לפני שנים רבות, כשהנסיכה היתה עדיין תינוקת נסיכותית, מצאנו את עצמנו ממתינים במיון ילדים בבית חולים "כרמל". ממרחק השנים אני לא זוכרת למה בכלל היינו שם ולְמָה המתנו (למרות שאני יכולה לנחש שחיכינו שהיא תשתה מספיק ותייצר שתן לבדיקה. לדעתי זה המצב של כל ההורים שמסתובבים שעות במיון ומשדלים את הצאצא לשתות…).
באחד מהרגעים העייפים (כל ההמתנות האלו קורות תמיד בלילה, לא?) פנה אלי האיש שלי, שאז עדיין לא ידע שיום אחד יהיה המאמן, ואמר לי: "זה לא פחות קשה בילד שלישי, ההבדל הוא שהפעם אנחנו יודעים שבסוף הכל ייגמר טוב…". נכון, בשלישית כבר מכירים את הריטואל.
כמו כל ההורים, גם אנחנו נטלנו חלק במשברוני הבריאות השונים שאופפים ילדים. הבוגר הגיע למיון עם זרוע פרוקה ועם דלקות אוזניים, הפרופסור, בעל הנטיות היצירתיות יותר, פתח פעמיים את המצח ואירח בעין נמלה (כן, כן, זו לא טעות דפוס. הגענו למיון בחיפה – בנסיעה מהירה מהכנרת, עם נמלה שהשתקעה לו בעין…) והנסיכה חלתה לנו פעם אחת בסיני, ככה שהיתה לנו הזדמנות לבדוק גם את המר"מ באילת.
דרך כל ההתרחשויות האלו, תמיד התרחשה חלוקת תפקידים בריאה. אחד מאיתנו היה הלחוץ והשני הכניס חזרה לפרופורציות. באופן מאוד שיוויוני גם התחלפנו בינינו בתפקידים, בכל פעם שהלחוץ היה מעלה את אופציית ה"צריך לבדוק ביסודיות = מיון" המחזיר לפרופורציות היה מזכיר לו שנשב במיון שעות (ונמתין עד שהחולה יהיה מוכן לספק שתן…) ובסוף ישלחו אותנו הביתה רגועים, אז אפשר להירגע כבר עכשיו…
אבל לא אתמול. אמש (אפשר להגיד אמש על חצות וחצי?) מצאנו את עצמנו עומדים ליד המיטה של הנסיכה, שהפגינה סימני וירוס במהלך היום (קצת חום, תשישות, לא משהו מיוחד) כשהיא בוכה שכפות הידיים שלה דוקרות ואז פתאום היא גם התחילה לומר שאנחנו נראים לה נורא גדולים ומפחידים. אם היה לה חום גבוה, כנראה שלא הייתי נבהלת. כל השלושה דיברו שטויות כשהחום שלהם עלה, אבל המדחום הראה 7.8 וכל העניין היה מפחיד למדי. כל כך מפחיד עד שמצאתי שהאיש לצדי מפוחד יחד איתי…
אז הערנו את הרופאה התורנית המסכנה (יש דבר כזה, באיזור הכפרי שבו אנחנו גרים) וכשהבנו שהברירה היא בין ליסוע אליה חצי שעה או ליסוע למיון בנהריה, בחרנו במיון בנהריה. הנסיכה נסעה כשהידיים שלה עטופות במגבת רטובה, כדי להפחית את העקצוצים, מה שעבד מצויין – למיון היא כבר הגיעה בלי עיקצוצים ובלי חום. אחרי פתיחת התיק וכמה שאלות מצד האחות המקסימה, מצאנו את עצמנו מחכים. אתם הרי יודעים למה…
שעתיים אחרי יצאנו מבית החולים, רגועים אחרי בדיקה יסודית ושתי בדיקות שתן, שהראו בעיקר שהילדה מיובשת. את זה ידענו לבד…
בדרך הביתה הנסיכה רצתה לדעת אם השלוש בשעון הוא שלוש בלילה או שלוש בבוקר….
כשהגענו למיטה היה קרוב לארבע.
הנסיכה התעוררה בתשע כמעט חדשה.
אני הייתי עדיין אפופה כשהגיע הטלפון מרכזת טיול המים של הבוגר, שהודיעה שיש לו דלקת אוזניים ושנקבע לו תור לרופא..
תהיו בריאים!