חודש: אוקטובר 2008

חודש אוקטובר היה מבחינתי חודש במזל תאומים. בסוכות הכנתי זוג אלבומי בת מצווה לשתי תאומות חמודות והיה מעניין להתנסות בשני אלבומים שמצד אחד מאוד דומים (חלק גדול מהתמונות היו כפולות, וגם אלו שלא – היו דומות. מה לעשות, מסלול החיים שלהן היה די דומה עד יכשיו) ומצד שני צריכים להיות שונים וייחודיים.
 
השבוע ביקשה ממני חמותי להכין שני אלבומים לתינוקות שרק נולדו, תאומים, בן ובת.
 
בראשית ימי עיצוב האלבומים שלי, לפני שש שנים וקצת, כל תינוק שנולד בסביבתי קיבל אלבום/כמוסת זמן. באלבום, חוץ ממקום לתמונות, היה מידע על החדשות ביום שהוא נולד, על מחיר הממתקים הפופלריים, צילומי אופנה, מילים בסלנג ועוד כל מיני דברים שיכולים להיות מעניינים במרחק של כמה שנים מיום הלידה. כבר עבר די הרבה זמן מאז שעשיתי אלבום כזה, והאמת היא שהיו לי שתי בעיות עם זה – קודם כל היו לי בסה"כ יומיים לעבוד על שני האלבומים, וחוץ מזה המחשב הביתי שלי קרס וכל הטקסטים הבסיסיים של כמוסת הזמן היו עליו…
 
אז במקום זה עשיתי אלבום ראשון עם מקום לתמונות אופייניות של תחילת הדרך.
 
השתמשתי באלבומי כיסים בגודל 20*20, שבכל אחד מהם 10 כיסים. את השערים, דפי המידע ודפי האמבטיה עיצבתי בעיצוב דיגיטלי וכל היתר בעבודת יד.
 
השתמשתי בהמון חומרים מכאן ומשם, אבל הבסיס לעבודה היו ראב-אונים של תינוק ושל תינוקת והדפים מסדרת little miss:
sweet, angelic, pretty ו-cute ומסדרת little man  (הדפים בשתי הסדרות דו צדדיים): curious, handsome, cheeky ו- adorable. מה שאני אוהבת בדפים האלו הוא שלמרות שאלו בפירוש עיצובי בנים ועיצובי בנות, הם לא נעולים על ורודים וכחולים אלא מלאים בשילובים מקסימים שמאפשרים לשלב באלבום גם כל מה שקשור בכתומים וירוקים, למשל.
 
בעיקרון ברוב הדפים יצרתי מסגרת בגודל 10*15 שעליה יוכלו להדביק את התמונה.
 
בגלל שגם כאן חלק מהאתגר היה ליצור אלבומים דומים אך שונים, לא צילמתי את כפולות העמודים מתוך האלבום אלא צילמתי יחד את הדף שלו עם הדף שלה, כך שאפשר יהיה לראות אותם זה כנגד זה.
 
שער:
דפי מידע:



Just Arrived




התכשיט הראשון:

מסירה מיוחדת:

מי נולד באותו יום כמוך? מה קרה ביום בו נולדת? בגלל שרוב הנשים שנולדו באותו תאריך עם התאומים היו שחקניות וזה לא היה מעניין מספיק, אז הוא קיבל את ימי ההולדת והיא את האירועים ההיסטוריים…

חלומות נעימים:

אבא:

אמא:

אמבטיה ראשונה:

אחי/אחותי:



ועוד כמה דפים בלי ייעוד מיוחד:

וזהו.











האלבומים נמסרו היום לתעודתם. אני מאחלת לעמית ואיתמר שיחיו חיים טובים ומאושרים!
_____________________________
משהו קטן וטוב #50
האמת לא משהו אחד. אני חושבת שבערך שלושים. בנות. חברות פורום. חבֵרוֹת. בילינו אתמול ערב מצחיק ומענג להפליא במפגש פורום אומנות שימושית של YNET. היה נפלא!!!

גם אני מוצאת את עצמי חוטאת מדי פעם בעיצוב דיגיטלי. אני לא עושה את זה לעתים קרובות, גם משום שאני ממש אוהבת את התוצר של עבודת יד, וגם משום שכדי לעשות את זה ברצינות צריך להשקיע הרבה זמן בלימוד אמיתי של תוכנות לעיצוב גרפי וכבר יותר פשוט לי לעצב ביד…
 
מה שאני כן מוצאת את עצמי עושה כמעט בכל אלבום שאני מעצבת זה עיצוב היברידי (בן כלאיים). אני מעבדת את התמונות בעזרת תוכנות שונות, יוצרת אפקטים או צובעת את התמונה, ואז משלבת אותה בעמוד עבודת יד.
 
אחת הסיבות הטובות ל"עשה זאת בעצמך" בעניין עיצוב התמונות היא שככה אני יכולה להביא לפוטו לפיתוח את התמונות בדיוק כמו שאני רוצה אותן ולשלם עליהן מחיר רגיל, בעוד שכל אפקט שהייתי מבקשת מהם, ואפילו אם זה אפקט מינימלי של הפיכת התמונה לשחור לבן, היה לפחות מכפיל את המחיר אם לא משלש אותו.
 
יש לי פוטושופ אלמנטס ולעיצובים מורכבים אני משתמשת בו, אבל לשימושים יומיומיים יותר יש תוכנות ואתרים חינמיים שמשמחים את לבי. אז לטובת כולנו, החלטתי לכתוב כמה פוסטים שיעסקו בנושא של נגיעות דיגיטליות.
 
התוכנה הראשונה שאליה אני רוצה להתייחס היא ה-PhotoFiltre (ותודה לדבורה שהכירה לי אותה לפני מיליון זמן). אפשר להוריד אותה בכל מיני אתרים, למשל כאן והיא מאוד מאוד ידידותית למשתמש.
 
כשהתוכנה נפתחת, עוד לפני שנכנסים עמוק לאפשרויות השונות שהיא מציעה, הסרגל התחתון שלה מציע לנו כמה אפשרויות לשינוי התמונה ועיצובה באמצעות לחיצה על כפתור (או שלוש לחיצות…)
 
לצורך ההדגמה עבדתי עם תמונה אחת, שנבחרה מטעמי נוסטלגיה (היום הסתכלנו על השעון מהפוסט הקודם ונזכרנו בתלתלים של המשכוכי. האמת היא שהם לא נעלמו, הוא פשוט לא מגדל את השיער שלו יותר… התמונה הזו היא כמעט בדיוק מלפני שלוש שנים – בדקתי את המאפיינים והיא צולמה בשבעה בדצמבר 2005, כשלמדנו לעשות עוגיות מקושטות לכבוד הבר מצווה של הפרופסור. ולזיקוקית ששאלה – כשהתמונה הראשונה צולמה הוא היה גור או גוזל, שמות שהאחים שלו ירשו בבוא זמנם…)



הפיכת התמונה לגווני אפור
 


או לגוון אחר, ירוק במקרה הזה:
 


שימו לב שבתוכנה הזו, כאשר אתם שומרים תמונה ששיניתם, בתצוגה המוקדמת שלה עדיין תראו אותה בפורמט המקורי שלה. לא להיבהל. כשתפתחו אותה (או כשתדפיסו אותה) היא תצא בסדר גמור.
אפשרות נוספת שהסרגל התחתון מציע לנו היא המסכה (masking). כאן אומנם נדרשת יותר מלחיצה אחת על כפתור, אבל התוצאה מצדיקה את זה.
בלחיצה על כפתור המסכה נפתח לנו חלון עם כל מיני אפשרויות. אנחנו יכולים לבחור את סוג המסכה, את הצבע שלה ואת מידת השקיפות שלה.
הכנתי שתי דוגמאות, כשכל דוגמא צמוד צילום המסך שיצר אותה:
 








מלבד האפשרויות האלו, שנותן הסרגל התחתון (יחד עם תיקונים כמו חדות, תיקוני תאורה ושינוי כיוון התמונה), מציעה התוכנה שלל פילטרים שמחולקים לקבוצות ויוצרים אפקטים מאוד נחמדים. הדרך הכי טובה להכיר אותם היא פשוט לשחק עם התוכנה ולראות מה היא יודעת לעשות, אבל בשביל להבהיר לכם שזה כדאי, הכנתי עוד כמה דוגמאות…
 
מהפילטרים האומנותיים בחרתי את סכין הציירים, לכבודו של המשכוכי שזו אחת הטכניקות האהובות עליו:
 


מהפילטרים בקבוצת הסטייל בחרתי את הפאזל. זו ההזדמנות לציין שני דברים קטנים – אחד, כמו בחלק גדול מהאפקטים ניתנת לנו כאן האפשרות לבחור מה יהיה גודל חתיכות הפאזל ומה יהיה עובי וצבע הקו המשרטט את החתיכות, ושניים, ככל שהאפקט יותר מורכב זה לוקח יותר זמן. אל תיבהלו, התוכנה לא נתקעה…
 


מקבוצת המסגרות בחרתי אפקט שאני מאוד אוהבת. אנחנו בעצם יוצרים מסגרת על ידי זה שאנחנו משנים את הגוון של חלק מהתמונה וככה בעצם התמונה היא המסגרת של עצמה…
ככה נראו ההנחיות שנתתי:



וככה נראית התמונה המעובדת:
 


ואחרון אחרון חביב (למרות שיש עוד המון אפשרויות, אני חושבת שיהיה לכם יותר כיף לגלות אותן לבד…) טקסטורות שאתם יכולים להלביש עליהן את התמונה כאילו היא מודפסת עליהן. הלבנים לא ממש שייכות לילד השווה שלי, אבל תחשבו כמה נחמד זה היה אילו זו היתה תמונה של בנייה? או להלביש תמונה של שחקני שח על לוח שחמט?


תודו שיש כאן אפשרויות מעניינות! וכמה שתשחקו יותר, יותר טוב.
 
כאן תם ונשלם חלק א'. אני לא רוצה להיות סחטנית תגובות, אז אני מבטיחה לחזור עם חלקים נוספים בהמשך (אבל לא בהכרח דווקא בפוסט הקרוב) גם אם לא תגיבו בכלל… אם תעשו דברים מעניינים עם התוכנה – אשמח לראות!
 
לימור
_______________
משהו קטן וטוב #49
יש לי מכונת תפירה! חברה שמעה שאני ממש רוצה לתפור והביאה לי (זו לא טעות בעברית, היא פיזית הביאה אותה אלי) את המכונה הישנה שלה, בלי לדעת אם היא עדיין עובדת. אמא שלי לקחה אותה לתָּקָן בחיפה, והיום היא באה לביקור והחזירה לי אותה עובדת כמו גדולה. איזה כיף! עכשיו רק איפה מוצאים זמן לתפור?
 

"time flies" הוא שמה של ערכה להכנת שעון סקראפי שהחלטתי שהגיע הזמן לבדוק. טוב, לא ממש הגיע הזמן שאני אבדוק… אלא דווקא שרוני. ראשית משום ששרוני היא ביצועיסטית הרבה יותר גדולה ממני, ושנית משום שברגע שאני מנסה להתיישב על פרוייקט בחנות מגיעים אנשים, ככה שכל פרוייקט שלי הוא פרוייקט בהמון הפסקות, מה שלא ממש מועיל לפרוייקטים עתירי דבק…
 
הערכה כוללת לוח בסיס עם חור למנגנון השעון, מסגרת שמתאימה לשלוש תמונות בגודל 6.5*6.5 ס"מ, מעמד וכמובן – מנגנון לשעון. המעצב צריך להוסיף ניירות, קישוטים ובסוף הדרך – גם בטרייה.
 
בחרנו לעבוד עם הדפים jubilee ו Picadilli מסדרת Tudor של חברת Kaiser craft. לזה נוספו סרטים מאחד הקיטים של chatterbox שנמכרו בביג-דיל ושממש התאימו בצבעים שלהם לדפים שלהם.
 
שרוני עשתה את כל החיתוכים וההדבקות (עם דבק מוד פודג' הגאוני) והשאירה לי שתי משימות – למצוא תמונות מתאימות ולגזור את האותיות…
 
החלטתי ללכת עם הנושא שמכתיב שמו של הקיט – איך שהזמן רץ, ולבחור שלוש תמונות של המשכוכי. זו הסתברה להיות מטלה לא פשוטה – התמונות הישנות שלנו מזעזעות. בקושי רואים בהן את מושא הצילום. פשוט נורא ואיום. התברר לי למשל שמטיול לצרפת שנמשך שלושה שבועות, יש לי בסך הכל תמונה אחת סבירה של הילד, כזו שבאמת רואים בה את הפנים שלו… {אם כי יש לזכור שהילד הסתובב עם כובע מוזר ומשקפי שמש מרבית הטיול}. בסופו של דבר מצאתי תמונות סבירות וגזרתי אותיות בהתאם (מצידו השני של דף jubilee).
 
מי שלא רוצה ללכת עם הנושא הכרונולוגי יכול לשים למשל שלוש תמונות ילדים ולכתוב "לכל אחד הזמן שלו", או לוותר על הכיתוב ולשים במקומו קישוטים נוספים.
 
מבחינתי השעון נראה כרגע מספק, ואני לא מוסיפה לו קישוטים או ספרות, אבל אני שומרת לעצמי את הזכות לשנות את דעתי.
 
ככה נראה השעון:
וכאן רואים יותר בבירור גם את הסטנד:

אז תודה ענקית לשרוני, שבלעדיה בטח לא הייתי גומרת אותו (רגשי האשם שלי דחפו אותי למצוא תמונות מהר ממה שהייתי עושה את זה במצב רגיל…)
 
___________________________
משהו קטן וטוב #48
ביום חמישי מפגש פורום אומנות שימושית של YNET. איזה כיף!

אני כנראה אסגור את שיטפון הפוסטים על חותמות שהתפרסמו בתקופה האחרונה. מעניין לראות את מה שמשותף לרוב הפוסטים ואת מה ששונה. לראות את ההתייחסות השונה לחותמות – החל מאלו שבכל עבודה ישלבו חותמת וכלה באלו שאוגרות יותר ממה שהן מחתימות…
 
אני שייכת לקבוצה השנייה.
 
אני מאוד אוהבת לקנות חותמות, אבל פחות אוהבת להשתמש בהן. הן פחות קופצות לי לראש כשאני חושבת מה יתאים לעבודה שאני עושה כרגע. לפניהן בתור עומדים ניירות וקישוטונים וסרטים, והחותמות מגיעות רק לפעמים.
 
חלק מזה זה בגלל שהחותמות שלי לא מאורגנות כהלכה, וכפי שכבר אמרו לפני – אם זה לא זמין – לא עובדים עם זה. אולי מכל שיגעון החתֶמֶת אני סוף סוף אארגן את החותמות שלי בצורה נוחה לעבודה… מה שבטוח הוא שעכשיו, אחרי שמיינתי את החותמות כדי להחליט מה לצלם, ברור לי גם שיש לי כל מיני חותמות שאין סיכוי שאשתמש בהן, ולכן יש סיכוי גדול שבחנות תתווסף בקרוב קטגוריית "חותמות יד שנייה, מרופא" למכירה.
 
אבל בואו נתחיל מההתחלה.
אני מעצבת אלבומים כבר שש שנים ובימים הרחוקים ההם ממש לא ידעתי כלום, עד כדי כך שכשרציתי לחפש באינטרנט לא ידעתי באיזו מילת חיפוש להשתמש… חברה שלחה לי קופסה עם חומרים ושני מגזינים מארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות והעיניים שלי נפתחו (וקצת כמו בסיפור של אדם וחווה, מאז שאכלתי מפרי עץ הממוריז מייקר, אני מוציאה ניירות בזיעת אפי מהארץ…)
 
כל כך נדלקתי על כל העניין וכל כך הבנתי שכאן, בארץ הקודש, אין כלום, עד שהבנתי שאני חייבת ליסוע. התלבטתי בין סן דייגו (החברה) לבין טורונטו (הבת דודה) והפור נפל על ביקור משפחתי. בשבועות שלפני הנסיעה טחנתי את האינטרנט בחיפושים אחר חנויות וסדנאות זמינות ולא כל כך הצליח לי. את סוף השבוע הייתי אמורה לבלות בווינדזור (באופן הגיוני לחלוטין, בקנדה מוצאים את וינדזור על יד לונדון) ובחיפוש ברשת מצאתי שיש שם חנות בשם "the stamp studio" ושיש להם סדנת חותמות למתחילים. אז כמובן שנרשמתי.
 
כשהגעתי לטורונטו והתחלתי לשוטט קניתי בלי הכרה בכל החנויות הכל בדולר שפגשתי, ובחנויות כלי הכתיבה ובחנויות של הכל למסיבה. אחרי יומיים הבתדודה לקחה אותי לחנות סקרפבוקינג אמיתית. חשבתי שמתתי והגעתי לגן עדן… ביליתי שם ארבע שעות ויצאתי עם דפים וניטים ומנקבים ומדבקות ועוד מיליון דברים, אבל בלי אף חותמת אחת.
 
ואז הגעתי ל"stamp studio". הסדנה היתה מובנית להפליא. כל אחת קיבלה שקית עם חומרים וכולנו עשינו את אותו הדבר שלב אחרי שלב. בסוף השעתיים היו לי ביד סימניה ושלושה כרטיסי ברכה, שנראו מקצועיים לגמרי, אבל רק חודשים אחרי זה, כשידעתי כבר הרבה יותר, הצלחתי לשחזר מה בעצם עשינו שם…מה שהיה מצחיק זה שלקראת סוף הסדנה פתאום אחת המשתתפות העירה לי שעשיתי את כל הכרטיסים הפוך… ואפילו לא שמתי לב שאני הופכת את ההוראת של המדריכה לכיוון שהתאים לי. ואז יצא ששאלו מאיפה אני וממש התרגשו מזה שאני מישראל. צוות החנות ביקש שאחתום בספר האורחים, ולפני כשנה, כשהייתי איתם בקשר במייל הם אמרו שבוודאי שהם זוכרים את ביקור "הגברת מישראל".
 
העצה הכי מעניינת שקיבלתי בסדנה ההיא הייתה לקנות פנקס קטן ולהחתים כל חותמת שאני קונה. בעלת החנות (שהודתה שהיא פתחה את החנות כדי שתמיד יהיו לה זמינים כל הדברים שהיא רוצה) סיפרה לנו שהיא מצאה את עצמה קונה את אותה החותמת בפעם השלישית… אין לי פנקס כזה, אבל בינתיים הזיכרון עובד ואין לי כפילויות.
 
כשנגמרה הסדנה נכנסתי לחנות שצמודה אליה והתחלתי להתלבט… בין היתר לא הייתי בטוחה כמה אני באמת אשתמש בדברים, אבל מצד שני חששתי מפני המצוקה הנוראה שתהיה לי כשאגיע לארץ ושום דבר לא יהיה זמין לי… אז קניתי פרח עם שמונה צבעי דיו, דיו ורסה מרק, אקדח חום עם ארבע אבקות וקצת חותמות. מה שמעניין הוא שהחותמות הראשונות ההן עדיין נמצאות ברשימת החותמות שגם אהובות עלי וגם שימושיות לי. באותו יום קניתי את הפיל, את סט הפרחים עם העלה ושני סטים של חותמות מיניאטוריות וחמודות (גודל כל החתמה חצי ס"מ בערך):

אחר כך בא תורן של כל מיני חותמות שקניתי בהזמנות באינטרנט ואז יום אחד הגיע אלי מייל מ"אקוורל" והיה שם פרסום על זה שהם מוכרים "חותמות אומנותיות" והייתי בהלם שסוף סוף החותמות עשו עלייה… אז הצטיידתי בבעל אחד ובאמא אחת ועשינו מסע עלייה לרגל לרעננה. האמת, באופן כללי התרשמתי מהגודל של החנות ומהמבחר שהיא הציעה. וגם קניתי חותמות. וטושים לאמבוסינג. ודיו. ולא התעלפתי מהמחיר, אבל כמעט.
 
ומאז לא הפסקתי לקנות חותמות.
 
באופן עקרוני אני מתנגדת לרגשי אשמה, אבל אם היו לי, זה על זה שאני לא משתמשת בהן מספיק…
 
החלטות לזמן הקרוב:
1. לסדר את החותמות כדי שיהיה נוח לדעת מי נגד מי.
2. לסנן ולוותר על חותמות שאני בטוח לא צריכה.
3. להשתתף בסדנת חותמות של נתנאלה, וליישם!
 
האמת שזה לא לגמרי נכון שהחותמות שלי לא מסודרות. בחנות יש לי כוננית עם שמונה מגרות נמוכות ושמונה מגרות גבוהות. במגרות הנמוכות מסודרות, לפי נושאים, חותמות שבהן אני מוכנה שאנשים אחרים ישתמשו…
 
ככה זה נראה:

ועכשיו, בכל זאת, אחרי אלפי המילים ששפכתי, מגיעות לכן גם תמונות.
 
באופן עקרוני אני מעדיפה חותמות שמגיעות מודבקות על עץ. זה מיידי ונוח. אקריליות יש לי ממש מעט, אבל אני מניחה שזה ישתנה עם הזמן, במיוחד שעם כל קיט של סקרלט ליים מגיעה חותמת חדשה.
 
חותמות רקע, שאני מאוד אוהבת להחתים על אותיות וחיתוכים. תשימו לב, כמובן, שגם לי יש את חותמת הטקסט הידועה…

בעיון בחותמות שלי, מסתבר שיש לי לא מעט חותמות של ילדים ושל פיות. אלו למשל:

יש לי גם חותמות סיליקון. קצת, כאמור:
והנה סט החותמות הכי טפשי שלי. אני לא יודעת למה חשבתי שזה שאני אוהבת מוזיקה אירית ונורא רוצה ליסוע לאירלנד מצדיק את החותמות הקלטיות האלו…אבל אולי אני אשמור לי אותן בתקווה שבסוף יהיה לי אלבום אירלנד לעצב…
ועכשיו לחותמות שאני ממש אוהבת, ומוצאת כל מיני תרוצים להשתמש בהן:

זהו. נגמר הנאום לאומה. עכשיו אולי אני אלך להחתים קצת… או למיין חותמות.
 
_________________
משהו קטו וטוב #47
גם הן במחתימות:
משחק מילים
קרן (פרפרים)
זיקוקית
עלמה 7
יאמה
חתולי
הילה
מוגית
קינשסה
הגריטה
נתנאלה
אילאיל זיו
ענת בנטוב
שרון
הדר
baraki אצל מור
מור
דיילי
עינת 109
 

עובדות:
1. אני ממש לא טובה בתכנון קדימה של עבודה. ברוב הפעמים אני מתחילה לעבוד ומגלה בסוף מה יצא.
2. כשעושים אלבום שקוף צריך לתכנן קדימה. למעשה צריך להתחיל מהסוף, ורק אחר כך לעבוד…
3. שלוש שעות זה ממש מעט זמן.
4. כשעושים אלבום שקוף עם 5 דפים, 8 תמונות זה די המון.
5. קרן (פרפרים) היא מדריכה ממש מוצלחת, והחומרים שלה ממש שווים.
 
אז למרות עובדות 1-4, ובעיקר בגלל עובדה מספר 5 – יצא אלבום ממש מדליק (even if I say so), שבסך הכל סובל מגליץ' תכנוני אחד, סמי-משמעותי.
 
לסדנת אלבום שקוף של קרן נרשמתי עוד כשהסדנה היתה רק בתכנון, וכשהתחלתי להתארגן עליה לא הייתי בטוחה איזה מין אלבום אני רוצה לעשות. ואז נזכרתי שלחמותי יש מחר יומולדת, ולסבתות אף פעם אין יותר מדי תמונות של הנכדים…
 
אז אתמול לקחתי את הילדים לעשות BOOK בגן ההרפתקאות שלנו. את הפרופסור הייתי צריכה לגרור כמעט בכוח כי הוא שונא להצטלם. מאחר שלא השארתי לו אופציות הוא הגיע, אבל בשלושת רבעי מהתמונות אפשר לראות שהוא שונא להצטלם…
 
הבוקר נסענו לקרן. בגלל שאני ומשרד הרישוי עדיין מסוכסכים שרוני נהגה ולי היתה הזדמנות לדפדף בכתב עת שהיא הביאה איתה. איזו הצ'טפרות!
 
אחרי שקרן נתנה לנו פוינטרים חשובים לגבי עיצוב אלבום שקוף התחילה העבודה הקשה באמת – לעצב אלבום שקוף…
 
למרות שקשה לצלם דפים שקופים ומשתקפים אני אתן לתמונות לדבר בעצמן. מכיוון שהדברים מונחים בשכבות ומצטברים מדף לדף, אני אנסה לכתוב מה בעצם יש בכל דף.
 
העמוד הראשון. תמונה ראשונה עם מאטינג אדום, מעוטר בצד אחד:
העמוד השני. אותו מאטינג אדום ובגלל שהתמונה היתה יותר קטנה, לב מנוקד, מצוייר בעט ג'ל:
עמוד שלישי. שני לבבות מקארדסטוק, שעשיתי לו אמבוסינג של עיגולים בקאטלבאג ואז חתכתי ממנו לבבות באותו קאטלבאג. חוץ מזה יש כאן גם כיתוב במדבקה:

ועמודים 2-3 ביחד:
עמוד רביעי. מאחורי התמונה מהעמוד הקודם מודבק קארדסטוק ירוק ועליו שני פרחים עם סיכה מתפצלת במרכזם. מאחורי הלבבות והמדבקה מודבקים – הפתעה, הפתעה – לבבות ומדבקה…
עמוד חמישי. תמונה עם מאטינג אדום ופרח בירוקים שבמרכזו כפתור כתום:
ועמודים 4-5 ביחד:
עמוד שישי שבו מתגלה הגליץ'. הרגליים מהעמוד שמתחת לא היו ממש מתוכננות כאן…. תמונה עם מאטינג תכלת. מאחר שהפרח מהעמוד הקודם מתגלה גם כאן, רק הוספתי לו כפתור כתום במרכז:
עמוד שביעי. תמונה עם מאטינג תכלת והחתמה של ספירלות עם דיו סטאז-און לבן שבצילום לא מאוד רואים אותו:
עמודים 6-7 ביחד:
עמוד 8. תמונה עם מאטינג תכלת. בגלל שהמאטינג יחסית גדול, הוספתי מדבקה מעל התמונה:
עמוד 9, העמוד עם האדמת… לתמונה יש מאטינג ירקרק, שמקושט בעיטור נייר בירקרק קצת שונה (קצת כמו סימן מים, כמו שקרן אמרה…). הנקודות האדומות מוחתמות עם מחק של עיפרון בדיו סטאז-און אדום.
עמודים 8-9, זה לצד זה:
ואחרון חביב, העמוד האחרון. על המאטינג הירוק שמציץ מצד שני, הדבקתי מלבן דף דוגמא כתמתם משהו (מסטאק סתיו של DCWV), ציטטה של בילי ג'ואל וחץ מקארדסטוק.

זהו. האלבום יעבור מחר לביתו החדש. אני כבר מתכננת את האלבום השקוף הבא.
 
בשולי הדברים אני חייבת לציין, שוב, עד כמה נהניתי מהסדנא. כל מה שהבאתי איתי מהבית היה התמונות. כל מה שיכולתי לרצות וגם מה שלא ידעתי שאני רוצה – חיכה לי אצל קרן. וחוץ מהציוד והחומרים, נהניתי מאוד גם מההדרכה של קרן ומהיכולת שלה ללוות ולהאיר בדיוק את הנקודה הנכונה. למדתי המון, ומאחר שאני ממש לא חדשה בתחום – זה ראוי לציון. אז תודה ענקית לקרן.
 
________________________
משהו קטן וטוב #46
ראיתי עכשיו שהנושא החם הוא "אחים ואחיות". מאחר שכוכבי התמונות הם הילדים שלי – שני אחים ואחות אחת, זה מתאים, לא?

לפני כמה חודשים קניתי בביג דיל את האלבום הזה:
 


קניתי שניים – אחד בתור מין אלבום קלילי ושירבוטי בשבילי (ועדיין לא עשיתי איתו כלום) ואחד בשביל הנסיכה. הראיתי לה אותו והסברתי לה שזה יהיה האלבום שלה, שהיא תעצב בעצמה, וזה ממש לא עניין אותה. אז לא. האלבום הונח בפינה ודי נשכח.
 
לפני שבועיים העליתי שוב את הנושא והפעם נרשמה התלהבות. לפני כמה ימים היא שאלה אם היא יכולה לעצב דף, אז הושבתי אותה ליד המחשב לבחור תמונה. היא החליטה להתחיל עם תמונה מהיום הראשון ללימודים, כי זה מתאים לאלבום חדש ולשנה חדשה. מי אני שאתווכח…
 
הדפסנו לה את התמונה ואני גזרתי לה את השוליים בגלים, עם מסגרת לבנה, לפי ההנחיות שהיא נתנה לי. כאן נגמר לגמרי החלק שלי בעניין.
 
היא רצתה לעבוד עם חותמות והחליטה שמה שמתאים לדף של בית ספר הוא חותמות של ילדות. את חותמות מגנוליה החמודות היא צבעה בעצמה – אחת עם טושים, אחת עם עפרונות צבעוניים ואחת עם מכחול רטוב (קצת הרבה רטוב) ועפרונות אקוורל.
 
ככה נראה הדף הגמור:
 


כל התכנון של הדף, הגזירות, הניקובים וההדבקות – שלה. הדבר היחיד שהוספתי היה תגית קטנה עם התאריך (איך היא אמרה – זה כמו הציורים בגן, שהגננת היתה רושמת עליהם תאריך), כי זה נראה לי משמעותי שלאורך השנים נוכל לעקוב ולדעת מתי היא עשתה מה.
 
היא כבר מתכננת את הדף הבא וכיוון שהיא רוצה שיהיו בו פיות היא ממש מחכה שכבר תיפול לה עוד שן. היא גם נתנה לי הוראות צילום – כשתיפול השן אני אמורה לצלם את הפה שלה, נטול השן, וגם לצלם את השן כמה פעמים כדי שהיא תוכל לגזור את צילומי השיניים ולהדביק אותן מסביב לתמונה… שלא תגידו שהיא לא מתכננת קדימה…
 
אפשר לקוות שלפחות אצלה יהיו אלבומי משפחה מסודרים כשהיא תגדל, נכון?
________________________
משהו קטן וטוב #45
מחר אני בסדנת אלבום שקוף אצל קרן. איזה כיף! עכשיו אני רק צריכה לקבץ יחד את שלושת הילדים כדי שיהיו לי תמונות לסדנה… 

בשולי הביקור במוזיאון –
נכנסנו לביקור קצר גם בתערוכת הצילומים של מקסים סלומון.
סלומון, שנפטר בשנת 1991, היה מחלוצי הצילום העיתונאי החופשי בישראל, ועבד במערכות "העולם הזה" ו"במחנה". חוץ מזה הוא היה כנראה דמות צבעונית למדי – התחתן ארבע פעמים, היה שתיין ורודף נשים ובסוף ימיו מת חסר כל. מה שמעניין לגבי עבודתו המקצועית הוא שהוא צילם את התמונות שלו בפורמט מרובע, למרות שבעיתונים עבדו בפורמט מלבני, וכך לאורך כל שנות עבודתו בעיתונות הצילומים שלו הוצגו כשהם חתוכים, והתערוכה הזו היא למעשה ההזדמנות הראשונה בה הם מוצגים במלואם, כפי שצולמו. הנסיכה התעניינה בתמונת הצלם כתינוק, בצילומים מהמכבייה ובתמונות של דוגמניות ישראליות, ואז היא נעמדה שקטה מול תמונה של עולה חדש שעל ראשו מפזרים אבקה.
"אמא, למה עושים את זה? זה רעל"
אז הסברתי לה שריססו את העולים החדשים שהגיעו, בגלל שחששו מפני כינים.
"אבל אמא, כינים לא עושות כלום, הכי גרוע שיכול להיות זה שהן מגרדות. ומרעל אפשר למות."
 
ורק ראוי לציין שהכיתוב ליד התמונה נקי לגמרי – כל מה שכתוב הוא שזה עולה חדש, בשער העלייה.
 
_____________________
משהו קטן וטוב #44
"אחרי החגים" כבר כאן. עכשיו הכל מתחיל לזוז?

בתחילת היום, כשגילינו שבחנות המוזיאון אין בטריות למצלמה, המאמן עשה פרצוף מצחיק. אמרתי שזה לא נורא, ובטח נמצא בטריות בהמשך היום, והתשובה של המאמן היתה – "כן, אבל תחשבי כמה הזדמנויות נפלאות לסקרפבוקינג יתפספסו בינתיים…" חושבים שהוא צחק עלי?
 
כשבחרתי לעבוד בסופי שבוע ובחגים ולקבוע את יום ראשון בתור היום החופשי שלי, לא ממש לקחתי בחשבון שכשאני אהיה בחופש היקרים ללבי יהיו בבית הספר או בעבודה… ככה יוצא שהרבה מהימים החופשיים שלי מוקדשים לסידורים, או כשאני ממש מתפנקת – לקריאת ספר. לכן היה לי כל כך ברור שאת יום ראשון האחרון, זה שהמאמן לקח בו גשר, אנחנו מקדישים ללעשות משהו משפחתי, לא כל כך חשוב מה. מכיוון שהפרופסור תכנן להשתתף במפגש של פורום האנימה שלו, החלטנו לקחת אותו איתנו לתל-אביב וחיפשנו מה לעשות בעיר הגדולה. מזמן רצינו לראות את תערוכת "חומר ללא חומר" ולכן הפור נפל על מוזיאון ארץ ישראל.
 
כפי שאפשר להבין מהפסקה הראשונה – לא צילמנו כלום…
 
מעניין ללכת למוזיאון עם שני צאצאים שרחוקים כל כך זה מזה בגיל. המשכוכי בן 18, לומד כבר שלוש שנים אמנות, עומד על סף יצירת פרוייקט הגמר שלו (מישהו הזמין כבש בגריל?) ונהנה לא רק מהמוצגים אלא גם מהאופן בו הם מוצגים. הנסיכה, לעומתו, בת רבע לשבע, עדיין לא קוראת מספיק כדי ליהנות לחלוטין בכוחות עצמה, סקרנית ובעלת דעה, ויודעת להגיד מאוד בבירור מה היא אוהבת ומה לא ובדיוק מתי נגמר לה ומספיק.
 
בילינו במוזיאון בערך ארבע שעות (כולל חצי שעה להפסקת קפה נדרשת ביותר). הנסיכה היתה ממונה על המפה ומאוד נהנתה להחליט לאן הולכים עכשיו, ולעקוב עם האצבע שלה אחר המסלול שלנו ברחבי המוזיאון.
 
אז מה היה לנו?
חומר ללא חומר – תערוכה שכולה יצירות שעשויות מחומר יומיומי כל כך – נייר – ומעלות אותו לדרגת אמנות. הנסיכה הכי אהבה את חדר ההלבשה שהכל בו – החל מהדמות, דרך החזייה התלוייה בצד ועד לחולצות המקופלות על המדף – עשוי נייר. אני מאוד אהבתי את המכלול של היצירות, שמדגיש את הרב גווניות של הנייר ואת היכולת שלו להתחזות לדברים אחרים, כמו חבלים ובדים. היה מעניין גם לראות את הסרטון שהכין פול ג'קסון, אוצר התערוכה, שלוש ומשהו דקות שמראות את הידיים שלו עושות קסמים בנייר כשברקע פס קול שכולו צלילים המושמעים באמצעים העשויים מנייר.
נחום תקום וחברים – תערוכה המציגה צעצועים עבודת יד מרחבי העולם. היא מאוד הזכירה לי תערוכה שראינו במוזיאון המדע בירושלים כשהבנים היו קטנים וגם היא שמה דגש על כל מיני צורות הפעלה של צעצועים (קפיץ, משיכה בחוטים וכדומה). ההבדל הגדול הוא שבתערוכה במוזיאון המדע היה מקום להתנסות, ובתערוכה כאן הכל מוצג להתבוננות בלבד. כדי שאפשר יהיה להבין איך הצעצועים פועלים יש הסברים כתובים וגם כמה סרטונים שרצים בלופ ומדגימים את אופן ההפעלה. בעיני זה עדיין מפוספס וגם הנסיכה לא ממש התלהבה, למרות שתיאורטית זו התערוכה שהיתה אמורה לדבר אליה יותר מכולן.
סיפורי ארנקים מוצגת בבניין קדמן למטבעות. אני חייבת לציין שהמטבעות הרבה יותר מעניינים מהארנקים (תערוכת המטבעות היא תערוכת קבע) ותערוכת הארנקים יש גם מינוס רציני – כל תיבות התצוגה גבוהות ולמעשה אינן נותנות לילד אפשרות ממשית לראות את התצוגה בבירור, וזה פיספוס. אני חושבת שהנסיכה הכי אהבה שהקראתי לה את שמות הערים שמהן הגיעו המטבעות…
מעשה צורף היא תערוכה מתחלפת המציגה את תכשיטי בית יעקבי. התכשיטים אכן מאוד מרשימים, אבל מה שהכי קפץ לי לראש למראה השרשראות המורכבות היה שבטח נורא כואב הצוואר כשעונדים אותן…
 
חוץ מהתערוכות האלו נהנינו מאוד גם מביתן הזכוכית ומהפסיפסים המוצגים בחצר, הקרמיקה פחות משכה אותנו (ובייחוד שהמזגן באולם היה מקולקל).
 
לסיכומו של יום – ארבע שעות במוזיאון לארבעתנו וארוחת צהריים מאוחרת ב"שלוותה" בנמל תל אביב בעוד שהפרופסור פגש את החברים שלו, שוטט איתם וקנה לעצמו אספקת מנגה טרייה. היה ממש נחמד.
________________________
משהו קטן וטוב #43
הנסיכה עיצבה את דף האלבום הראשון שלה. בקרוב הפוסט.
 

הכותרת הזו היא התשובה לשאלה: "כמה זמן לוקח לך לעצב דף באלבום?"
 
החלטתי לתת דוגמאות לשני דפים. דף שלקח ממש 10 דקות מרגע שהתיישבתי, ודף שלקח למעלה משעתיים. אני לא מדברת כאן על זמן של חשיבה ואינקובציה, אלא רק על הביצוע פרופר – בחירת חומרים, גזירה, הדבקה וכיוצא באלה.
 
הדף הראשון הוא זה של העשר דקות.
 
לפני יומיים ניצלנו את העובדה שהנסיכה יצאה לחופשת סבים ונסענו לחיפה לאכול מרק טום-יאם. פסטיבל הסרטים קצת שיבש לנו את התוכניות ומצאנו את עצמנו בקפה לואיז – בית קפה עתיר בריאות. הכי התלהבתי מנייר המודפס ששמים על השולחן ויחד עם החשבון המאמן ביקש עבורי דף כזה, לקחת הביתה. תיכננתי לעטוף איתו דברים, אבל כשראיתי שעל החשבונית שלנו כתוב "כורסא 1" מייד קפץ לי לראש דף לאלבום…
 
זה מה שיצא:



 
אז מה יש לנו?
קארדסטוק צהוב, שני פסי קארדסטוק כחול חתוכים במספרי צורות (זה מה שלקח הכי הרבה זמן…), חתיכה ממפת הנייר של בית הקפה, 4 פינות מהמדבקות שהגיעו בקיט של chatterbox, כיתובים בעטים של ZIG שקניתי בביג-דיל ועכשיו אני יודעת שהם דקים מדי ועשר דקות עבודה על השעון.
 
הנה כמה תקריבים:









הדף השני הוא זה שלקח יותר משעתיים.
 
את ההשראה קיבלתי מדף שראיתי באחד המגזינים, ובו עשו בטכניקה הזו שמש. אהבתי את הטכניקה, למרות שלא הייתי בטוחה למה היא תתאים, אז קודם כל עשיתי את דף הבסיס, שעשוי מהרבה משולשים כחולים שכל הצדדים שלהם מלוכלכים בדיו כחול. חלק מהמאמץ היה לגרום לזה שהכל ייפגש בצורה מדוייקת.
 
אחרי שגמרתי עם דף הבסיס ניסיתי לחשוב למה הוא יכול להתאים ומכיוון שהוא הזכיר לי זנב של טווס, החלטתי שהוא יתאים לתמונה של הנסיכה עם ציור טווס על פניה. בגלל שלא רציתי להסתיר יותר מדי מהעבודה הקשה שלי, השתמשתי בכיתוב מוסתר.
 
ככה זה יצא:



מה היה לנו?
דף קארדסוק בסיסי עליו המשולשים מודבקים.
5 דפי רקע שהשמדתי במהלך יצירת המשולשים המושלמים האלו.
אצבעות כחולות מרוב עבודה עם ספוגית ודיו.
מאטינג בדף רקע כתום שעליו גם מודפס הג'ורנלינג וממנו גם גזורות האותיות של הכותרת.
נסיכה אחת חמודה והרבה עבודה שחורה.
 
הנה קצת תקריבים:







את שני הדפים אני אוהבת מאוד, וזה מה שהכי חשוב, נכון?
___________________________
משהו קטן וטוב #42
אמש ניצלנו את העובדה שהנסיכה טרם חזרה והלכנו לקולנוע, אחרי מיליון זמן שלא עשינו את זה. הקולנוע החדש בלב המפרץ קצת מזכיר שדה תעופה, אבל חוץ מזה הוא ממש מוצלח (אין לי בעייה עם שדות תעופה, זה פשוט שאני מעדיפה להיות בעמדת הנוסע…). ו"בעל מזדמן" הוא סרט קליל וחמוד. היה שווה (גם ההמבורגר ב Black Burger אחורי זה).
 

בפורום עיצוב אלבומים וכרטיסים בתפוז העלתה אמא של מאור שאלה מעניינת לדיון – הנושא של שימוש באנגלית בכרטיסי ברכה ובעיצוב אלבומים. בהיותה פריקית של עברית זה מפריע לה ואני לגמרי מזדהה.
 
האמת היא שבהתחלת דרכי עשיתי מאמץ ממשי להימנע מהנושא של אנגלית, עד רמה שביטלתי מראש את הרעיון של קניית חותמות טקסט ומדבקות באנגלית (הכוונה היא לקניית סחורה לחנות, עוד יותר מאשר קנייה לעצמי) ואז התברר לי שהיש דרישה מהלקוחות והתלהבות נוכח האופצייה של חותמות טקסט וחותמות אותיות, למשל. אז התחלתי להחזיק אותן, למרות שלא באושר רב מדי.
 
לעצמי אני עדיין מעדיפה עברית ברוב המקרים, למרות שמשמעות העניין היא לפעמים עבודה סיזיפית של גזירת אותיות (מבטיחה הסבר מצולם שלב-שלב באחד הפוסטים הקרובים). זה למשל אחד הדפים שעשיתי עם כותרת גזורה:

בשרשור שהתפתח בתפוז עלו כמה עניינים, שעיקרם:
1. יש מבחר הרבה יותר גדול והרבה יותר יפה באנגלית, של מדבקות, ראב-אונים, צ'יפבורדים וכו' – נכון, ותמיד יהיה. גם בעניין הזה צריך לזכור איזה שוק קטן הוא שוק דוברי העברית….מה שזה אומר זה שצריך למצוא פתרונות יצירתיים. ראב-אונים אפשר למשל להכין לבד וגם תגיות בד (תשאלו את נתנאלה…)
2. להרבה מאיתנו האנגלית נשמעת טבעית ולא זרה – זה די הגיוני גם לגבי אלו שאינן דוברות אנגלית. הרבה מהחשיפה שלנו להשראה מגיעה ממגזינים ומבלוגים באנגלית, וכשרואים יצירה שלמה ומאורגנת הדברים נראים נכונים ומדוייקים.
3. מבחר האותיות בעברית פחות יפה גם מבחינת פונטים. בעניין הזה יש לי מה להגיד – אפשר למצוא המון פונטים חינמיים באנגלית ובעברית המבחר הרבה פחות מרשים. קהל יעד קטן, זוכרים? גם מפתחי הפונטים המקצועיים צריכים להרוויח, לא? ופונטים לקנייה יש והם יפים מאוד, אבל זו השקעה, כמו כל דבר אחד.
 
** תוספת מאוחרת – נזכרתי בעוד עניין – אני לא מתה על כתב היד שלי, בטח לא בטקסטים משמעותיים, ומכיוון שאני מעוניינת בג'ורנלינג בעברית, הרבה פעמים המחיר שאני משלמת הוא ויתור בעניין החומציות לטובת הדפסה במדפסת. זו גם אפשרות (וכאמור גם דאגתי שיהיה לי מגוון פונטים מתאים). לעניין החומציות בכלל ראוי לייחד פוסט. גם הוא יגיע.
 
4. באנגלית זה נשמע יותר טוב (ראו סעיף 2 להסבר חלקי). השאלה היא אם זה זה, או שפשוט פחות עולים במוחנו רעיונות בעברית. בשרשור עלה גם הרעיון לעשות ריכוז של משפטים יפים בעברית. מאחר שאני פריקית של ציטטות ושירים ומשפטים יפים, החלטתי לעשות מעשה.
 
כאן צריכים להיכנס התופים.
ט-דם
ט-דם
 
הוספתי באתר שלי קטגוריה שנקראת "איך להגיד?" וזו קטגוריה שאמורה להתפתח עם הזמן (אני מקווה שגם עם תוספות מכן). אני מתכוונת לרכז בה ציטטות, לפי נושאים, וגם שירים שמתאימים לשילוב באלבומים ואפילו בכרטיסים לפעמים. יש שם, למשל, ציטטות על אמנות (זכר לפנקס ציטטות שעשיתי להחלפה במפגש הראשון שהשתתפתי בו) ושיר מקסים של יהודה עמיחי על אבא. ויהיה שם יותר, ככל שיעבור הזמן.
 
אני מקווה שהתרומה הקטנה שלי תקל על כל מי שרוצה לשלב יותר עברית בעבודות שלו.
 
תיהנו!
__________________________
משהו קטן וטוב #41
היום הכנתי דף אלבום בעשר דקות! בפוסט הבא הסברים על איך ולמה.