חודש: פברואר 2009

כמו שכתבתי בפוסט הקודם, השתתפתי בפרוייקט הפינוק החורפי בפורום אומנות שימושית ב-YNET.
אז מה קיבלתי כבר ראיתם, ועכשיו הגיע הזמן למה ששלחתי.
נפלה בחלקי הזכות לפנק את ליאתיק. על ליאתיק כבר כתבתי כאן ואין ספק שיש בלב שלי פינה חמה עבורה, ולכן ממש שמחתי כשגיליתי שאותה אני מפנקת.
היא הגדירה את ההעדפות שלה בצורה מאוד ברורה:
כ"כ אשמח לקבל פינוק כזה שמתכוון ממש לפנק. פינוק פינוקי למהדרין לפי כל חוקי רומניה והאזור. אחחחח… ממליגה. מה לא מדבר אלי: תכשיטים זו לא אני, גם חמסות ותמונות לא הייתי שולחת לי כי הטעם שלי יותר מדי ספיציפי, והאמת שלאחרונה בכלל תם העניין שלי בהן. או בקישוטי קיר בכלל כשאני חושבת על זה. הכי אני אוהבת משהו שימושי בסגנון מתוק, קצת מיושן, נעים כזה… פרחוני… אני מריירת. משהו גם שימושי וגם תפור (או באזור הנושא הזה כי אני חמה עליו ועל מכונת התפירה המתוקה שלי) בכלל נראה לי מעולה. אבל באמת שאני פתוחה לכל ההצעות. הצבע השולט בהעדפותי הוא שמנת, ואיתו הכל הולך: ורוד יין, תורכיזים, ירוק טילדה, ואפילו חום אם הוא בא עם ורוד. בכלל אני אוהבת את הצבעים ברגוע ולא אוהבת אותם עזים מדי. לפחות לא כשהם שולטים. מה עוד? איזה כיף! אין לי סבלנות כבר. יללה קוש-קוש, יללה קוש-קוש (בקצב)! ת ו ד ה, שיהיה לנו בכיף. ליאת.
 
אחרי התלבטותקצרה נפל הפור על הכנת אלבום. אלבום זה משהו שימושי, לא? 
ייעדתי לו כיסים חמודים שיש לי כבר הרבה זמן, בגודל "11 * "8.5 וכשהיינובטיול בתל אביב בחרתי את הבדים, ואחר כך רק נשארו שאלות לוגיסטיותפעוטות.
ככה נראה האלבום:

את הבד  עם הינשופים קניתי הרבה לפני ששמעתי שיש החלפת ינשופים…
בצילום לא ממש רואים את שדרת הבד הורודה (אותו בד של הבטנה) אבל היא דו-צדדית כך שאפשר להפוך אותה ולקבל אלבום חום לגמרי.
חוץ מזה רציתי להכין מתנה גם לקסם-פלא *2 שליאת מגדלת, אז סרגתי שני כובעים חמודים בצמר מתחלף בגוונים פסטליים, ולכל כובע הוספתי גם פרח סרוג במסרגה אחת.
את הדובונים השארנו אצל הנסיכה…
 
לחימום הגרון בחרתי ספל שקוף ומקסים עם עיטורי עלים ורודים, מתוצרת חברת Jole. הספל מגיע עם שקיות תה אפרסק בתוכו, אבל החלטתי שאני רוצה תכולה יותר מעניינת וצבעונית ופשטתי על חנות המיוחדים שנפתחה אצלנו בשכונה – ידעתם שמייבשים תותים, קיווי וקליפות פומלית? עכשיו גם אני יודעת…
הכנתי גם כרטיס. ינשוף חמוד ורומנטי…אבל שכחתי לצלם…


לפי התגובה של ליאת, כנראה שהצליח לי (גם בבחירת הבעל…)
הפינוק החורפי הזה היה כל-כך מוצלח (והרוב אפילו עמדו בהתניות) – והקרדיט כל זה מגיע לקושקוש המדהימה (אני מקווה שהיא תסלח לי על זה שזה פורסם בשבת) – אז תודה ענקית!
 
____________________________
משהו קטן וטוב #10 (2009)
אתמול הייתי שותפה לכנס העסקים השני של משגב. היתה נוכחות מרשימה של יזמים, והאוויר זמזם מרעיונות, התחלות של קשרים ואופציות לשיתופי פעולה. היה אופטימי.

 

בפורום אומנות שימושית ב-YNET אירגנה קושקוש סיבוב שני של הפינוק החורפי. {יצאתי לי לשוטט בבלוג ולחפש את הפוסט על הפינוק החורפי משנה שעברה, וגיליתי שלעוונותי מעולם לא כתבתי אותו, אבוי!!!}
הרעיון של הפינוק החורפי הוא שקושקוש מצוותת לכל משתתפת מפונקת, והפינוק אמור לכלול מתנה מחממת לב, מחמם גרון וכרטיס ברכה. מאחר שקושקוש מכירה את הסחורה שאיתה היא עובדת, היא הרשתה פריט חריג אחד נוסף, אבל איימה בעונשים וקנסות על מי שתוסיף יותר מזה (וזה מפני שבשנה שעברה היו חריגות בנייה וחריגות תקן שלא היו עוברות בשום וועדת בנייה…).
אחד הדברים הנחמדים הוא שמרגע שכל אחת יודעת את מי היא מפנקת, מתחילות לעלות בפורום כל מיני הודעות הזויות שמעלים בעלי כינויים משונים. אני קיבלתי הודעות מהאח הגדול, מה שהופך את הביטוי הזה לבעל קונוטציה חיובית, לשם שינוי, וממש לא היה לי שמץ של רעיון או ניחוש במי הדברים אמורים.
אתמול נפתרה התעלומה.
אצלנו בדואר יודעים שכבר שבועיים אני מחכה לחבילה מחו"ל, אז אתמול כשהגעתי כבר מרחוק אמרו לי שהגיעה לי חבילה אבל לא מחו"ל (בוודאי, על החבילה מחו"ל קיבלתי הבוקר זימון למכס…) אז אמרתי להם שיותר טוב – זה בטח הפינוק שלי. ואיזה פינוק! מיקוש המקסימה שלחה לי חבילה ענקית ורכה כמו כרית, ואפילו מודבקת במסקינג טייפ שאפשר לקרוע בקלות, אבל הוכחתי שאני בסדר בדחיית סיפוקים ונסעתי הביתה לפתוח בנחת בנוכחות כל בני המשפחה שלי שלשם שינוי היו בבית בצהריים וכמעט התעלפו יחד איתי .אז מה היה לנו? קודם כל היה טיזינג… חבילה ארוזה היטב במיליון פקפקים:





ואח"כ כרטיס ינשוף בפייפר פיסינג (שלבושתי לא צילמתי) עם מילים נוגעות ללב.



 
ואז היה החיוך שלי כשקראתי מה שהיה למיקוש לכתוב:
 והשמיכה הכי נפלאה בעולם, רכה, מחממת, דו-צדדית, בצבעים מקסימים והכי נפלא – עם כיס לספר! וספר!






והכיתוב מקרוב:



ועוד תמונה אחת של השמיכה, כדי שתראו כמה עבה ושווה היא:
ובפנים בפנים, כמו גוזל שמתחבא בקן – ספל קרמיקה מקסים וחליטה מתאימה.



איזה כיף



מיקוש, שימחת אותי כל כך. אני לא חושבת שהמילים מסוגלות להעביר את זה כמו שצריך.
 
יש משהו בהחלפות האלו שפשוט מרחיב את הלב. להיות חלק מקהילה, שהרבה מהקשרים בה וירטואליים (למרות שהם הופכים פחות וירטואליים עם הזמן) ושהנתינה בה היא פשוט עצומה ונדיבה. זה משהו גדול וטוב.
 
ומכיוון שהדואר עדיין לא הביא את הפינוק שאני הכנתי לתעודתו, הוא יישאר סודי לעוד יום-יומיים.

האתגר השמיני של מיקסים הסתובב לי הרבה בראש, ואפילו הלחיץ אותי, כי הפעם הן בחרו באתגר צילומי. הרעיון הוא להציג ארבע תמונות שמייצגות ארבע מילים – פתוח, מלא, עגול, שלוש.
 
מאז שיש לנו מצלמה דיגיטלית אני מצלמת הרבה, ובדרך כלל מכל אירוע יש לפחות כמה תמונות שאני אוהבת. תמונות של אנשים, זאת אומרת. תמונות של דברים דוממים (ובייחוד של תוצרים) הן בעייה מסוג אחר, אבל אני הולכת ומשתפרת. ועדיין… אתגר מלחיץ.
 
לשנייה אחת שקלתי לוותר, אבל מאחר שעד עכשיו עמדתי בכבוד בכל האתגרים של החמישייה המופלאה, החלטתי שוויתור אינו אופציה. אז מה מצלמים?
 
ראשית התוצר:

ועכשיו להסברים. התחלתי מהמלא, וחשבתי על איזה מלא יכול לשמח אותי. דילגתי על האפשרות הכי צפוייה – חומרי יצירה ובחרתי להציץ מאחורי וילון מנטלי מספר שתיים. שם הסתתרה הבחירה הכמעט הכי ברורה למי שמכיר אותי – ספרים. החלטתי לא לצלם את הרצפה ליד המיטה שלי, למרות שהיא היתה יכולה לייצג את המלא הזה לא רע בכלל ובמקום זה בחרתי ברגע של נוסטלגיה ונסעתי לצלם בספריית בית הספר היסודי שלנו. ספרייה שהקמתי בערך בחודש שישי, עם הנסיכה בבטן, והרבה מהספרים שבה עברו בין הידיים שלי. נכנסתי לספרייה ומצאתי אוצר – לא רק מלא ספרים, אלא גם את הג'ינג'ית החביבה עלי – רותי – שהייתה עסוקה בהקמת תערוכה של תוצרי תלמידים. ושם בתערוכה מצאתי גם את יתר הצילומים שלי…
 
הצילום היחיד שעבר מניפולציה הוא הצילום של שלוש הגברות המקסימות שפשוט לא הסתדר לצלם אותן בשום צורה מוצלחת, ומכיוון שממילא אלו שלוש עבודות שאורגנו בצורה הזו לצורך התערוכה, הרשיתי לעצמי לארגן אותן קצת אחרת. אלו עבודות של אלמוג ענבר אמיר מכיתה ו', בעקבות מיכל שלו.
 
החלון הפתוח של אלה בודנקין שבה את לבי, והפרה בתוכו היא בעקבות דודו גרשטיין.
 
והעגול שלי הוא הרבה עיגולים, מעבודה צבעונית שלצערי לא רשמתי לי של מי היא.
 
כל העבודות האלו נעשו במסגרת תוכנית "מאמירים" באמנות, והיה עוד המון שלא צילמתי. נכון שיופי?
 
___________________________
משהו קטן וטוב #9 (2009)
אתמול שרוני ואני עשינו שבת יצירה ספונטנית ויצאנו עם תוצר ממש חמוד, מה שאומר שהפוסט הבא יגיע ממש בקרוב…

לא לדאוג, זה בסדר – הלכתי לבחור. אבל חוץ מזה, מה עשיתי אתמול? בחרתי באהבה.
 
כמו שכבר כתבתי בעבר, אני מנויה על הקיט החודשי של scarlet lime. את הקיט הזה מוציאה בחורה חמודה בשם כריסטי, שפגשתי כשנסעתי לCHA לפני שנה, ואני ממש נהנית מהחומרים שנוחתים אצלי בתיבה כל חודש, וממש לא מספיקה לעשות איתם מספיק.
חוץ מהקיט החודשי, היא מוציאה כל חודש גם קיט פרוייקט, עם כל החומרים וההוראות לייצור פרוייקט שלם. בינואר הפרוייקט היה להכין מובייל של אהבה. כל כך התלהבתי מהתמונות עד שהחלטתי לעשות סדנה כזו והזמנתי חמישה קיטים. הבעייה היתה שהקיטים הגיעו נורא מאוחר, והחלטתי לוותר על הסדנה ולמכור אותם כקיטים (אצלי באתר).
 
הקיט מלא כל טוב ואני אתן לתמונות לדבר בעד עצמן:

וככה נראית התמונה של התוצר הסופי שהם הכינו:

אז אתמול החלטתי לנצל את העובדה שאני מבלה את כל יום השבתון בחנות והכנתי את המובייל שלי.
 
היו כמה תקלות לא צפויות – את הקישוטים מהפימו שרפתי ומרבית הטבעות שיצרתי מחוט מתכת נפלו לפני שהמובייל היה מוכן, אבל באופן כללי נהניתי מההכנה. הוספתי ממש מעט דברים למה שהיה בקיט, בעיקר טבעות מתכת קטנטנות, כי העדפתי את המראה הזורם שנוצר מטבעת בתוך טבעת ועוד דף קארדסטוק אדום שהיה לי ממש חסר. מצד שני – נשארו לי חומרים ללפחות עוד פרוייקט אחד, כנראה שיותר. החלטתי גם לעשות מובייל חסר תמונות, כי מה לעשות – הזוגיות שלנו ממש לא פוטוגנית…
 
ועכשיו לתמונות. הקולאזים הוכנו בעזרת הפיקניק המופלא – פרטים במיקסים, בכתבה הנפלאה של מור.

אני כבר מוכנה ליום האהבה, ואתם?
________________________________
משהו קטן וטוב #8 (2009) אתמול הנסיכה בילתה כאן (בחנות) שש שעות בערך. ציירה, הדביקה, הכינה לעצמה מוצרים לחנות משלה (עם לוגו ומדבקות מבצע),
נתנה לחברה שלה שיעור בדרמה (והיתה מזועזעת מזה שהחברה שלה שלומדת בבית ספר אחר אינה זוכה לשיעורי דרמה כי "דרמה זה נורא חשוב בכיתה א' …) ואפילו פעם אחת לא אמרה "משעמם לי". איזה כיף שהיא גדלה!

כן, כן, עוד חודש הוא מגיע – פורים. בחנויות כבר רואים תחפושות, ואפילו בחנות היד-שנייה בה ביקרנו הציעו לנו לבדוק מה יש בארגזי הפורים שהם רק פתחו.
 
הנסיכה החליטה להיות שודדת ים ורודה, כך שלרשימת המשימות שלי נוספו רטייה, כובע ושידרוג הקרס השחור שיש לי לקרס ורוד ונוצץ, אבל אלו לא ממש משימות גדולות, כך שהיה לי זמן להתחיל לחשוב על מארזים הולמים למשלוחי מנות.
 
האתגר הקודם של מיקסים היה אתגר הסקיצה וכבר אז חשבתי להסב את הסקיצה הזו לטובת משלוחי המנות.
 
ככה נראית הסקיצה:



את משלוחי המנות החלטתי לשים בשקיות חומות פשוטות, בגודל 18*24, כאלו:



בדוגמא הראשונה החלטתי ללכת עם הסקיצה, בלי לשנות כמעט. חתכתי שני פסי נייר סגול (נייר של חן) בגובה של 7 ס"מ, וניקבתי את השוליים שלהן עם המנקב של פיסקרס:



אחרי שהדבקתי את פסי הנייר על השקית, ניקבתי ארבעה לבבות – שניים בכל גודל, ואת המילים "פורים שמח" כתבתי בעזרת מדבקות בפונט קומיקס שחור.
ככה זה נראה בסוף:



בשקית השנייה החלטתי ל"תרגם" את הסקיצה ברוח יותר פורימית, ואת הלבבות החלפתי במסכה שנחתכה לפי שבלונה.
האותיות הפעם הן אותיות ירוקות בפונט גוטמן יד:



ואיך מארגנים את המשלוח בתוך שקית כזו? בשיטה של האמריקאים – מכניסים לתוך השקית ניירות משי שעוטפים את כל התוכן ומציצים החוצה מהשקית. בחרתי בניירות משי לבנים כי הם משתלבים יפה עם השקית החומה ועם הקישוטים הצבעוניים.
 



גם לכן יש רעיונות למארזי משלוחי מנות?
אם תכתבו עליהם אשמח לקשר אל הרשומה שלכם…
__________________________________________
משהו קטן וטוב #7 (2009)
הנסיכה ואני עשינו אתמול יום של כיף. בגחמה של רגע נכנסנו לתא כזה של צילום מהיר והצטלמנו יחד. עכשיו נראה איך יראו דפי האלבום ששתינו נכין…

ושוב הגיע זמנו של האתגר החודשי שלי. רק לשם תזכורת – בכל חודש (בערך) מקבלות ממני שלוש מעצבות קיט חומרים קטן וממנו הן מתבקשות לעצב דף אלבום בגודל 30*30, כשהנושא פתוח לבחירתן.
פרסום אתגר ינואר התעכב בגלל קשיים טכניים של אחת מהמעצבות, שהחליטה בסופו של דבר לפרוש (ואני מצטערת, אבל ממש מבינה…).
הפעם איתגרתי דווקא מעצבות חסרות בלוג – את טלי (BARAKI) ואת נעמה מנור, שבעבודות שלה ראיתי בפעם הראשונה שימושי בחותמות (מאז זרמו הרבה מים בירדן והרבה דמי חותמות דרך הארנק שלי…)
אז מה הן קיבלו?
1.  דף רקע חלק בצבע כתום
2.  שני דפי דוגמא דו צדדיים: adorable   ו- cheeky מסדרת little man
3.  דף מדבקות retrospect של חברת SEI
4.  מדבקות אותיות ירוקות בפונט קומיקס
5.  סיכות מתפצלות עגולות בצבעים ירוק, כתום, צהוב ותכלת
    
ומה הן עשו עם זה?

  והנה ההסברים שלהן, עם עוד תמונות:


טלי




 נעמה
במבט ראשון אהבתי את הצבעים ואת האביזרים הנלווים שבקיט.
אבל הייתה לי בעיה להתחבר לדף המדבקות אשר קבלנו, מה שהציל את המצב היו הכותרות שלו, שעסקו בבנים ובכדורים. (והרי יש לי 3 בנים ורוב התמונות שלהם קשורות לתחום זה.) וכך שלפתי מהארכיון 3 תמונות של אימון כדורסל, של בני הצעיר והתלהבתי מהגוונים שלהם אשר השתלבו בצורה מושלמת בקשת הצבעים של דפי הרקע של הקיט.
בגלל שהתמקדתי בכדורים – בחרתי לרקע את הדף עם הנקודות. הקטנתי ושלבתי אתהמדבקה עםהכותרת (PLAY BALL)  והדבקתי אותה בשיפוע על גבי מדבקה גדולה יותר אשר לא ידעתי מה לכתוב עליה. לבסוף החלטתי לגזור תמונת זום של יואב, ולהצמיד אותה בשיפוע במקום לרשום טקסט. משחקי הגבהים יוצרים תחושת תלת מימד לדמות הגזורה, ואני אוהבת את זה.
את שתי התמונות המלבניות הקטנתי כך שיתאימו לעימוד הדף, הוספתי להן פספרטו כפול, ובכך חיברתי אותם אל משפחת הצבעים שידברו זה עם זה…ע"ג הדף. גם הסיכות המתפצלות העגולות תרמו צבע וחיזקו פונקציונאלית את התמונות לרקע.
חומרים נוספים אשר הוספתי מעבר לחומרי הקיט:
חותמת של כדורסל, וסרטי בד בצבעים מתאימים אשר הוסיפו חומריות שונה , נתנו ברק והחיו את העמוד. בחלקו התחתון של העמוד, עיצבתי רצף של כדורי סל אשר הוסיפו תנועה , מקצב, בכתם, קו וצבע. הוספתי גוון נוסף של כדורי סל והצמדתי אותם בעזרת דו"צד בגבהים שונים.
ומעל לכולם, הוספתי כותרת עגולה שתאזן אך גם תוסיף עניין לדף –  נושא הכותרת איך לא-  עוסק אף הוא בבנים.
         


ושוב אני עומדת נפעמת – איך מאותם חומרים יוצאים תוצרים כל כך שונים. תודה ענקית לטלי ולנעמה!
ואם לא ראיתם – אתם מוזמנים לבדוק את האתגרים הקודמים:
אתגר נובמבר – דיילי, הגר וענת
אתגר דצמבר – אילאיל, מורן וקרן
 
***עריכה***
תודה ענקית למור שמיוזמתה שידרגה לי את הקולאז'ים. אני מתחייבת להשתפר אחרי שהיא תפרסם במיקסים את ההדרכה שלה…
 

משהו קטן וטוב #6 (2009)
לונדון פינת בן יהודה ביס-דוקו. חובה לכל מי שאוהב את העברית.

למי שפספס – הנסיכה הייתה בת שבע, בדיוק לפני חודש. את המסיבה הגדולה עשינו לפני שבועיים. סוף סוף אני מאוששת מספיק כדי לכתוב דיווח…
 
מאחר שהחלטנו על יומולדת לבנות בלבד (גם ככה היו לנו 35 מוזמנות) הייתי בטוחה שנלך על נושא ורוד – פיות, נסיכות וכו', אבל הנסיכה, שמוכיחה בגרות מסויימת – שאמא שלה עדיין לא הגיעה אליה – חשבה אחרת, וכך נפל הפור על מסיבה אינדיאנית. עשינו סיעור מוחין בין שתינו, ואז פניתי וביקשתי את עזרת הבנות הנפלאות של פורום אומנות שימושית ב-YNET וקיבלתי המון רעיונות וקישורים מדליקים שעזרו לנו לגבש תוכנית. בגלל שלי היו קשיים בדרך, החלטתי לכתוב כאן ממש את כל הפרטים (כולל כתובות והפניות) כדי שאולי יעזור למישהו בעתיד. בסוף ההתארגנות התוכנית היתה כל כך עמוסה עד שהכרזנו על יומולדת של שעתיים וחצי וזכינו להערצת ההורים הנדהמים.
 
אז מה היה לנו?
הנסיכה החליטה שהיא לא משתתפת בפעילויות אלא עוזרת, אז כשהאורחות הגיעו היא כבר היתה אינדיאנית למופת:

כשהאורחות הגיעו היא צבעה להן צבעי מלחמה על הפנים (עם צבעי האיפור של זיג, שנמכרים בחנות ואו-טו-טו גם באתר) והרגישה חשובה כראוי.
במקור התכוונו לעשות מדורה בחוץ, אבל היה יום מלא רוח והחלטנו לא להסתכן. המשכוכי, שהוא אח גדול ואוהב, החליט ששום התכנסות שבט אינה ראויה אם אין בה מדורה, ובנה מדורה מענפי עצים, ניירות קרפ צבעוניים ושרשרת נורות חג מולד:
 

 
התחלנו את יום ההולדת בסיפור, סביב המדורה, בהקראת הסופרת (שגם היא קיבלה עיטורים אינדיאניים הולמים):
 
 
מה שהיה נחמד בהקראת הסיפור הוא שבמשפט: שבט, נוצות, טוטם, תופים, שבט, נוצות, טוטם, תופים הזמנתי את הבנות לעזור לי וכל השבט חזר על זה בניגון מקסים.
אחרי הסיפור הסברנו לבנות על תחנות ההפעלה השונות ויצאנו לדרך.
 
עזרנו לכל ילדה לבחור לעצמה שם אינדיאני (שאלנו מה החיה שהיא אוהבת, באיזו עונה היא נולדה וכו' – היו לנו שמות לא ממש אינדיאניים כמו פיית הפרחים אבל גם שמות כמו שמש חמה, אבן יקרה וברקים ורעמים…)
 
כל ילדה קיבלה חולצת יוטה פשוטה (יוטה בגודל חצי מטר על מטר, עם חור בשביל הראש. נקנתה אצל לוריא ציוד למחנאות, רח' הנמל 35 בחיפה) וקישטה אותה עם כל מיני פרחים ועיגולים צבעוניים (מפינת היצירה בחנויות השנקל) בהדבקה עם דבק רב תכליתי. צריך לתת לזה קצת להתייבש לפני שלובשים.
 
כמו שאמרתי ציירנו להן צבעי מלחמה על הפנים, ובנוסף – בעזרת טושי קעקוע מנצנצים (10 ש"ח לחבילה בפיראט האדום) ציירנו להן צמיד על היד.
 
כתר – רק לצ'יפית היה ממש כתר מלא נוצות. בשביל כל בנות השבט הכנו פסי סול ברוחב שני ס"מ, עם שני חתכים שיחזיקו את הנוצה, וכאשר כל אינדיאנית בחרה לעצמה את הנוצה הידקנו סביב ראשה את הכתר.
 
יצירה – בלי יצירה הרי אי אפשר… בשנה שעברה הבאתי מארה"ב חיתוכי קרטון שנועדו ליצירת עמודי טוטם. אלו מלבני קרטון שבכל אחד מהם חיתוך של תווי פנים. במקור הרעיון הוא לעטר אותם ולעשות מגדל של כמה חלקים. לאור כמות הבנות הסתפקנו בדמות טוטם אחת עבור כל אינדיאנית. על התחנה הזו היה אחראי הפרופסור האינדיאני שלנו:
 

 
מאחר שבסכנין לא היה בצק מוכן, המשכוכי הכין בצק מארבעה קילו קמח ועוד קילו של קמח תירס… היה הרבה יותר מדי בצק, אבל היה לו ריח נפלא!
הבנות הכינו את הפיתות (בהנחיית אמא שלי, שהפגינה כוחות והתמוטטה מהשפעת רק אחרי זה) והמשכוכי היה ממונה על הסאג' ואפה אותן בחוץ. מהתמונה לא ברור אם הוא השתמש בעיתונים למדורה או לקריאה…
 

 
כשהכל הבנות השתתפו בכל התחנות ובזמן שהפיתות היו באפייה כינסנו את כל הבנות בחזרה למעגל, לטקס אינדיאני שהתחיל באכילת המזון המסורתי – כדורי בוץ (עשויים משוקולד איכותי) והמשיך בברכות לכלת יום ההולדת, ואז הגיע זמן העוגה.
 
כשביקשתי רעיונות לעוגה מתאימה, קיבלתי מלא קישורים לעוגות ויגוום וכפרים אינדיאנים, אבל החלטתי שכאן אני מותחת את הקו האדום. את הרפתקת העוגות המושקעות כבר עברתי, והפעם ביקשתי מהנסיכה הנחה בגין התנהגות טובה. הסכמנו על עוגה עם ציור מודפס. את הציור מצאנו באינטרנט (חיפשנו בגוגל תמונות) ובפאואר פוינט ערכתי שקופית בגודל A4 עם ההקדשה, ואז שלחתי את זה במייל ללירז המקסימה מ"סודות מתוקים" וקיבלתי את הדף האכיל מוכן להצמדה לעוגה.
 
ככה זה נראה:

עוגה, נרות, פיתות עם לבנה ושוקולד, מיץ פטל ומים והנה זה נגמר – ההורים מגיעים לאסוף, כל אחד את האינדיאנית הפרטית שלו… והנסיכה – ככה היא נראתה:
 
כנראה שהצליח לנו…
 
___________________________
משהו קטן וטוב #5 (2009)
איזו שבת יצירה כיפית שהיתה כאן אתמול! פשוט להתמוגג…