כשהיינו ילדים לא הלכנו לקייטנות (כמעט). היינו מבלים את הקיץ בכל מיני פעילויות משפחתיות. עד היום יש לי פנטזיות על הליכה לים עם כלי פלסטיק גדול מלא פירות טריים וקוביות קרח ששומרות עליהם כיפיים עד רגע האכילה (וזה נשאר בתחום הפנטזיה, כי חם בים ודביק וחול ומיליון אנשים. בכלל לא הים מהזיכרונות שלי…). מה שעוד היינו עושים בחופש אלו כל מיני עבודות יד. אחת מהזכורות ביותר היא מחזיקי המפיות שעשינו על גלילים של נייר טואלט. היינו כורכים רפייה סינטטית סביב הגליל ואז רוקמים דרכה את הדוגמאות בצבע אחר. היה בזה מין קסם, כי בתלות במספר הזוגי או האי-זוגי של החוטים ובגודל התכים יצאו כל מיני דוגמאות מפתיעות. שנים עברו מאז שראיתי בפעם האחרונה רפייה סינטטית, אז הפעם הכנתי את מחזיקי המפיות מחומרים שזמינים לי היום – ניירות וקישוטונים. אם אתם לא מתעקשים על מערכת אחידה של מחזיקי מפיות, זה פרוייקט נהדר לניצול כל מיני שאריות נייר וקישוטונים בודדים שנשארו לכם.
אז מה עושים?
לוקחים גליל ריק של נייר טואלט וחוצים אותו בעזרת סכין חיתוך, כך שנקבל שני גלילים נמוכים (בערך 4.5-5 ס"מ).
חותכים רצועת נייר שתהווה את הבסיס לעטיפת הגליל. הגובה שלה צריך להיות גובה הגליל + ס"מ-שניים והרוחב שלה 16.5-17 ס"מ.
את רצועת הנייר הזו מקשטים איך שרוצים. אפשר להדביק עליה רצועת נייר צרה יותר, בצבע שונה. אפשר לעטר בפרחי נייר מוכנים או בניקובים שהכנו לבד. אפשר גם להפוך את המחזיק למחזיק אישי אם משתמשים במדבקות אותיות וכותבים עליו את השם.
מדביקים את הרצועה לגליל (בעזרת דבק רב-תכליתי, למשל BIG או UHU ג'ל) כך שתקיף אותו ובשני צדדיו יישאר שטח נייר עודף.
מקפלים את הנייר העודף בשני צדי הגליל ומדביקים אותו למקום. אפשר לעשות בו חתכים קטנים על מנת שיתקפל בצורה טובה יותר.
והנה לכם – מחזיקי מפיות אישיים לשולחן חגיגי יותר!
חג שמח!
_________________
משהו קטן וטוב #34
ביום שישי חגגנו חג יישוב במופע קהילתי מחמם לב, ושוב נזכרתי כמה אני שמחה לגור כאן…
חודש: ספטמבר 2008
אקס ליבריס
"אקס ליבריס (מלטינית: ex-librīs, מילולית: "מספריו של…") היא תווית נייר מודפסת ומאויירת המודבקת בספר, או חותמת המוטבעת בספר, לרוב על גבי החלק הפנימי של העטיפה, על מנת לציין מיהו בעליו של הספר.
תוויות אקס ליבריס עשויות לשאת על גביהן שם, מוטו, שלט אצולה ורכיבי הרלדיקה אחרים (כגון ציצה, סיכה) או כל מאפיין אחר המקושר אל בעלי הספר או שבעל הספר הנחה את האמן או המעצב לכלול באקס ליבריס שלו." (ויקיפדיה)
אקס-ליבריס תמיד היה משהו ששבה אותי בחבלי קסם. יש לי חלום שאני מעצבת לעצמי אקס-ליבריס שמייצג אותי ואת כל תחומי העניין שלי. זה אומנם קצת בעייתי להכניס בתווית אחת מיליון עיסוקים ורעיונות, אבל אולי יום אחד זה עוד יקרה…
לפני שנים קנינו לנו שתי קופסאות של אקס-ליבריס, ולקח לנו ממש מעט זמן להבין שזה קצת מגוחך 100 יחידות של תוויות כשיש לנו איזה 700 ספרים (אז). אז סרקנו דוגמה שאהבנו, הדפסנו לעצמנו תוויות משל עצמנו, והדבקנו והדבקנו והדבקנו. מאז זרמו הרבה מים בירדן, ועל מאות הספרים שקנינו מאז כבר לא הדבקנו כלום.
כשהבכור שלנו (שמאתמול, כשחגג 18, הוא כבר לא המתבגר, אבל לכינוי החדש שלו יוקדש פוסט עצמאי) נולד, קניתי חבילה של 10 תוויות אקס-ליבריס ילדותיות והדבקנו אותן על הספרים הראשונים שלו. אולי אנחנו צריכים לדפדף בספרייה של הנסיכה ולבדוק אם נשאר משהו מהספרים ההם.
ולמה רשומה שעוסקת באקס-ליבריס?
כי הכנסתי לחנות סחורה חדשה, של מעצבת מקסימה בשם כרמל קושניר (סטודיו מירללונה) וממש שמחתי כשגיליתי שבקו המוצרים שלה יש ערכות של אקס ליבריס. בכל קופסא 35 מדבקות עם ציורים יפייפיים של בעלי חיים, ואני חושבת שזו מתנה נפלאה, עם ספר או בלעדיו. את האקס ליבריס שלה תוכלו למצוא כאן (רק עכשיו אני קולטת שהקטגוריה מתנות מיוחדות למבוגרים נשמעת קצת מפוקפקת…) ומוצרים נוספים כמו תחתיות לצלחות, מגנטים ופנקסים יפים תוכלו למצוא בחנות עצמה (כן, כן, זה ידרוש נסיעה עד יובלים…).
אז שיהיו ימים טובים ותקראו הרבה (עם אקס ליבריס או בלעדיו).
_______________________________________
משהו קטן וטוב #33
המתבגר (שם זמני) חגג אתמול כאמור יומולדת 18. בבוקר הוא קיבל עוגה מחברה לכיתה, אחר הצהריים החניכים שלו אירגנו לו מסיבה עם עוגה, חטיפים ושתייה ובערב החברים שלו הפתיעו אותו (עם עוגה שאני הכנתי) – איזה יופי שהסביבה כולה חוגגת איתו!
בשבילה גיבורים עפים
סוג של פיצוי
השראה שקופה
הבנות של מיקסים ממשיכות לאתגר את הסביבה, והפעם האתגר היה – שקוף.
הן העלו דוגמאות כאלו מקסימות, שקצת הקשו עלי למצוא רעיון מקורי משלי, עד שנזכרתי שכבר מזמן אני רוצה לעשות מובייל סקראפי, אז למה לא מובייל שקוף?
הכוכבת היא כמובן הנסיכה, שכידוע עלתה השבוע לכיתה א', וזכתה ל-BOOK צילומים מפואר…
הבסיס למובייל הוא שקף עבה מאוד (תודה לקרן, ששלחה אותי לארטא, ותודה לאמא שלי, שהלכה במקומי…). יתכתי ממנו שלושה ריבועים בגודל 20*20 והתחלתי לעבוד.
התוצאה לא נראית ממש כמו שתכננתי, בחלקו בגלל בעיות הפקה, ובחלקו כי לא ממש תכננתי אלא נתתי לעצמי לזרום והפתעתי את עצמי עם מה שיצא.
ככה נראה המובייל כולו:
ועכשיו לקלוז-אפים, עם קצת הסברים:
האותיות הן מחבילה שקניתי מזמן מנתנאלה, עם אותיות בכל מיני צבעים. הבעיה היחידה היא שהאותיות די מודבקות אחת לשנייה והיה ממש ניג'וס להפריד אותן. 
הדבקתי אותן על שקף שצבעתי עם דיו אלכוהולי. בגלל תקלות ההפקה שהוזכרו למעלה המילים נגזרו והודבקו על שקף נוסף, שלא כמו בתוכנית המקורית…
הפרחים הלבנים הם מדבקות ראב-און פריחה של קייזר, ובתוכם מודבקות אבני חן בצבע לילך, גם הן מתוצרת קייזר.
החורים בפינות מחוזקים עם גרומטים, שמזמן לא מצאתי הזדמנות להשתמש בהם, והכיתוב הלבן הוא מחוברת ראב-אונים שאני ממש אוהבת.
הפרחים הסגולים הם פרחי דייזי , החותמת והסרטים בתחתית הם מקיט אוגוסט של scarlrtlime.
כל החלקים מחוברים בטבעות "1.5.
ועוד תמונה או שתיים:
זהו.
אני עוד לא בטוחה כמה אעבוד עם השקוף הזה, אבל זה היה ניסיון מעניין.
____________________________________________________
משהו קטן וטוב #30
שני הבנים שלי התחילו להדריך השבוע. הפרופסור בפעם הראשונה, והתבגר בחוויה מתקנת להדרכה הקשה של לפני שנתיים. שניהם חזרו מרוצים. שרק ימשיך ככה!
דברים שרואים שם
מאז שהנסיכה התחילה ללמוד בבית הספר, הבקרים שלנו מתחילים הרבה יותר מוקדם. בשנה שעברה היא בדרך כלל הגיעה לגן ברגע האחרון, אבל עכשיו היא צריכה לעלות על ההסעה כבר ב-7:35, ומכיוון שהיא צריכה זמן להתעורר בנחת, הבוקר מתחיל כבר בשש וחצי. מכיוון שכך, גם אני מנסה לנצל ביתר אפקטיביות את השעות של הבוקר.
היום המשמעות של זה היתה שכבר בשמונה וחצי בבוקר הייתי בדואר בסכנין, לשלוח חבילות, ואז בשיא הספונטניות נסעתי לכרמיאל לקנות משהו. מה לעשות שזה שאני מתחילה את הבוקר מוקדם יותר לא שינה את הרגלי פתיחת החנויות בכרמיאל??? אז מצאתי המון חנויות סגורות. שתיתי כוס קפה בהמתנה לזה שייפתחו, קניתי שני ספרים בחנות הספרים שכן נפתחה וויתרתי על יתר הדברים שרציתי, כי החנות עדיין היתה סגורה בתשע וחצי…
ואז, בדרך ליובלים, נתקעתי מאחורי רכב למד שהנהגת המתלמדת בתוכו לא הצליחה להחליט מה היא רוצה לעשות ופיספסה את הרמזור. אני מסרבת להתעצבן מדברים כאלו, אז במקום זה הסתכלתי מסביב ואז ראיתי…
זקנה רוכבת על חמור. אנחנו מדברים על הכביש הראשי בכרמיאל. חמור. עם שקים משני הצדדים, וזקנה עם כפיה ומקל קטן. נכון שזה נשמע כמו התחלה של איזה סיפור אגדה?
אז חייכתי לעצמי, והצטערתי ששכחתי לשים את המצלמה בתיק, והזכרתי לעצמי שאם לא הייתי ספונטנית, או שהחנות היתה נפתחת מוקדם, או שהתלמידת נהיגה היתה יותר מיומנת – הייתי מפסידה את החיוך הזה. אז איזה מזל שלא!
יום טוב גם לכולכם!
________________________________
משהו קטן וטוב #29
שרוני קראה בפוסט הקודם שאני אוהבת את "שיר אהבה אינדיאני" וארגנה לי אותו בתור רינגטון. עכשיו אני רק צריכה שיגיע איזה גאון טכני, i.e. אחד הילדים, ויסדר לי אותו בטלפון… תודה יקירתי!
עלינו לאוויר!
חגית הזכירה לי שהבטחתי לכתוב לעתים קרובות.
פעמיים ביום זה טוב?
אבל זה רק בנסיבות מיוחדות.
האתר שלי עלה לאוויר. שוב.
האמת שהאתר שלי היה באוויר ותפקד כבר למעלה משנה, אבל היו הרבה דברים שרציתי לשנות בו ועכשיו הגיע הזמן.
אז היום, לפני כמה דקות, הוא עלה לאוויר…
www.kesem-art.com
אשמח לביקורים, להארות וגם להערות.
_______________________
משהו קטן וטוב #28
ברדיו, ברקע, השיר הכי מקסים ברדיו כרגע – "שיר אהבה אינדיאני" (מיגל). עלמה זוהר פשוט עשויה קסם.
שלום כיתה א'
הראשון לספטמבר הוא יום מיוחד להרבה אנשים, בין אם הם ילדים, מורים וגננות או הורים.
אני לא שוכחת את ההרגשה המוזרה בראשון לספטמבר לפני כמעט מיליון שנה, שבו לא רק שפתאום לא הייתי תלמידה, אלא כבר הייתי חיילת, והראשון לספטמבר היה סתם יום רגיל של להכין קפה ולהזיז ניירות מצד לצד של השולחן…
ואחר כך עברו עוד כמה שנים שבהן הראשון לספטמבר היה סתם יום, ואז נהייתי אמא. והיום הזה שוב קיבל משמעות. ובמשך עשר שנים גם אני התחלתי את בית ספר בכל שנה, יחד עם התלמידים, אבל זו כבר השנה השנייה שבחיים המקצועיים שלי יש יותר קסם ופחות בית ספר…
אתמול התחלנו את כיתה א' בפעם האחרונה (עד שיבואו הנכדים וישנו את זה…). הנסיכה עלתה לא', ואנחנו התרגשנו איתה, וצילמנו מיליון תמונות (יוצאת מהבית, מגיעה לתחנת הסעה, עולה על האוטובוס, יורדת מהאוטובוס, מגיעה לכיתה, יושבת בכיתה – טוב, הבנתם את הרעיון) ועכשיו אני כבר מתחילה לתכנן את דפי האלבום שיתארו את היום המרגש הזה. בינתיים רק תמונה אחת של 1/3 מהקסם הכי גדול שלי:
ומאחר שהיא ממש אוהבת לצייר, רציתי שיהיו לה מדבקות מחברת אישיות, אז היא ציירה ואני סרקתי ועכשיו יש לה מדבקות שלאף אחד אחר אין:
מה נשאר? רק לאחל לה ולכל התלמידים שנה בטוחה, שנה של תגליות ושל הנאה!
__________________________________
משהו קטן וטוב #27
המתבגר שלי, שעבר את הטסט ביום שישי (טסט ראשון!) קיבל אתמול את הרישיון ליד ואחרי שלקחתי משכנתא נוספת כדי לממן את התוספת לביטוח… הוא לקח אותי לסיבוב ביישוב. וואוו – יש לי ילד שנוהג! ואני נשבעת שאחשוב רק חשיבה חיובית ואהנה מהעניין.