[במאמר מוסגר – הפוסט של אתמול אכן נחטף. מתקיימים דיונים בעניין הכופר. לאחר שנגיע להסכמה הוא יוחזר לכאן…]
את קרן שביט גיליתי דרך הבלוג של אילאיל ומאז אני פשוט מתפעלת. מאיך שהיא יודעת לצלם יפה, מכמה שהבית שלה מעוצב, מהעבודות שהיא מציגה בבלוג (וגם מוכרת, כמובן) ובכלל מהמידה שבה היא מדוייקת עד לפרטים הקטנים ביותר.
לפיכך אין בזה שום פלא שבערך מהרגע הראשון פינטזתי על להשתתף באחת מסדנאות "בובות הנייר" שלה, וכשנושא הפך לממשי ממש חגגתי…
תראו איזו תזכורת יפה נפלה לי לתיבה כמה ימים לפני האירוע:
אמש בבוקר (למה יש אמש לאתמול בערב, אבל אין מילה מתאימה לאתמול בבוקר???) יצאתי מהבית, ולאחר שאספתי את אילאיל התגלגלנו לנו דרומה למזכרת בתיה (התראה לכל מי שמנסה להגיע לכביש 6 מצומת מגידו – בצומת התשבי צריך לפנות ימינה – כנגד חוקי ההיגיון – ולא שמאלה. בשבוע שעבר פיספסתי ככה לגמרי את הירידה, אבל אתמול כבר ידעתי… ובכל אופן השמועות אומרות שתוך שבוע היציאה באליקים תפתח ובא לציון גואל…).
קרן ציידה אותנו בקובץ הוראות דרך מדוייק לחלוטין (שגם עוצב להפליא, כתבתי הרי שהיא מדקדקת בפרטים הכי קטנים, לא?) כך שהגענו ללא כל בעייה, ובדקות המועטות של נסיעה בתוך מזכרת בתיה הספקנו להתרשם שיפה שם ושיהיה שווה לחזור לביקור.
ואז נכנסנו לסטודיו המקסים שלה והתקבלנו בחיוכים, חיבוקים ונשיקות על ידי אלונה (שאני מודה שבחטאי הכרתי את השם שלה, אבל לא את הבלוג וכבר אתמול בערב התחלתי לכפר על החטא…), אלין (ואלה המתוקה שלה), מקופלת (שעד עכשיו הצחיקה אותי רק בוירטואלי והיה כל כך כיף לפגוש באופן אישי), נתנאלה, קרן פרפרים וכמובן – קרן שביט עצמה.
אז אחרי הרבה פטפטת ונישנושים טעימים, הגיע הזמן גם לסדנה עצמה.
אני ממש אוהבת סדנאות שאני יכולה לבוא אליהן בידיים ריקות ולהתפנק לגמרי (זה גם מה שאני מנסה להציע בסדנאות שאני מעבירה) וכאן לא היה צריך להביא כלום. אפילו את תמונת הפנים שלנו שלחנו במייל מראש…
מאחר שידעתי שאזדקק לתמונת פנים, אז בשבוע שעבר, כשהגענו לחוף בננה ביץ', כשעוד עמדנו בצל (ככה שיכולתי להוריד את משקפי השמש) ולפני שהמים חירבו לי את השערות, נתתי לפרופסור את המצלמה ביד ואמרתי לו לצלם ולצלם, עד שתצא תמונה סבירה. אז יצאה.
התיישבנו סביב השולחן (אמרתי כבר שלקרן אכפת מהפרטים הקטנים? אני לא בטוחה שבתמונה תראו את השעוונית המקסימה שפרושה על השולחן או את הפלייסמטים המיוחדים שהכימה ל"בוקר במושבה")
בחרנו בדים, גזרנו, צבענו, הדבקנו והנחנו את החלקים לנוח, בזמן שיצאנו להפסקת קפה
שייפנו, הדבקנו, צבענו, בחרנו קישוטים, חיטבנו את הגיזרה, הוספנו גימורים אחרונים ואז נתנו לקרן את הכבוד – לקפל אותנו ולהושיב אותנו על המדף… לא רק שיצאתי מחוטבת, אפילו יצאתי גבוהה…
אז ככה נראינו כולנו כשאנחנו ישובות על המדף:
וככה נראינו בצילום הקבוצתי בגינה של קרן, עם הסינרים המקסימים ועם השמש בעיניים (רק התלמידות המצטיינות זכרו לצאת החוצה עם משקפי שמש, אני קימטתי את הפרצוף…):
אני מניחה שאם קראתם עד כאן, הבנתם כבר שהיה לי כיף אדיר ושעדיין, שעות רבות אחרי יש לי חיוך על הפנים, נכון?
ככה צריכים החיים להיראות!
_____________________________
משהו קטן וטוב #28 (2009)
גם אתם יכולים!
קרן פירסמה בבלוג שלה לו"ז לסדנאות "בובות נייר" ביולי ובאוגוסט, וזה גם רעיון נפלא לאירוע משפחתי. כששמעו אותי מתלהבת אתמול בערב כבר שאלו אותי אם אני אביא אותה אלי לצפון. מה אתם אומרים? ומה קרן אומרת?