חודש: ינואר 2009

כשהתחלתי לקיים ימי הולדת יצירתיים בחנות, כללתי בתור חלק מהעניין סיפור יום הולדת שילד יום ההולדת משולב בו כגיבור. כתבתי כמה גרסאות, ושיחקתי ביניהן בהתאם לצורך. לפיכך היה ברור שגם ליום ההולדת של הנסיכה אצטרך סיפור, אבל מאחר והפעם הוחלט על יום הולדת אינדיאני, נדרש סיפור חדש..
 
דגרתי עליו שבועיים, ובסוף כתבתי אותו שלוש שעות לפני יום ההולדת, כשכל מיני עננות מרחפות לי מעל הראש.
והנסיכה? יום למחרת יום ההולדת היא הודיעה לי שהסיפור הזה בכלל לא אמיתי…
 
מי לא אוהב סיפורים? שיקום!
אז כפרומו לדיווח על כל חוויית המסיבה האינדיאנית שלנו, הנה סיפור:
 
לפעמים, בערב, רגע לפני שאמא אומרת לגאיה "לילה טוב, וחלומות פז, ושינה ערבה" ומחבקת ומנשקת ומכסה ומכבה את האור, היא עוזרת לה להזמין חלום.
אחת משתיהן מציעה נושא לחלום, ואז הן מוסיפות לו פרטים. לפעמים הן מציעות מי ישתתף בחלום, ולפעמים הן מתכננות מה גאיה תראה או מה היא תלבש, ובפעמים אחרות הן מוסיפות לחלום קצת צבע או ריח טוב. ואז אמא אומרת לגאיה "לילה טוב, וחלומות פז, ושינה ערבה" ומחבקת ומנשקת ומכסה ומכבה את האור, וגאיה הולכת לישון. והחלומות מגיעים אל גאיה בלילה, כמו פרפרים צבעוניים ורכים שמלטפים לה את הלחיים וגורמים לה לחייך מתוך שינה. ולפעמים בבוקר גאיה זוכרת את הפרטים של החלומות ולפעמים לא, אבל גם כשהיא שוכחת את פרטי החלום היא זוכרת שישנה שינה עמוקה ושהיה לה לילה נעים.
ערב אחד, לפני כמה שבועות, הציעה אמא לגאיה לחלום חלום יום הולדת.
"מה זאת אומרת חלום יום הולדת?" שאלה גאיה, ואמא ענתה:
"נכון שאת מתלבטת לגבי יום ההולדת שלך ולא יודעת מה את רוצה שנעשה במסיבה? אז אולי הלילה לא נזמין חלום מפורט, אלא פשוט נזמין לך חלום של יום הולדת, ואז כשתתעוררי תדעי איך את רוצה שיום ההולדת שלך יראה".
גאיה הרהרה רגע. "ומה אם אני לא אזכור בבוקר את החלום?"
אמא חייכה. "יש עוד הרבה זמן עד יום ההולדת שלך. אם מחר בבוקר לא תזכרי את חלום יום ההולדת שלך, נוכל להזמין לך חלום נוסף מחר בערב".
גאיה הסכימה לנסות והלכה לישון כשהיא מדמיינת לעצמה שבעה בלונים צבעוניים, לכבוד יום ההולדת השביעי שלה.
בבוקר, כשאבא העיר את גאיה היא פקחה עיניים בחיוך גדול ואמרה "היה לי חלום נפלא!", אבל אז היא עשתה פרצוף מצחיק והוסיפה באכזבה: "ואני בכלל לא זוכרת מה הוא היה…"
"לא נורא," אמר אבא, "תוכלי לנסות שוב הלילה".
וכך, בערב, שוב הזמינו גאיה ואמא חלום יום הולדת, וגאיה עצמה עיניים כשהיא מדמיינת לעצמה עוגת שוקולד ענקית ובמרכזה כתובה הספרה שבע בסוכריות צבעוניות. ובבוקר שוב התעוררה גאיה בחיוך, אבל שוב לא הצליחה לזכור את פרטי החלום ששימח אותה כל כך בלילה…
שישה לילות הזמינה גאיה חלום יום הולדת, ושישה בקרים התעוררה כשאינה זוכרת על מה חלמה.
גאיה כמעט התייאשה, אבל אמא עודדה אותה: "הלילה הוא הלילה השביעי, ושבע הוא מספר מזל, מספר של אגדות. תחשבי על שבעת הגמדים של שלגייה, ואל תשכחי את שבעת ימי השבוע ואת שבעת המינים."
"ושבע הוא גם הגיל שלי" הוסיפה גאיה.
"נכון," אמרה אמא. "אני בטוחה שהלילה יהיה הלילה בו חלום יום ההולדת לא רק יגיע לבקר ולשמח אותך, אלא גם להישאר. מחר בבוקר בוודאי נדע איך מסיבת יום ההולדת שלך אמורה להיראות".
ואמא אמרה לגאיה "לילה טוב, וחלומות פז, ושינה ערבה" וחיבקה ונישקה וכיסתה וכיבתה את האור, וגאיה הלכה לישון.
בבוקר, כשאבא נכנס לחדר של גאיה ופתח את הוילון הוא שמע את גאיה ממלמלת מתוך שינה. הוא התקרב למיטה וכשהתאמץ הצליח לשמוע את המילים שגאיה מלמלה: "שבט, נוצות, טוטם, תופים, שבט, נוצות, טוטם, תופים". אבא הסתכל על גאיה במבט מבולבל וליטף אותה כדי שתתעורר. גאיה פקחה עיניים וחייכה חיוך רחב. "אני זוכרת!" קראה, " שבט, נוצות, טוטם, תופים. חלמתי על יום הולדת אינדיאני! ולא שכחתי!"
"יום הולדת אינדיאני!" קראו אבא ואמא יחד. "איזה רעיון מקורי!"
"אז מה אנחנו צריכים בשביל יום הולדת אינדיאני?" שאלה אמא את גאיה.
"קודם כל אנחנו צריכים שבט!"
"ומי יהיה בשבט?"
"אני רוצה שבט של בנות!", ענתה גאיה. "אז צריך להזמין את שוהם וליהי ודנה ומעיין, בעצם את כל הבנות של הכיתה. ואת מורן ויעל ושירה וכל הבנות מיובלים, וגם את תמר ונועם ושיר ועינב והגר ואדווה. וזהו. רק את כל אלו."
"רק???", צחק אבא. "יהיה לך שבט ענק!"
"שבט ענק זה יופי", ענתה לו גאיה. "ככה בטוח יהיה לי שמח ביום ההולדת שלי".
"אבל כל הבנות האלו שאת רוצה להזמין הן לא אינדיאניות, נכון?" אמר אבא.
"עד סוף יום ההולדת שלי הן כבר יהיו," חייכה גאיה.
"איך?"
"תסמוך על גאיה עיני נץ, אבא. "
אז אבא סמך על גאיה, וגם על אמא בעצם.
וככה נולד היום הולדת האינדיאני של גאיה, וככה כולכן הגעתן לפה ועכשיו נשארה לנו רק משימה אחת – להפוך את כולכן לאינדיאניות, לא?
וגם לעשות שמח!
 

לא, זו לא ביקורת על הספר, למרות שאני מבטיחה ביקורתכזו בקרוב.  אבל, בהתאמות קלות, זו נראיתלי כותרת מצויינת לתיאור החופשה הקצרצרה (בערך 28 שעות) שביליתי עם המאמן בתלאביב.




לאכול –יום ראשון בצהריים. מרבית העולם עובד ואנחנו בחופשה, מהשעוד מגביר את התחושה הכיפית. הגענו לתל אביב במזג אוויר כמעט קייצי, למרות שאנחנובאמצע ינואר, והלכנו לטייל על שפת הים. צחקנו על זה שהמאמן רואה את העולם דרךאופציות לציור ואני רואה אותו בתור פוטנציאל לדפי אלבום ושנינו לא נוכל לעשות הרבהעם המראות שראינו כי שכחנו לקחת מצלמה…שעה של שוטטות פתחה לנו את התיאבון וישבנולאכול על המרפסת הפתוחה של "מנטה ריי". זו מסעדה שאנחנו מכירים מפסטיבלהאוכל "טעם העיר", אבל אף פעם לא יצא לנו לאכול בה ובהחלט הגיע הזמן.







מה היה לנו?

מיץ פירות מדהים של הדרים ורימונים, לחם טעים טעים, שתימנות טאפאס – האחת סביצ'ה בורי והשנייה משהו עם קלמארי, סלט נפלא עם כל מיני עליםירוקים, פלחי אשכוליות אדומות ומוצרלה, שכל ביס שלו מנומר בשומשום ובקצח וסיר שחורמלא כל טוב של פרי ים ברוטב נפלא. לא אכלנו קינוח כדי לא לקלקל לעצמנו את הטעם.




 

ביום שני בבוקר קמנו מאוחר וויתרנו על ארוחת הבוקרבמלון. בדרך לדיזינגוף סנטר, שם איכסנו את האוטו, עברנו ליד "אמיליה"בית קפה ביסטרואי שיושב קרוב לסנטר. החלטנו לבדוק. לקחנו שתי ארוחות בוקר – בשביליבוקר מתוק, שהיה בעצם פודינג לחם משודרג (מאוד) על בסיס של בריוש, ובשבילו קרוקמאדאם (מסיבות של נוסטלגיה, לזכר הימים בהם הוא טיבח ב"קרוק" מנוחתו עדן).היה משובח מאוד.






 תיכננו שבצהריים כבר נהיה בדרך הביתה אבל קצת נתקענובתל אביב מסיבות שלא היו ממש תלויות בנו, אז הלכנו לחפש את ה"מיט-בר"בעקבות המלצה אינטרנטית על העסקית שלהם. מצאנו את המסעדה בשדרות ח"ן, על ידהעירייה, מוחבאת היטב מאחורי גדר חיה.




ומה היה לנו?

לחם מתפצח מדהים, קרפצ'יו נפלא, טאפאס שרימפס נחמד (בראייהלאחור היה עדיף לא להזמין פרי ים יום אחרי שהיינו במאנטה ריי), סינטה אנגוס שהמאמןהכריז שהיא הסטייק הטוב ביותר שאכל אי פעם והייתי חייבת להסכים איתו וצלעות עתירותטעם (ושומן) עבורי. גם התוספות היו טעימות וגם כאן ויתרנו על קינוח, פשוט היה חבל.




 להתפלל –

לא, לא נהייתי מאמינה או רוחנית פתאום. אבל אני כןעובדת את האלילים שמוכרים את מרכולתם ברחוב נחלת בנימין…


ארטא – האמת שנכנסתי לארטא רק כדי לרפרף על הסחורה, אבלאז גיליתי שעד סוף ינואר אפשר לנצל את מבצע האחד+אחד שלהם, לקנות באלף שקל ולשלםרק חמש מאות. אז אני חייבת תודה לציון, שוידא שאני מסתדרת ומוצאת את מה שאניצריכה. אתם לא תאמינו כמה מהר מילאתי את העגלה, גם אני לא האמנתי…




בדים למעצבים – מובן שיצאתי מהבית בלי כתובת… ושאמאשלי הנהדרת (שיצאה חולה מהמיטה רק כדי לחפש עבורי באינטרנט) לא הצליחה למצוא ליאותם גם. אבל החלטתי לא לוותר ויצאנו לחיפוש. כשמצאנו, התברר שבעצם הכתובת שלהםהיא בכלל לא נחלת בנימין, ושהשם הרשום שלהם הוא לא בדים למעצבים… מזל שבכל זאתהם מוכרים יופי של בדים.





אז קניתי בד לכותונת לילה לנסיכה ובד לפרוייקט סודישאני עובדת עליו עכשיו ועוד בד שקניתי סתם, שלא יבכה שהשארתי אותו בחנות ויצאתימהר לפני שאקנה עוד ועוד ועוד. הבדים שם באמת מקסימים.



 לאהוב –

פעם ממש לא אהבתי את שלמה ארצי, ואז, לפני עשר שניםבערך, קיבלתי מהמאמן מערכת סטריאו מתנה והיא באה עם זכות קנייה להמון דיסקים. אז בחרתיובחרתי ובחרתי ובסוף המוכר שכנע אותי לקחת גם את האוסף המשולש של שלמה ארצי ומאזשיניתי את דעתי. I guess somethings grow on you. כשבדקתי מה קורה בתל אביב ב-18 לינואר, גיליתי שישבזאפה הופעה קטנה של שלמה ארצי והחלטתי שהגיע הזמן שנראה אותו LIVE. מה אגיד ומה אומר – היהמדהים! האיש הוא פרפורמר בחסד, רואים עליו שהוא נהנה, והוא נותן כמעט שלוש שעות שלקסם אמיתי. לא הפסקנו לחייך ולשיר איתו. היה ממש שווה. ואם גם אתם רוצים – הוא נותןשם הופעה כזו כמעט כל שבוע.









 אז זהו. היה כיף ונגמר וחזרנו לשגרה עם מצברים קצת יותרמלאים.


_______________

משהו קטן וטוב #4 (2009)

בחרתי את המלון שלנו(סנטר) בעיקר לפי המחיר. כמה נחמדהיה להגיע ולגלות שהוא יושב ממש על כיכר דיזנגוף, בצנטרום של הפיילה.

המשכוכי עבר את הטסט (ראשון) כמה ימים לפני תחילת שנת הלימודים, אז הכנתי לו חולצת בית ספר שעל הגב שלה איור של פיל יושב במכונית והכיתוב "כבר לא למד". אין לי צילום שלה, וכיוון שלקחתי את התמונה מהאינטרנט אז אני גם לא ממש יכולה להעלות אותה, אז תצטרכו להאמין לי.
 
אתמול החברה שלו, היפה, עברה גם היא טסט ראשון. אז מה מכינים לה?
 
החלטתי להכין לה אלבום קטן, שיחגוג את האירוע. השתמשתי באלבום עץ בצורת מכונית, מתוצרת חברת קייזר קראפט. מה שנחמד הוא שזה אלבום שבדרך כלל מעצבים עבור בנים  (בשביל בנות יש פרפרים וכנפיים), אז היה לי נחמד להכין מכונית נשית כזו וצבעונית. מרבית החומרים הם מקיט ינואר של Scarlet Lime שהגיע אתמול בדואר.
 
אז כרגיל – התמונות מדברות יופי בעד עצמן:
 

כשלא היה לי בית ידייך היו ביתי
 כבשים לבנים ידייך, ידייך, אהובתי.
כשלא היה לך בית בכנף מעילי כיסיתיך
כשלא היה לי אל
ממעמקים קרתיך
כשלא היה לי בית
ולא הייתה שעה
טיילנו יחפים בארץ נפלאה
כשלא היה לנו בית
שפתייך היו ביתי
תותים חמים
שפתייך שפתייך אהובתי
 
        שיר אהבה
        מילים: יהונתן גפן
        לחן: אלדד שרים
        ביצוע: שלמה ארצי
 
החודש הגיע האתגר השביעי של מיקסים – עיצוב לפי סקיצה. זו הסקיצה:

כשהמשכוכי ראה אותה הוא אמר שאפשר לעשות יופי של דברים עם הכיתוב "כל הזכויות שמורות למיקסים", אבל בגלל עיסוקיו הרבים הוא לא הגיע לתת לאתגר פרשנות משלו. אני לעומת זאת התלבטתי קשות. בנות מיקסים העלו עבודות כל-כך יפות וכל-כך מגוונות עד שבהתחלה לא ממש מצאתי רעיון, ומאוד לא רציתי להתחמק ולבחור בדרך הקלה (מבחינתי) – לתרגם את הסקיצה לדף אלבום. בסוף הגיעו שני רעיונות… את הרעיון השני טרם הספיקותי ליישם, אבל גם זמנו יגיע, בלי קשר לדד-ליין של האתגר.
 
החלטתי לעצב את היצירה שלי בתוך מסגרת עמוקה מאיקאה, כזו שקניתי לפני יותר משנה כי היה לי ברור שיש לה המון פוטנציאל, אבל בפועל לא הגעתי לעשות איתה כלום, והחלטתי לנסות סוף סוף את לב הסרטים שראיתי אצל זיקוקית.
 
וזה מה שיצא:

וכאן אומנם יש בוהק של הזכוכית, אבל לפחות המסגרת עומדת והלב לא לוחץ על פס הנייר שבאמצע.
המסגרת היא כאמור RIBBA של איקאה, בצבע הלבן המקורי שלה. כל הניירות, למעט הזהב, נלקחו מסטאק SWEET של DCWV, האותיות נחתכו בקאטלבאג (LOVE זו אחת המילים הבודדות שאני מעדיפה את הצורה שלה באנגלית על העברית) והסרטים – כל מיני…
 
עכשיו סוף סוף כשאנשים ישאלו אותי למה כל הסרטים שאני מוכרת בחנות טובים, תהיה לי דוגמא תלוייה על הקיר…
 
**עריכה**
אני לא מאמינה שנלחצתי בהיסטריה לצלם את העבודה ולכתוב את הפוסט, רק כדי לגלות עכשיו ששרשור העבודות בכלל לא עלה עדיין. הייתי בטוחה שאני צריכה להעלות את העבודה עד מחר בערב… זה רק סימן איזה שבוע משוגע היה לי. מצד שני, אולי עוד אספיק ליישם את הרעיון השני שלי…
******
 
והשיר בהתחלה?
חוץ מזה ששיר אהבה נראה היה לי כפתיחה טובה לפוסט הזה, הוא כאן גם לכבוד ההופעה של שלמה ארצי, מחר בזאפה בתל אביב. אנחנו נהיה שם!
 
____________________________
משהו קטן וטוב #3 (2009)
חופש. תל אביב. קצת יותר מ-24 שעות. אוכל טוב. שלמה ארצי. נחלת בנימין. שנינו.

והפעם פוסט שכל כולו הנסיכה.
 
בשבת השתתפנו בצהריים באירוע משפחתי של גדולים, שהנסיכה לא ממש נהנתה ממנו, ובדרך הביתה היא אמרה שהיא רוצה ללכת לחנות לעבוד עם החותמות.
 
המאמן, שמכיר את נפשה של רעייתו העייפה, שלח אותי לישון ולקח את הפרינססה לחנות. אחרי יותר משעתיים הם חזרו הביתה כשבידיה של הנסיכה סיפור שכתבה ואיירה. היא עשתה הכל לבד, ורק בררה עם המאמן את האיות הנכון של כמה מילים.
 
לפני התמונות הסרוקות רק הבהרה – הנסיכה בכיתה א'…
 
ועכשיו לסיפור. אגיד לכם איך שהיא אמרה לי – זה מתחיל ב"קרן אור" ונגמר כשתגיעי ל"קרן אור חמה"…
 

נכון שזה עוזר כשלאמא יש תיבת אוצרות מלאה חומרי יצירה, אבל תודו שלא כל ילדה היתה יודעת מה לעשות עם זה…
 
_________________________
משהו קטן וטוב #2 (2009)
בשבת יתרכזו בחנות שלי ערמות של יופי, כישרון וצבע להפנינג מכירות, והכל נשי ומלא פירגון. אז מה יהיה לנו? פימו, זכוכית, בגדי ילדות ובגדי נשים, מוצרים לתינוקות וגם עוגיות – שיהיה טעים. כולם מוזמנים!

בשנה שעברה החזקתי צמר בחנות, והשנה לא לגמרי הצלחתי להחליט אם לחזור על זה. יש חורף? אין חורף? בעצם רק בשבועיים האחרונים נהיה קר, ואז דחיתי את ההחלטה ל"אחרי ספירת המלאי", שזה שווה הערך של "אחרי החגים"…
 
אז עכשיו זה כבר אחרי, כמעט לגמרי, ולקוחה שנכנסה לחנות לחפש צמר הזכירה לי שאני בעצם צריכה לקבל החלטה, ועדיין ניסיתי לדחות את זה. לא יודעת למה, בעצם.
 
אבל עכשיו נכנסתי לבלוג הנפלא של זיקוקית כדי לחפש משהו שלא מצאתי (טבעת מתכת עם המון סרטים קשורים עליה, תודות יינתנו למוצא הישר) ומצאתי שם סיבה נהדרת להביא צמר וגם לחזור לסרוג.
 
זיקוקית סיפרה על חנה קופל, שיזמה פרוייקט של סריגת כובעים לחיילים. זה הבלוג (באנגלית) של חנה, וזו ההודעה בפורום סריגה בתפוז. חנה אוספת את הכובעים (כעת זה עומד על כ-50 כובעים לשבוע, שמגיעים מסורגות ברחבי העולם), תופרת בתוכם תווית של הפרוייקט "החוט המקשר" ודואגת שיגיעו לראש הנכון. כמה מרגש!
 
אז אוטוטו – גם יהיה כאן צמר, בעדיפות לצמר שחור, וגם אנחנו נתרום את שלנו לפרוייקט המבורך הזה.
 
______________________________
משהו קטן וטוב
המשכוכי כמעט דרס שועל, אבל לא.

הנה הוא הגיע, היום הראשון של 2009 ואיתו ההגרלה.
 
כזכור, אני מחלקת ערכת חותמות מבית DJECO ובנוסף תורמת 50 ש"ח לארגון התנדבותי כלשהו.
מי שתצטרך לבחור את החותמות האהובות עליה ולהגיד לי לטובת מי לכתוב את ההמחאה היא mili שתגובתה עלתה בגורל.
 
אז מילי – אני מחכה לשמוע ממך, ולכולכם – שנכנסים לבקר, מגיבים (או שלא), שולחים את החברים שלכם ונמצאים שם בצד השני של הוירטואלי – שנה נהדרת, שקטה ומלאה יצירתיות.
 
לימור