מה אתם אומרים – סוף סוף תקבלו עידכון מישראבלוג?
לפני מספר שבועות נחתה בתיבת הדואר שלי הזמנה להקרנת הבכורה של הסרט "הפיה לילי". ברגע הראשון נאלמתי דום – מואה? סלבריטי?? מוזמנת להקרנות בכורה??? אבל אז ראיתי שההזמנה נשלחה מהיבואנים של המותג והבנתי שההצדקה היחידה לסלבריטאיות שלי היא שאני משווקת את המוצרים…
עם זאת, העובדה שאני לא סלבריטי היא לא סיבה לא לקחת את הנסיכה לסרט, נכון? אז אישרתי את השתתפותנו וחיכיתי בסבלנות.
יום לפני הסרט המאמן הציע שאולי כדאי שאספר לגברת שהולכים לסרט, שיהיה לה זמן ליהנות מהרעיון. האמת שבתור מישהי שנהנית משלב ההכנות לפחות כמו משלב הביצוע (אני אחד מהאנשים שממש לא ישמחו אם תקחו אותם לטיול בחו"ל בהפתעה, ואבוי למי שיכין לי מסיבת הפתעה…) הייתי צריכה לחשוב על זה בעצמי.
אז סיפרתי לה ומייד צירפתי אזהרה שמדובר בנסיעה ארוכה (ההקרנה היתה בתל אביב והנסיכה, שמקבלת כאבי ראש בנסיעות אם היא מציירת או קוראת, אינה חובבת גדולה של נסיעות ארוכות בימים אלו). הנסיכה התלהבה ומיד שאלה אם מותר לה לסדר את מדף המוצרים של הפייה. אני אף פעם לא אומרת לא למי שמציע לסדר…
באופן משמח ביותר ההקרנה נפלה יומיים אחרי שפתחו את הקטע החדש של כביש שש, ומאחר שהסענו את היפה הביתה, ניצלנו את ההזדמנות ליסוע בו. אכן קטע כביש כיפי, ואפילו יש בו שתי מנהרות (פצפונות במיוחד) לשמחת הנסיכה חובבת המנהרות.
רק כפרייה כמוני יכולה להאמין שהיא תגיע לתל אביב ב-11 בבוקר ותמצא חנייה בחניון דיזנגוף, נכון? אז נסענו לנו עד שמצאנו חנייה ידידותית ברחוב גורדון, ואז צלצלנו למאמן, שמשמש כמרכז מידע ו-GPS לרחוקים מהבית, והוא בירר לי מה המספר של שירות pango (גאוני לחלוטין) וגם הסביר לי איך ללכת לדיזנגוף…
אז הגענו לקולנוע דיזנגוף. אם בתמימותי ציפיתי להקרנה מפוארת – טעיתי. קהל המוזמנים היה מורכב בעיקר (לפי מי שזיהיתי ולפי קטעי השיחות שקלטתי) מיבואנים אחרים ומבעלי חנויות, ובעיקר מילדות, כמובן. הבעייה העיקרית היתה העובדה שהסרט התחיל ממש באיחור, שזו לדעתי מכת מדינה.
הסרט עצמו חביב. הדיבוב לא כאב באוזניים, הציורים אסטתיים להפליא ואפילו הרוע הוא לא רוע באמת – סתם קבוצה של פיות בגיל ההתבגרות שמשתעשעות על חשבון הסובבים אותן. בסך הכל בילוי לא רע מדי לבוקר שישי, והאולם הממוזג הוא בהחלט יתרון.
בדרך החוצה העמידו היבואנים דוכן מוצרים והנסיכה רצתה כמובן לבדוק מה יש להם להציע וממש התאכזבה כשגילתה שהם אינם מוכרים את הדברים במקום. כפיצוי, הבטחתי לה שבהזמנה הקרובה אזמין לה יומן של הפייה לילי וכדי להמתיק את העניין עוד יותר, אמרתי לה שהיא יכולה לבדוק את הקטלוג שלהם ולהמליץ לי על מוצרים לקנייה לחנות.
וכאן בעצם מגיעה הפואנטה של הפוסט הזה.
הגענו הביתה ואני התמוטטתי למיטה (שישי בחמש אחר הצהריים).
כשהתעוררתי הגיעה אלי הנסיכה עם שני דפים שהכינה, ובהם רשימת המוצרים שהיא ממליצה לי לקנות, גם מהקולקציה של הפיה לילי וגם מזו של קפטן שארקי.
היא עקבה אחרי ההנחיות המקוריות שלי ובחרה בעיקר דברים קטנים, אבל הציעה לי לקנות גם את הסטנד של אותיות העץ המעוצבות. הייתם צריכים לשמוע את הטון הדידקטי שיצא לה כשהמאמן ניסה להגיד לה שהוא לא חושב שזה ילך כי האותיות באנגלית:
"אבא, זה לא הילדים קונים, זה בשביל שההורים יקנו!"
אז הנה רשימות הקניות שלה, כדי שתראו איזו נסיכה קניינית אני מגדלת:
נכון שזה לא פלא שמחר אני לוקחת אותה איתי לתערוכת הפרימיום כדי שתעזור לי לבחור מוצרים?
משהו קטן וטוב #38 (2009)
הפנגו הזה ראוי להדגשה נוספת. הרעיון של תשלום חנייה מהסלולרי הוא פשוט גאוני. *4500 – תזכרו את המספר הזה ותהיו מכוסים מבחינת חנייה. ממש שווה!