את ליאת היכרתי בהתחלה באופן וירטואלי לגמרי בפורום אומנות שימושית ב-YNET. מה שאני זוכרת מהתחלת הדרך זה שהיא כתבה שהיא צפונית, שהתברר לי שהיומולדת שלה קרוב לשלי ושהיא ושאלה מה זה הניירות המעוצבים האלו שאנחנו כל הזמן מדברים עליהם. אז אספתי אוצרות מתוך המאגר הפרטי שלי ושלחתי לה חבילה עם כל מיני סוגי ניירות והסברים. זה היה בימים של טרום קסם שימושי, וכשאני חושבת על זה עכשיו אין לי מושג איך הישגתי את הכתובת שלה בכלל…
בהמשך עקבתי אחרי העבודות שהיא הציגה בפורום (לא מספיק) וכשפתחתי את החנות היא הפכה ללקוחה אהובה ומשמחת. אני זוכרת שמתי שהוא היא שאלה בפורום על צבעי עיפרון איכותיים לפרוייקט שקרוב ללבה, ותהיתי מה יצא מזה. וחיכיתי בסבלנות.
והנה זה יצא. בסופו של דבר לא עם הציורים שלה, אלא של יונת קציר המקסימה.
בעברי אני ספרנית ילדים ובידיים שלי עברו המון המון ספרים. ספרים עם תוכן, ספרים בחרוזים, ספרים עם נצנצים, ספרים עם גימיקים, ספרים עם בעייה, ספרים עם פיתרון לבעייה, ספרים קטנים וספרים גדולים.
הספר הזה קטן פיזית, אבל זה הגיוני כי הוא ממש פנינה, ופנינים – כידוע – לא ממש מגיעות במידות גדולות.
חיכיתי ולא כתבתי על הספר כי רציתי את חוות הדעת של הנסיכה, והייתי צריכה לחכות שנסיים עם פדינגטון הדב (שהיה הספר הראשון שהצלחנו לקרוא בהמשכים וגם לסיים, ונהנינו מאוד). אתמול בערב חיבקתי בזרוע אחת נסיכה וביד השנייה אחזתי את הספר והקראתי (עוד יתרון של ספר לא גדול מדי – שנוח לאחוז בו ביד אחת). תוך כדי ההקראה הסתכלתי על הנסיכה וראיתי שהיא נועצת עיניים נוצצות באיורים ומאזינה במאה אחוז למילים.
עוד לפני שסיימתי היא שאלה אם הספר שלנו או בהשאלה מהחנות. מה יכולתי לענות על זה?
אז עכשיו הוא שלה, והיא הלכה לישון איתו מתחת לכרית, ואמרה לי שבגלל שהספר הזה הוא על פחד אז עכשיו הוא יעזור גם לה לא לפחד. ליאתי, הייתי אומרת שהצליח לך!
____________________________
משהו קטן וטוב #23
Lorraine יוצרת מאנגליה, החליטה לשמח מישהו אחר ביום ההולדת שלה, והיא מגרילה חבילת מוצרים שווים ביותר בין המגיבים לבלוג שלה. בין אם אני אזכה ובין אם לא – הרעיון חמוד בעיניי ולה מגיעים איחולים ליומולדת שמח ויצירתי. והנה מה שהיא מגרילה: