חודש: אוקטובר 2008

בחוץ יורד גשם, אבל עדיין לא קר, ומבחינתי זה מזג האוויר האידיאלי ואני מוכנה שימשיך ככה כל השנה. הבעייה היא שאו-טו-טו יגיע החורף, ואני שונאת שקר לי!!!
 
בכל אופן, מכיוון שאפשר להגיד שהסתיו כבר כאן, אפשר גם לעבור למחלקת התבשילים, אלו שבקיץ ממש לא מתאימים, גם משום שתבשיל זו מין מילה שדורשת קרירות מסביבה וגם משום שאצלי תבשילים יכילו בדרך כלל ג'ינג'ר ושום, שני תבלינים מחממים במהותם (ולא, לא שקעתי לתחומי הרפואה הסינית, אבל אני יודעת מה קורה לי כשאני אוכלת אותם. חם, אמרתי כבר?)
 
בערב החג ציפינו לביקור של אחי הלא כל כך קטן וגיסתי המקסימה. לצערנו, חמש דקות אחרי תחילת הבישולים, הסתבר שהמקסימה חולה והביקור התבטל. הקארי, לעומת זאת, יצא טעים להפליא, והחלטתי לחלוק איתכם את התבשיל הגאוני הזה. אני לא יכולה לתת קרדיטים, כי זה משהו שהתפתח במהלך השנים ומשלב חתיכות מכל מיני מרשמים, אבל אני שמחה לתת קרדיט קבוצתי לכל הבשלנים המופלאים שמספריהם למדתי לאורך השנים…
 
כמה הערות למען הסדר הטוב:




 
אז מה יש לנו?













לשפוך כף גדושה מהתבשיל על אורז מאודה, לפזר מלמעלה בוטנים קצוצים ו/או כוסברה קצוצה ולחשוב כמה טוב שהסתיו הגיע ואוכל לוהט חזר לאופנה.
בתיאבון!
___________________________
משהו קטן וטוב # 40
"איש הפח" סידרה בת שלושה חלקים. אני חושבת שהיא שודרה ב YES2, אבל לא בטוחה. הקלטתי אותה ואמש ראינו את שלושת החלקים ברצף. שדרוג מדהים של הקוסם מארץ עוץ. היה מענג.


 
 

תלכו בזהירות, לא לדרוך על הפיות.
 
מה מושך את מבטך בבתים של אחרים?
הסֶדֶר. איך להם זה מצליח ולי לא? 

בעל ושלושה ילדים. זוכרים את הפיות מהסעיף הראשון? הן תעזורנה לי בכיווץ.
 
מכינים סרט על חייך ואת הפסקול את/ה מוזמנ/ת להרכיב, מה שיר הפתיחה של הסרט, שיר הסיום, שיר סצינה רומנטית, ושיר סצינה משעשעת.
שיר פתיחה: it's a wonerful world – אלה ולואי
שיר סיום: heaven, I'm in heaven -אותם מבצעים. ואל תקחו את זה מילולית, זה לא איפה שאני מתכוונת להיות בסיום של הסרט!
שיר רומנטי:  the luckiest men של pete morton
שיר סצנה משעשעת: משמעות החיים, שיר נשכח מדיסק גאוני בשם "זנב לא שוכח", שנעלם לנו לבלי שוב ואני לא חושבת שאני מכירה מישהו שמכיר אותו.
 
מעבירה את זה הלאה ל: 
פיבי הארט (ביקשת וקיבלת) ולשרון. תיהנו!
 
_______________________
משהו קטן וטוב #39
חג שמח לכולנו!
שלא יירטבו לכם הקישוטים של הסוכה.

ערב סוכות הגיע, וכמו שהבטחתי יש לנו זוכה, שנבחרה באופן אקראי (הממוצע של ארבע הבחירות של בני משפחתי האהובים, למי שרוצה פרטים מדוייקים).
 
הזוכה היא מגיבה מספר 42 – אם דו גורית – שהגיבה לפוסט שלי ככה:
 
כל הזמן תהיתי למה זה נקרא blog candy… לאחר שיטוטים ארוכים בימים האחרונים באתרי סקראפ רבים…
נדמה לי שאני מבינה זה אמנם לא אכיל, אבל זה מעורר תיאבון כמעט כמו ממתק!
התחושה הזו בפה, שרואים משהו טעים ופתאום נורא מתחשק לאכול אותו…
ככה אני מרגישה כשאני רואה את כל הממתקים האלו…יאמי!
וברכות למי שיזכה בבלוקולדה שלך.
 
באה לברך ויצאה מברכת את עצמה… ועכשיו היא בטוח תזכור תמיד מה זה בלוגולדה.
אז יקירתי – אנא שלחי לי כתובת וצייני אם את מעדיפה את המכונית או הפרפר…
ולכל שאר הקוראים המקסימים של הבלוג –
שתהיה לכולנו שנה נפלאה
מלאה יצירתיות וצבע
שיבואו ימים של שלווה ונחת
בהם עיקר תשומת הלב שלנו יופנה לאומנות.
תמשיכו לבקר
מבטיחה שיהיה מעניין
לימור

בתקופה שרק קראתי בבלוגים, ועדיין לא כתבתי, נתקלתי המון פעמים ב"לפידים" ובפוסטי שרשרת. מאז שאני כותבת, לא ממש יצא לי. ועכשיו (אולי לכבוד השנה החדשה) – תוייגתי פעמיים. וכל אחת מהפעמים ראוייה לפוסט משלה.
 
הפוסט הזה הוא לכבוד זה שדיילי תייגה אותי.
 

מומין וסנופקין, שיזמה המצאת שם עברי ל "Blog Candy", תהתה ברשומה שלה כמה זמן ייקח לחידוש לתפוס. אז הנה התרומה שלי לעניין…
 
בלוגולדה היא למעשה מתנה שבעל בלוג מחליט לחלק למי מהקוראים שלו, לפי איזשהו קריטריון או פשוט בהגרלה. יש כאלו שעושים את זה כי יש להם יום הולדת ויש כאלו שפשוט אוהבים לפנק. בבלוגים בחו"ל זה מאוד מקובל, ואני מקווה שגם כאן הנדיבות הזו תהפוך מקובלת.
 
אני מאמינה מאוד גדולה ב"תעביר את זה הלאה" ומאמינה שהעולם יהיה מקום יותר טוב אם יותר אנשים יאמינו הזה ויפעלו לפי זה.
אז הבלוגולדה שלי היא סוג של תעביר את זה הלאה. אני זכיתי בחבילת שי חמודה בהגרלות יום ההולדת של האתר scarlet lime
ועכשיו אני נותנת הזדמנות לאחד מקוראי לזכות בחבילה לא פחות נחמדה…
 
ההגרלה היא לאחת משתי החבילות האלו:
  




ולמה אחת מהשתיים – כי הזוכה בהגרלה יוכל להודיע לי אם הוא מעדיף לעצב אלבום לבן או לבת…
 
בלוגולדת הבן כוללת:
אלבום עץ בצורת מכונית
טבעות מתכת בצבע תכלת
ארבעה דפים דו-צדדיים בסדרת thrill seeker
מדבקות ראב-און little boy
אבני חן אדומות דביקות
 
בלוגולדת הבת כוללת:
אלבום עץ בצורת פרפר
טבעות מתכת בצבע ורוד
ארבעה דפים דו-צדדיים בסדרת little miss
מדבקות ראב-און little girl
אבני חן ורודות דביקות
 
בנוסף תכיל החבילה כל מיני this and that, או בעברית – פיצ'יפקס.
 
אז מה צריך לעשות כדי לזכות?
1. להיות משתתף רשום בבלוג שלי
2. לכתוב תגובה לרשומה הזו.
 
לא קשה, נכון?
 
הזוכה יוגרל ויוכרז ביום שני, ערב סוכות, לפני כניסת החג.
 
אני כאן. מחכה לכם.
 
לימור
 
_____________________________
משהו קטן וטוב #37
קיבלתי השבוע מייל תגובה נוגע ללב בעקבות דברים שכתבתי בבלוג. רוב הזמן אני כותבת לחלל וירטואלי ולא בטוחה בכלל מי נמצא שם וקורא אותי. לפוסטים עם עבודות יש בדרך כלל תגובות, לפוסטים עם הגיגים כמעט ולא, ואני ממשיכה לכתוב ולא בטוחה איפה בדיוק אני מהדהדת… אז מייל כזה, שמספר לי שנגעתי, עושה לי כל כך טוב. תודה, שירלי.
 

הבנות של מיקסים בחרו אתגר ראוי לסוף אלול וראשית תשרי – משאלות לשנה החדשה, ולי היה ברור מהרגע הראשון מה אני רוצה לעשות. כריסטי מסקרלט ליים פירסמה את פרוייקט ספטמבר שלה וכל-כך התלהבתי עד שהיא נתנה לי איושר לגייר אותו ולעשות לו עלייה. ככה הפרוייקט שלה נראה:

הוראות מפורטות עם צילומים תוכלו למצוא כאן.
 
מאחר שהלואין זה משהו מסיפור אחר, החלטתי להכין שרשרת משאלות שתתפקד במקום השרשרות המסורתיות של סוכות. זו שרשרת דו צדדית, שאפשר לתלות מהסכך, ואם כל שנה תוסיפו לה תמונות עדכניות ומשאלות מתאימות, תקבלו מזכרת משפחתית שתשמח ותרגש אתכם בכל פעם שתתלו אותה בסוכה.
 
ככה השרשרת שלי נראית, על שני צדדיה (וההחלטה שלי לשנה החדשה היא להשתפר בצילום…):

מאחר שרציתי איזשהו קו מאחד, השתמשתי בסדרת ניירות אחת – remeniscing של קייזר קראפט. בסדרה הזו יש ארבעה דפים דו-צדדיים: treasure, recollect, hold dear ו-my love. בנוסף השתמשתי במדבקות מתגרדות בנושא משפחה ובכל מיני שאריות.
 
הקישוטים הם כאמור דו-צדדים, אז בחלקם יש תמונה מצד אחד ומשאלה מהצד השני. למשל התמונה של המשכוכי מחבק את הנסיכה ושר לה את "ברקים ורעמים" ומהצד השני אני מאחלת לה שהוא תמיד יהיה האח הגדול שמגלה לה אוצרות כמו הכבש ה-16. או תמונות שלי ושל המאמן, מצד אחד הוא מדבר בטלפון והכיתוב הוא "שנזכור לצחוק" ומצד שני אני, בכובע ענקי, מפריחה בועות סבון והכיתוב הוא "שנהייה רציניים"…
 
אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים, אז הנה לכם כמה אלפי מילים מפוקסלות:

















עכשיו רק נשאר לבנות סוכה. מישהו ראה את שלומית?
 
____________________________
משהו קטן וטוב #36
דיילי תפסה אותי, מה שאומר שבאחד הפוסטים הבאים תגלו שבע עובדות לא חשובות עלי. סקרנים? תישארו באזור…

{במאמר מוסגר – יום אחד מישהו יפתח אתר שכל תכליתו תהיה להציג זו מול זו את שתי גרסאות הפוסט – גרסה א', שנכתבה בלהט המקלדת ונמחקה בהבזק של קפיצת מתח או מחשב תקוע, וגרסה ב' – ששוחזרה לאחר שהוטלו קללות וחרמות במחשב ובאביו מולידו, והגיעה ההבנה שפוסט שלא נשמר לא ישוחזר בכוחות עצמו… וכשיקום האתר הזה, סוף סוף אפשר יהיה להכריע בשאלה איזו גרסה טובה יותר – הראשונית, שנוסחה בהינף קולמוס (או אצבע) והיתה בתולית, ראשונית ומלאה התלהבות, או השנייה, שבהיותה ניסיון שני זוקקה עד שלמות (או שהכותב היה כל כך עייף ומיואש עד שויתר על כל הקישוטים והאנקדוטות שנוספו לה…). אבל שכחתי. אם היינו יכולים להגיע אל מאגר גרסאות א' ההוא (זה ששוכן ליד כל הגרביים הבודדים שמכונת הכביסה שלנו אכלה…), הרי לא היינו צריכים גרסה ב'….}. במקרה הנוכחי, בכל אופן, אני יכולה להעיד שהכותרת המחורזת היא שיפור יחסית לגרסה הקודמת…
 
בראשית ימי הבלוג כתבתי פוסט תיאורי על בני משפחתי האהובים ונתתי בהם סימנים ושמות. המתבגר, שהיה אז בן 16 פלוס, זכה לכינויו בפעולת נקם, לאחר שגיליתי שבסלולרי שלו מוגדר הבית "טירת הדרקון" ואנו, הוריו האוהבים, זכינו לכינויים "הרודן" והרודנית", בהתאמה… האמת הראויה לציון היא שלאורך כל שנות ההתבגרות שלו הוא לא היה ממש מתבגר טיפוסי, ולמרות שכשבחרנו לו את שמו (זה שרשום בתעודת הזהות) איימו עלינו הנפשות הטובות שאנחנו זורעים בעתידנו מורד, הוא עדיין לא מצא ממש על מה למרוד…
 
בכולופן – המתבגר הגיע לגיל 18 החגיגי, ובאופן רשמי כבר אינו מתבגר. אז הגיעה העת לבחור לו כינוי חדש ומייצג. ביקשתי את עזרת קוראי היקרים וקיבלתי יופי של הצעות, אך החלטת הוועדה היתה שאף  אחת מהן לא ייצגה אותו בצורה מקיפה למדי (או שחלקן ייצגו אותו קצת טוב מדי…):
הבוגר – קצת עשה לי אסוציאציות לסרט…
המתגבר (מלשון גבר) – האמת אחלה רעיון, שראוי לפרס האקדמיה, אבל איכשהו גרם לי לחשוב על איין ראנד…
המתבגבר – הכלאה ראויה, אבל אני חוששת שהיא נושאת עימה פוטנציאל גדול מדי לשגיאות הקלדה…
אוטוטו – גם בהקשר לרשיון שנחת אצלנו וגם בהקשר לכל העצמאות שאוטוטו – אבל כאן נכנסת ההדחקה שלי…
המבוגר האחראי בבית – קצת קרוב מדי לאמת, וגם תכל'ס – 3 מילים???
 
הפיצי-פרס המובטח לא נשכח. הוא מושקה ומטופח ואפילו גדל, ויוצע כאן כבלוקולדה בתחילת השבוע…
 
ובכל זאת, ה(אקס) מתבגר צריך כינוי, לא?
 
אז הפור נפל על המשכוכי. יש לי רומן ארוך עם המילה הזו, והאמת היא מתארת להפליא את הבכור שלי. הנה, תראו את ההגדרה (באדיבות הבלוג עברית שפה קשה):
 
מַשְׁכּוּכִיתש"ע, נקבה. – כינוי לתיש או איל ההולכים בראש העדר ומושכים אותו אחריהם. מקור המילה בארמית משכוכיתא והיא מן השורש משך. מן המילה משכוכית נגזרה בהשאלה המילה משכּוּכִי במשמעות אחד המושך אחריו אחרים וגורר אותם אחריו.


 
ועכשיו, כשהוא שוקל לשים כבשים במרכז עבודת הגמר שלו באמנות – על אחת כמה וכמה!
 
{נ.ב. – "המשכוכית" הוא גם שמו של ספר נפלא שכתבה קוני ויליס ושאזל לגמרי מן החנויות ומן ההוצאה – למעט חנות אחת שמוכרת אותו במחיר מופקע – אז אם מישהו מכיר עותק של הספר שמחפש לו בית חם ואוהב, עם ארבעה בוגרים שיקראו בו שוב ושוב ונסיכה שתתבגר אליו עוד כמה שנים – נשמח לתגמל את המתווך במתיקות ובנדיבות…}
_____________________
משהו קטן וטוב #35
ללא ספק כוח ההתמדה שלי. כתיבת הפוסט הזה נמשכה 5 שעות ודרשה הפעלה מחדש של המחשב לפחות 6 פעמים!