
משהו קטן וטוב #18
ביום שישי אני יוצאת למכירה ברמת השרון והמון חברות הבטיחו לבוא לחבק, איזה כיף! אם גם אתם רוצים לבוא ולא יודעים לאן, כתבו לי ואשלח את הפרטים…

אתגר מאי שקרן העלתה בפורום עיצוב אלבומים וכרטיסים בתפוז היה לעצב דף שאומר מה ישראלי בעיני. לקח לי בערך יומיים לחשוב מה אני רוצה לעשות, ואז חודש שלם פשוט לא הגעתי לזה. הדבר היחיד שעשיתי היה לצלם את הסיר לחץ שלי, וזהו.
 
אז כשעלה השרשור המקסים עם העבודות של אלו שכן עבדו החודש, החלטתי לקבל את זה שפיספסתי וזהו.
 
אבל אתמול היה לי אחר צהריים עם פונציאל להיות דכאוני במיוחד. הזמנתי את כל הגננות באזור לבית פתוח בחנות והכנתי להן יופי של תערוכת מוצגים, ומי לא בא? {לא, זה לא היה מיכאל…אותו לא הזמנתי…}. אז אחרי ששקלתי את אופציית הדיכאון, החלטתי לוותר על הדיכאון ולנסות להוציא את הרעיון שלי לפועל.
 
זה מה שיצא:



מכיוון שמבחינתי השפה היא כלי יומיומי, בחרתי לבטא גם את הישראליות דרך השפה, ומכיוון שאנחנו חיים הרבה פעמים בתחושה שאנחנו בתוך סיר לחץ, אז בחרתי בו בתור הכלי שבתוכו מתערבבים כל הדברים שהופכים את השפה שלנו למה שהיא.
 
הדף לא יצא בדיוק כמו שפינטזתי, בין היתר מפני שהצבעים שבחרתי היו קרובים מדי אחד לשני, אבל אחרי שכבר גזרתי את האותיות לא היה לי כוח להתחיל מחדש, אז הן מודבקות על הסיר במקום מתחתיו, כמו שתיכננתי בהתחלה.
 
גם הדבק התלת מימדי לא היה גבוה מספיק, אז לא ממש רואים שהסיר מוגבה מעל הדף, אבל לא נורא. זה היה תרגיל נחמד.
 
דף הרקע הוא מסדרת NANA של DCWV והאותיות והחיצים גזורים מדף Tim's textured blocks flat paper של חברת K & company. את התפרים על החיצים עשיתי ביד חופשית והאותיות הן בפונט קליגרף, שהוא פונט קנוי.
 
וזהו. האתגר ליוני הוא לעצב דף בנושא יום טיפוסי שלנו. מי מצטרפת?
 
____________________________________
משהו קטן וטוב #17
גלגלידה מסדרת milktime של שטראוס. אני מתה על קסטה ופה יש קסטה עם ביסקויטים ממש טעימים וגלידה שוקולד ווניל של שטראוס, מה יכול להיות רע? ולדבר המפרסם – בכל שלגון כזה יש כמות סידן כמו בכוס חלב שלמה. רווח נקי, לא?