הפוסט הזה נכתב מחדש אחרי שנמחק כולו. מקווה שיהיה לא פחות טוב מהניסוח המקורי.
איזה ספר מדליק!
אבל רגע, בואו נתחיל מוידוי. אני (כמו שטרחו הפרופסור והמתבגר להבהיר לי לפני כמה שנים) אינפנטילית. מבחינת ההעדפות התרבותיות שלי לא ממש התבגרתי. אני אוהבת סרטי ילדים (עדיף של וולט דיסני, ספרי ילדים ובתקופה בה הלכתי לתיאטרון, גם הצגות ילדים.
לפיכך, אם תינתן לי הבחירה בין פרסי ג'קסון לבין אשת חיל של ליהיא לפיד (בחירה שניתנה לי בערב החג, כשקניתי לי את שניהם) אין ספק באיזה מהשניים אבחר… אז כמובן שפרסי ניצח.
פרסי ג'קסון הוא ילד אמריקאי, תלמיד כיתה ו', שהצרות קצת רודפות אחריו ותמיד "קורים" לו דברים, ואז הוא מגלה יום אחד שהדברים האלו קורים לו עם סיבה, כי הוא לא ילד רגיל (ומי שאומר בנקודה זו "הארי פוטר" צודק וטועה גם יחד). אז בלי לזרוק לכאן ספויילרים (זה כתוב על כריכת הספר) אפשר לספר לכם שפרסי ג'קסון הוא בנו של אל (ומסתבר שאינו היחד שמסתובב בינינו) וזו גם הסיבה לצרות שרודפות אחריו. ההבדל העיקרי בין פרסי לבין הארי הוא בכך שבעוד הארי נטוע בעולם של קסם, פרסי נטוע בעולם שלא פחות קרוב ללבי – המיתולוגיה היוונית. וכמו הארי, פרסי מוצא לו חברים ומורים שעוזרים לו (קצת) למצוא את דרכו, עובר הרפתקאות וחוויות, מתבגר והופך למה שנועד להיות – גיבור. ההבדל הוא שהספר הרבה יותר משעשע וקליל וכיפי מספרי הארי פוטר (וככזה ייתכן שיהיו מבוגרים שפחות יתחברו אליו, אבל אני כאמור אינפנטילית…)
התרגום של יעל אכמון זורם ומהנה ועיני המגיהה שלי מצאו רק שגיאת דפוס אחת (אבל יש לציין שזה היה ממש בתחילת הקריאה, וברגע שנכנסתי פנימה כבר הייתי כל כך שקועה שבטח הייתי מפספסת את השגיאות גם אם היו כאלו…)
כספרנית לשעבר, תמיד שנאתי ספרי "מטעם", כאלו שבהם הסיפור הוא רק תירוץ כדי להעביר איזשהו מסר או לקח או ידע. מצד שני, ברור שאם הסיפור עצמו טוב, הוא מביא איתו לקחים, מסרים ומידע. ריק ריירדן, הסופר, אוהב את המיתולוגיה היוונית, אין ספק, וכך הוא שוזר אותה בספר בצורה שתגרום גם לקוראיו ללמוד הרבה תוך כדי הקריאה ועדיין לאהוב אותה. איזה יופי! {ורק הערת ביניים – יונה טפר עשתה משהו דומה ב"סוס השמיים של סער" – שווה לחפש את הספר לטובת הקוראים הצעירים שלכם.} אה, ויש לו גם בלוג ששווה ביקור ושאפילו יש בו תמונה מדליקה משבוע הספר בתל אביב (כבוד!)
ועוד משהו – הפרופסור (שכנראה יסיים את הספר הערב, אחרי ששחררתי אותו לידיו אמש) מוסר שהספר הזה מוכיח את כוחה של כריכה טובה ומפתה – הוא רצה לקרוא אותו ברגע שראה את הכריכה , עוד לפני שקרא את התקציר. צודק. תראו איזה יופי של כריכה:
פרסי ג'קסון וגנב הברק, ריק ריירדן, תרגום יעל אכמון, הוצאת גרף, 2008
___________________
משהו קטן וטוב #20
שנים הרגתי צמחים. סוף סוף אני מצליחה גם לגדל, פסיפלורות:
