סופה של שנה אזרחית הוא גם זמנה של ספירת המלאי, והיום ומחר אנחנו סופרים את כל מלאי החנות (המאמן האופטימי חושב שזה ייקח יומיים, לשם שינוי אני הפסימית בינינו ואני צופה שאמשיך לספור עד סוף השבוע…)
אז סופרים. מורידים מהמחשב את הקובץ של הספירה הקודמת, עוברים פריט פריט ומתלבטים איך רשמנו אותו בפעם שעברה, מחליטים שהוא בכלל לא ברשימה ומוסיפים אותו רק כדי לגלות אחרי חמש דקות שהוא דווקא כן רשום…וכשעוברים ממדף למדף זו הזדמנות לאסוף יחד פריטים זהים שהתפזרו, ליישר עטיפות שקצת הצ'טקמקו, להדביק על כל הפריטים שנשארו בודדים מדבקות מבצע ולהכניס אותם לארגז הכיפי של ההנחות, לעשות קצת סדר.
פעולה חיובית בסך הכל, לא?
אז לרגל הנר השמיני של חנוכה וסופו של רצף הפוסטים היום-יומי (גיליתי שזה בכלל לא פשוט להגיע לכתוב כל יום, גם כשיש לי על מה, ואני חוזרת לפרסם לפי ההמלצה של קרן [פרפרים] שלימדה אותי שפוסט צריך להאכיל פעמיים בשבוע, שלא ירעב, אבל שלא ישמין, חלילה…) החלטתי על פוסט ספירת מלאי פרטי, כי צריך לפעמים לעצור ולספור את היש, אבל קצת אחרת.
למי שלא יודע, לפני שנתיים עזבתי עבודה שממש אהבתי, כדי להגשים חלום ופתחתי את "קסם שימושי" – תיבת אוצרות מלאה בצבע ויופי, מתנות וחומרים, השראה ורעיונות. מאז אני קמה כל בוקר בשמחה (כמעט) (אף פעם לא הייתי באמת טיפוס של בוקר, אבל אני משתדלת) והולכת לעשות את מה שאני אוהבת.
לפני שפתחתי את החנות התמדתי במשך שלוש שנים, בערך, בהליכה דו שבועית לחדר כושר. מאז שפתחתי את החנות לא ראיתי איך חדר כושר נראה מבפנים. החלטה לשנה החדשה – לשנות את זה.
לפני שפתחתי את החנות לא ממש אהבתי לנהוג. נהגתי כשהיה צורך, ושמחתי להעביר את ההגה למי שרצה לקחת אותו. מאז שפתחתי את החנות צברתי קילומטרז' רציני ונסיעות רחוקות ממש לא מפחידות אותי. אני מנצלת את הנסיעות כדי לעשות סדר בראש, לתכנן דפי אלבום ולפנטז על הזכייה בלוטו…
לפני שפתחתי את החנות לא שמעתי רדיו. מאז שפתחתי את החנות אני מכורה לגלגל"צ, שונאת את התשדירים של משרד התחבורה ואפילו מצביעה לפעמים במצעד. והשנה האחרונה היתה שנה מצויינת להאזנה לרדיו – גיליתי את עלמה זוהר, אברהם טל ויוני פוליקר.
לפני שפתחתי את החנות הייתי בלתי אחראית כלכלית. מאז שפתחתי את החנות אני בודקת את מצב החשבון כמעט כל יום (טוב, לזה אחראי גם החוק של מסגרת האשראי שנולד בינתיים) ומשתדלת מאוד לדעת תמיד איפה אני עומדת.
לפני שפתחתי את החנות חשבתי ששיווק זה משהו שעושים רק בעלי מקצוע ופרסום זה מודעות בעיתון. מאז שפתחתי את החנות הבנתי שפרסום זה משהו יצירתי לחלוטין, במיוחד כשאין הרבה כסף (ושבלוג זו אמצעי פרסום בכלל לא רע) וששיווק זה משהו שאני עושה כל הזמן. בגלל זה גם הצטרפתי למעגל העסקי של קישורי אמהות, שהפך לקבוצת התמיכה שלי, ומחרתיים יהיה המפגש הראשון שלי בתור מנהלת המעגל.
לפני שפתחתי את החנות שתיתי את התה שלי חם. מאז שפתחתי את החנות גיליתי שכשאני מכינה לי כוס תה, בדרך כלל נכנסים לקוחות. מאז אני אפילו נהנית לשתות את התה הקר שלי.
לפני שפתחתי את החנות אהבתי מאוד אנשים. מאז שפתחתי את החנות רתמתי את האהבה הזו לשירות טוב יותר ללקוחות, להאזנה לרצונות שלהם ולרצון לגרום להם לחוש את החוויה הכיפית ש"קסם שימושי" מזמן להם.
לפני שפתחתי את החנות, כשרציתי לראות את אמא שלי בדרך כלל נסעתי אליה (מבחר בתי הקפה בחיפה הרבה יותר מוצלח). מאז שפתחתי את החנות היא מגיעה לעתים הרבה יותר קרובות אלי, ומהווה עזרה נהדרת (ואנחנו מצליחות למצוא איפה לאכול גם כאן…)
מה שלא השתנה בגלל פתיחת החנות הוא המשפחה שלי – שהיא השורשים ששומרים אותי במקומי, אבל גם הרוח בכנפי.
אני מודה על כל היש הזה ומאחלת לעצמי שימשיך ככה. ולכם, הקהל הוירטואלי שלי, שמלווה אותי גם לאורך הפוסטים הכי הגיגיים שלי, אני מאחלת, מכל הלב, חיים של שפע והגשמה עצמית.
________________________
משהו קטן וטוב #68
המאמן, המשכוכי, היפה, הפרופסור והנסיכה – כולם ספרו היום מלאי. ואם זו לא תמיכה, אז אני לא יודעת מה כן.
מה שאף אחד לא ספר זה את החותמות בלה, כי הן במבצע ל-24 שעות, מחצות. פשוט נספור את מה שיישאר…