אז הנה, תייקו גם אותי. קרן קיוותה שאשלוף שפן מהתיק…
הרעיון, שהתגלגל מחו"ל ופרץ בארץ אצל הבנות של שולחן לחמישה. הרעיון הוא לרוקן את התיק לגמרי ולצלם את התוכן שלו, מתוך ההנחה שהתיק שלי הוא אני…
אני לא יודעת אם התיק שלי הוא אני, אבל מה שבטוח הוא שאני מאוד אוהבת תיקים. אני לא ממש קניינית של בגדים ונעליים, אבל תיקים וכובעים שוברים אותי. זה הגיע לזה שהמאמן הציע תנאי – אני יכולה לקנות תיק/כובע חדש רק אם אוציא אחד אחר מהבית… מאז אני מנסה להתאפק.
אז הנה התיק שלי.
קודם כל התיק עצמו. זה תיק יצירה בעיצובה של Amy Butler. קניתי אותו לעצמי כמתנת יום הולדת מאמא שלי (תמיד אמרתי שיש לה טעם מצויין). יש לו תא גדול שאפשר לשים בו דפים בגודל 30*30, תא עם גב קשיח לדברים שלא רוצים שיתקמטו ועוד תא גדול שבתוכו יש גם שישה כיסים קטנים. אני מאוד אוהבת להשתמש בו לאירועי יצירה, אבל גם ליומיום.
ומה בתוך התיק?
פנקס רשימות גדול וכבד שקיבלתי כמתנה יחד עם ההזמנה הראשונה שלי מקייזר קראפט. הוא לא ממש הגיוני, אבל אני מרגישה סנטימנטלית לגביו. יחד איתו אני מחזיקה תמיד עט, אבל בשבוע שעבר מצאתי באופיס דיפו את האריזה הקטנה הזו של עטי לבד במבצע (6 ש"ח) וישר קניתי כמה כדי שיהיה לי צבעוני. אחת החבילות מצאה את מקומה בתיק.
האיזי-פארק הוא המצאה גאונית, ואחרי שהוא שכבר באוטו שלי לא טעון במשך 3 חודשים (אף אחד לא ידע לספר לי איפה טוענים אותו בכרמיאל, אפילו בדואר לא ידעו להגיד לי…) אז הוא סוף סוף מוטען והולך איתי לכל מקום.
תגית הזיהוי שלי של "קישורי אמהות" שממילא אני אף פעם לא זוכרת לשים עלי במפגשים, שוקולדים מארומה למקרים חמורים של נפילת סוכר, אצלי או אצל הנסיכה. הכמות שלהם אומרת שבזמן האחרון ממש לא היו מקרי חירום שכאלו. ממחטות לחות שאני תמיד אוספת ממסעדות. במקרה הזה – ממסעדות משובחות במיוחד. שניים זה קצת. צריך ללכת שוב… הארנק שלי. מאז שיש לי עסק ואני מנקה את הארנק פעם בחודש כדי למצוא חשבוניות, הוא כבר לא מתפוצץ.
תיקיית תאים שקופה לכל מיני ניירת בנק ועסק.
אדוויל – לא יוצאת מהבית בלי זה (וגם לא בלי כדורים נגד אלרגיה שיושבים בארנק).
צרור מפתחות כולל מפתחות האוטו הנחמד שקיבלתי ליומולדת 40. יש לי כל מיני מחזיקי מפתחות שווים, אבל בסוף אני תמיד נשארת רק עם המפתחות.
סלולרי אחד ויחיד. בכל פעם אני מבקשת סלולרי שלא רוקד ולא שר (ואפילו לא מצלם) וגומרת עם מכשיר משוכלל מדי. לפחות המכשיר הזה יודע לנגן את "מיגל".
משקפי שמש שהשד יודע איפה הנרתיק שלהם והשפתון נגד יובש המדהים של forever, שממש מרפא.
ואבקת פיות. בקבוקון קטן שאני לא זוכרת איפה קניתי, אבל הוא מלא נצנצים כחולים ופעם אני בטח ממש אזדקק לו.
הנה, תראו מקרוב:
ומה עוד?
מטלית לניקוי משקפיים. אז למה אני תמיד מנקה אותם על החולצה?
כרטיסי ביקור. אני תמיד מכניסה לתיק כרטיסי ביקור שלי, ואף פעם לא מבינה איך בסוף, בשעת הצורך, אני צריכה לשנורר כרטיס מאהובי לבי (שלשמחתי מסתובבים עם כרטיסי הביקור שלי בארנקים שלהם…).
היום היו בתיק שלי גם הדרכון וכרטיס הטיסה של הפרופסור, שהייתי צריכה לצלם, וגם ערכת המזל שנתתי לו לנסיעה.
הערכה כל כך חמודה שצילמתי גם את התוכן שלה:
יש בה ספרון תהילים קטנטן, בקבוקון עם תפילת הדרך ואבנים כחולות, סיכת ביטחון עם עין וחמסה (שכבר תלינו בתוך הכיס הפנימי של התרמיל שלו) וקובייה הונגרית מיניאטורית. שתהיה לו נסיעה נפלאה.
מי שאינה מצולמת כלל היא המצלמה המשפחתית שלנו, שגרה בדרך כלל בתיק שלי. עכשיו גם היא ארוזה לנסיעה לאירופה…
זהו. זה התיק שלי.
אני לא בטוחה מה הוא מלמד עלי, אבל כן שמתי לב פתאום שאין לי אף אלבום שוויץ בתיק. חמור מאוד, ויתוקן.
לא ממש עקבתי אחרי מי שתוייקה ומי שלא, אז אני מציעה את זכות החשיפה ל:
יפעת (קינשסה)
חגית (משחק מילים)
ואילאיל
______________________
משהו קטן וטוב #52
הם יוצאים לדרך הערב. עשרה ימים בצרפת ובהולנד. שלוש הופעות בפני קהילות יהודיות. יש להם צוות צ'ופרים שבוודאי ידאג לשמח לאורך כל הדרך. אני הטמנתי שלל פתקים ומכתבונים במזוודה של הפרופסור, ולשלושת המבוגרים המלווים את הלהקה הכנתי תגי "סעו לשלום ושובו בשלום". החצאיות של סופרמן והאווזונים עשויות מטול שלא כל כך רואים בצילום. הציורים לקוחים מהאינטרנט: