בשבת בערב הלכנו אמא שלי ואני לצפות ב"שוק המציאות" בתיאטרון חיפה. כשישבנו בלובי וחיכינו לתחילת ההצגה, הסתובבה בין האנשים דיילת חמודה עם סל קש גדול ומכרה תוכניות להצגה. אתם יודעים איך נראית בדרך כלל התוכנייה? כמו חוברת קטנה ובה פרטים על ההצגה ועל השחקנים. נכון? אז זהו, שהפעם מעצבי התוכנייה התעלו על עצמם. מה שקנינו נראה ככה:
שימו לב לדוגמת התיפורים מסביב… וגם שם ההצגה נראה כאילו החתימו אותו על המארז…
בתוך המארז מצאנו דיסק ובו שירים מההצגה [במאמר מוסגר יש לומר שמאוד התפעלנו מזה שתמורת 15 שקלים אנחנו מקבלות גם דיסק, רק בדרך הביתה קלטנו שעל הדיסק יש רק ארבעה שירים… לפחות הם בחרו שירים מוצלחים במיוחד…] וגלויות יפייפיות, שמצידן האחד המידע הסטנדרטי על נתן אלתרמן, ההצגה, השחקנים, הבמאי ואפילו ההצגות האחרות של התיאטרון, ומצידן השני שורות מן השיר "שוק המציאות" עם איורים מתאימים. צילמתי. בטח שצילמתי:
שימו לב שגם לגלויות מסגרת דמויית תפרים.
אין ספק שזה נעשה עם כל הלב.
וההצגה?
עונג צרוף. אין כמו היכולת של אלתרמן לשלב מילים ולשחק בהן, ככה שהתמוגגנו מקונצרטינה וגיטרה, צריך לצלצל פעמיים, לימון וצלחת, זמר מפוחית ועוד שירים נפלאים, שכל אחד מהם הוא הצגה בזעיר-אנפין, סיפור שלם.
הצגה מהסוג הזה מציבה עול גדול על כתפי זוג השחקנים. הם נדרשים להיות זמרים, שחקנים וגם רקדנים. אדוה עדני ואלון אופיר עמדו במשימה בכבוד והיו ממש מקסימים. עונג צרוף כבר אמרתי?
__________________________
משהו קטן וטוב #24 (2009)
בסוף ההצגה הגיע "דבר המועצה" כדברי השחקנים, והסבירו לנו שהתיאטרון, ביחד עם שותפות חיפה-בוסטון, אוספים תרומות לטובת נוער מנותק שמסתובב ברחובות בשעה שאנחנו צופים בהצגה ופונים אל ביתנו החם. בדלתות היציאה עמדו הדיילות ואספו שקל לשקל. מחמם את הלב.