טוב, לאור יציאתה של הפיה השימושית לסדנא ברחוק רחוק, ולאור העובדה שאני יושב פה בחנות ומנסה למצוא דברים לעשות שלא יהיו מה שאני אמור לעשות, החלטתי לחטוף את הבלוג ולכתוב קצת בעצמי, אז תכינו את עצמכן, כי הנה זה בא:
"הבוגר משדר!"
אז ככה, ביום ראשון התחלתי את העבודה שלי לחופש – מדריך בקייטנה לילדי א'-ג' פה ביישוב. לא משכורת שאפשר להאכיל בה משפחה, גם לא כזו שאפשר להאכיל בה שלושה חתולים, אבל זה כסף. ופעילות הפתיחה הייתה כזו מגניבה שהחלטתי שכשתהיה הזדמנות אני אחלוק איתכן את החוויה.
הגיע אלינו אלדד, מאומניה, והעביר לילדים (וגם למדריכים) סדנא בריקוע עור. בסדנא הכין כל ילד ארנק עור (!), אותו הוא עיצב לפי בחירתו בריקוע עור. לילדים היו פתוחים עשרות ראשי ריקוע שונים בעיצובים יפיפיים (דוגמאות אינדיאניות, קישוטים, עלים, חיות, מסגרות, ועוד מלא מלא), והם הסתובבו ועיצבו להם את הארנקים.
אלדד המפעיל, בחור צעיר ונחמד, סיפר לי שהם עושים סדנאות לכל הגילאים, מכריכה ליומן קטן לילדים צעירים ועד להכנת חגורת עור או כפכפי עור למבוגרים ונוער. הסדנא מגניבה, לא דורשת מיומנויות מיוחדות והתוצר – תעשה מה שתעשה, בסוף זה תמיד עור, ועור זה איכותי.
אני מצרף לכם תמונות של הארנק שאני הכנתי כדי להכניס לפרופורציות. הארנק שלי הוא בסגנון El Condor Pasa, אבל האפשרויות הן בלתי מוגבלות:
ממליץ בחום, גם למי שמארגן פעילות להרבה משתתפים וגם למי שרוצה לקחת את הילדים למרכז אומניה בקיבוץ אפק ולעשות כיף.
נ.ב. – העידכון הכפול, זה באשמתי, כי אני לא מכיר את המערכת. אבל אתם תסלחו לי, נכון?
משהו קטן וטוב #29 (2009)
המחשבה על זה שכל קוראי הבלוג לא יוכלו אף פעם לדעת אם הבוגר באמת כותב, או שלימור פיתחה לעצמה אלטר-אגו חדש ובשמו היא כותבת. אותי זה מצחיק 