לפני הכל – אני שולחת ים של תודות לכל המגיבות ולכל שולחות איחולי הבריאות. תמיד כיף לדעת שאתן שם, בחוף הרחוק של הים הוירטואלי…
ולענייננו –
לפני כמה ימים הפרופסור אמר שהוא צריך למצוא מתנה לציון שלושה חודשי חברות. אחרי שבילה כמה שעות מילוי מקום בחנות (ע"ע הנסיכה החולה) הוא צלצל אלי ואמר שהחליט להכין כרטיס ואמר שיצטרך קצת עזרה. אמרתי לו איפה יש בסיסים לכרטיסים ושלחתי אותו לדפדף בים המגזינים שיש בחנות ולחפש רעיון.
אני חושבת שבסופו של דבר הוא עבד על הכרטיס משהו כמו ארבע שעות, החל משלב הסקיצה.
במאמר מוסגר אני צריכה לומר שבשלב התוצאה המאמן רצה לדעת לאן פונים כדי להתלונן שחייזרים החליפו לו את הילד. בדיון משותף החלטנו שלחייזרים האלו כנראה קוראים גיל ההתבגרות…
אז ככה נראתה הסקיצה שהוא הכין לעצמו:
ואז הגיעה שעת השינויים וההתפשרויות, לאור העובדה שבסוף לא היתה לו תמונה מתאימה לשים במרכז הכרטיס.
הכרטיס צולם עוד לפני תוספת הטקסט, ובערך שנייה אחרי הצילום הוא גילה שבעצם לא כל כך נשאר לו מקום לשים טקסט…
בתמונה הראשונה הכרטיס מבחוץ ובשנייה החלק הפנימי:
והטקסט?
כשהוא גילה שאין לו מקום הוא הדפיס אותו על דף פרגמנט והדביק באמצע הכרטיס.
הוא הוסיף עוד כמה מילים בכתב יד, בעט ג'ל של סאקורה, ואת אותו עט ג'ל צירף לכרטיס כמתנה.
נכון שיופי?
הוא אמר שכנראה שלמי שנולד במשפחה שלנו אין ברירה, אלא להכין כרטיסים מושקעים בעבודת יד…
האמת היא שאני אפילו לא נוטלת לעצמי את כל הקרדיט –
זה בטוח הבן של האיש שלפני כמה שנים, בשביל להכין לי עוגת יום הולדת שילב שלוש עוגות שונות ל"עוגת שכבות למישהו שאוהבים במיוחד"…
________________________
משהו קטן וטוב #32 (2009)
נכון שהבטחתי דיווחים מצולמות מסופשבוע הסדנאות, אבל החיים מזמנים לי כל הזמן על מה לכתוב… וזה טוב, נכון?
ובכל זאת, כדי שתאמינו שהייתי שם, זוג דפים שהכנתי בסדנת "לחגוג את החיים" עם דונה. שעה וחצי של עבודה, בלי זמן לחשוב, רק ליצור:
