הראשון לספטמבר הוא יום מיוחד להרבה אנשים, בין אם הם ילדים, מורים וגננות או הורים.
אני לא שוכחת את ההרגשה המוזרה בראשון לספטמבר לפני כמעט מיליון שנה, שבו לא רק שפתאום לא הייתי תלמידה, אלא כבר הייתי חיילת, והראשון לספטמבר היה סתם יום רגיל של להכין קפה ולהזיז ניירות מצד לצד של השולחן…
ואחר כך עברו עוד כמה שנים שבהן הראשון לספטמבר היה סתם יום, ואז נהייתי אמא. והיום הזה שוב קיבל משמעות. ובמשך עשר שנים גם אני התחלתי את בית ספר בכל שנה, יחד עם התלמידים, אבל זו כבר השנה השנייה שבחיים המקצועיים שלי יש יותר קסם ופחות בית ספר…
אתמול התחלנו את כיתה א' בפעם האחרונה (עד שיבואו הנכדים וישנו את זה…). הנסיכה עלתה לא', ואנחנו התרגשנו איתה, וצילמנו מיליון תמונות (יוצאת מהבית, מגיעה לתחנת הסעה, עולה על האוטובוס, יורדת מהאוטובוס, מגיעה לכיתה, יושבת בכיתה – טוב, הבנתם את הרעיון) ועכשיו אני כבר מתחילה לתכנן את דפי האלבום שיתארו את היום המרגש הזה. בינתיים רק תמונה אחת של 1/3 מהקסם הכי גדול שלי:
ומאחר שהיא ממש אוהבת לצייר, רציתי שיהיו לה מדבקות מחברת אישיות, אז היא ציירה ואני סרקתי ועכשיו יש לה מדבקות שלאף אחד אחר אין:
מה נשאר? רק לאחל לה ולכל התלמידים שנה בטוחה, שנה של תגליות ושל הנאה!
__________________________________
משהו קטן וטוב #27
המתבגר שלי, שעבר את הטסט ביום שישי (טסט ראשון!) קיבל אתמול את הרישיון ליד ואחרי שלקחתי משכנתא נוספת כדי לממן את התוספת לביטוח… הוא לקח אותי לסיבוב ביישוב. וואוו – יש לי ילד שנוהג! ואני נשבעת שאחשוב רק חשיבה חיובית ואהנה מהעניין.