הנסיכה מבקרת השבוע בקייטנה במוזיאון חיפה לאמנות ונהנית מאוד. המשמעות של מיקום הקייטנה, לפחות 50 דקות מהבית, אומרת שאני נוסעת כל יום בערך שעתיים, או להביא אותה ואת הבנדוד שלה בבוקר לשם, או לאסוף אותם בצהריים ולהביא אותם לכאן. אמא שלי היא השותפה למטלה, כדי שאני לא אעשה את הדרך פעמיים ביום, וגם כדי שלפשושים יהיו גם שעות סבתא.
המשמעות של שעתיים נהיגה ביום היא שיש המון זמן למחשבות. הבוקר, עם גלגל"צ שהיה כולו חג האהבה (אני חושבת שהקריינית הבטיחה לכל הרווקים שהיום הם ימצאו אהבה, מעניין אם יש כאן בסיס לתביעה על ידי מי שגם מחר בבוקר לא ימצא את עצמו בזוגיות…) חשבתי מחשבות של ט"ו באב, ותיכננתי איך אני אכתוב פוסט על המקור של ט"ו באב, ואיך שלמרות שמקורו בחטא (מעשה פילגש בגבעה) הרי שהוא מסמל בעצם את הצורך למצוא פיתרון גם כשקרה מעשה נורא, ובכך מסמל בעצם את הסליחה. פוסט פילוסופי כזה…
מזל שהנהיגה לקחה שעתיים וכבר מיציתי את כל העניין הפילוסופי ועברתי לקווים יותר מעשיים. נזכרתי שבחצות וחצי, כשהפרופסור חזר מערב הפתיחה של פסטיבל המחולות, היו במצלמה גם תמונות שלו ושל החברה שלו (שלושה חודשים, זוכרים?) באדיבות האחיינית שלה שצילמה. אז החלטתי להתעלם מהר המשימות שחיכה לי על השולחן ולהכין דף לכבוד ט"ו באב.
אז הנה הדף. כיוון שלא קיבלנו מהגברת הצעירה אישור לחשיפתה קבל עם ואינטרנט, וכיוון שלא ממש רציתי לחרב את התמונה, מוסתרים פניה (היפים) באמצעות לבבות שאינם חלק אינטגרלי מהדף…
חמודים, נכון?
מאחלת לכולנו ט"ו באב שמח. אני מתכננת לבלות אותו בחברה הכי טובה – אני ועצמי, כי למאמן צפוי ערב א ר ו ך של עבודה ושלושת הגוזלים שלי מפוזרים במרחקים שונים מהבית (מכרמיאל ועד רומא…).
ומי שרוצה לראות את הפרופסור רוקד –
הערב הוא והלהקה הייצוגית של משגב רוקדים את "צא מזה" בתחרות הכוריאוגרפים באמפי, מחר בבוקר את "אל תשטה באהבה" בהיכל התרבות בכרמיאל ובערב, במופע הנעילה, הם ירקדו את "גוונים" שהוא אחד מהריקודים שאני הכי אוהבת, באופן אישי.
_______________________________
משהו קטן וטוב #35 (2009)
דלת הכניסה של החנות סגורה בלילה בדלת הזזה כבדה ממתכת. זה מה שמצאתי הבוקר ליד הדלת כשפתחתי אותה:
איך שמחתי שהתחלתי לסחוב את המצלמה בתיק… ותראו איזו מצלמה משוכללת שהיא. מזמן לא צילמתי תמונה באיכות כזו!
והיונה?
נבהלה ממני ובמשך שעות התחבאה מאחורי דלת ההזזה. אמא שלי אמרה שזה ידוע שלציפורים יש שכל של ציפור….
חודש: אוגוסט 2009
למה בעצם אני מפרסמת בלוג?
לפני שנתיים בערך השתתפתי ביום עיון מעולה בנושא שיווק באינטרנט, בהנחיית צחי צימט. אחת התובנות שלקחתי איתי משם היא שאתר אינטרנט הוא כמו סניף נוסף של העסק – אם אתה לא מסוגל לתחזק אותו, תסגור אותו, כי סניף לא מתוחזק גורם יותר נזק מתועלת. גם בלוג דורש תחזוקה שוטפת – למצוא נושאים לכתיבה, לפרסם לעתים תכופות מספיק (קרן לימדה אותי שבלוג צריך להאכיל פעמיים בשבוע, יותר קל מלגדל כלב…), לכתוב מעניין, כדי שלא תברחו… מה יש לומר – עוד סניף.
אז למה?
ראשית, והכי טריוויאלי – אני אוהבת לכתוב. אני אוהבת את הדרך שבה מילים מתחברות יחד ומעבירות רעיון. אני אוהבת את הכוח שיש למילים. אם היה לי סיפור ממשי לספר, אולי הייתי סופרת, אבל אין לי (פעם קלטתי שכל סופרי הילדים הגדולים חיו חיים אומללים, אז אולי עדיף ככה, ושאני אשאר בלי סיפור לספר) אז אני ממשיכה לכתוב על הפכים הקטנים של החיים.
שנית – כיף להשוויץ. בילדים (המוצלחים) שלי, באיש (המוכשר) שלי, בעבודות (היפות) שלי ובחנות (המקסימה) שלי. שלי, שלי, שלי, שלי. כבר הבנתם שבלוג זה סוג של אגו-טריפ?
שלישית – בלוגים הם עולם תוכן מופלא בעיני ואני שמחה להיות חלק ממנו. בבלוגים אפשר למצוא עולם ומלואו – התרגשויות, נופים, אמנות, דעות והרהורים. כשהם כתובים היטב – בשפה עשירה ובלי שגיאות כתיב – הם עונג צרוף, וכשהם ש!לטיייייים הם עשויים להיות משעשעים לפעמים. אין ספק שבלוגים הם עולם שאפשר ללכת לאיבוד בתוכו.
ולמה בעצם נדרשתי לנושא הזה?
מבחינה מסויימת זה התעורר בשבוע שעבר, כשאמא שלי, שהיא קוראת נאמנה, סיפרה לאחותי הגדולה את מעללינו בחדר מיון, כפי שסופרו בבלוג. אחותי, שמן הסתם מעולם לא ביקרה כאן (שלא באשמתה, אני לא זוכרת ששלחתי הזמנה…) שאלה למה שבכלל יעניינו את העולם הוירטואלי ענייני הפרטיים? למה באמת? אולי מאותה סיבה שאני קוראת באדיקות שלל בלוגים של אנשים שמעולם לא פגשתי, אבל את הפרסונה הוירטואלית שלהם אני מיטיבה להכיר?
מצד שני, דיברתי השבוע עם חברה אחרי חודש וחצי שלא דיברנו, והיא היתה מעודכנת לחלוטין בקורותי, מאחר שהיא עוקבת אחרי הבלוג…
אז ישנם הקוראים הקבועים, מנויים או קוראי RSSים, וישנם גם המזדמנים, שעבורם אני כנראה צריכה להיות תמיד במיטבי, כי מי יודע מתי יגיעו אורחים…
תמיד מעניין אותי לראות מי מגיע לבלוג שלי ומאיפה הוא בא. כשמסתכלים על מקורות הכניסה לבלוג אפשר לראות מה הן מילות החיפוש שהובילו לכאן. אני זוכרת שפעם מיכליקה כתבה שמתכון הפאייה שפרסמה מביא לבלוג שלה כל מיני קוראים שלא התכוונו להגיע דווקא לשם… אצלי זו החנוכיה של אורנה כהן חזםויום ההולדת האינדיאני שמביאים לכאן אורחים פורחים. אני מקווה שלפחות חלקם בוחרים להישאר…ויש גם את אלו שמגיעים אלי דרך בלוגים אחרים, וזה תמיד כיף לדעת שאני ברשימה המועדפת של בלוגרים אחרים. אני יודעת שאני מגיעה ככה לכל מיני בלוגים סופר מעניינים.
אבל יש עוד סיבה שהתחלתי לתהות למה אני מפרסמת בלוג. במסגרת השינויים, השידרוגים והשיפצורים של ישראבלוג, מערכת העידכונים התחילה לגמגם בענק והרבה פעמים בכלל לא יוצא עידכון כשאני כותבת בלוג. נכון שיש לי גם קוראים דרך ה-RSS ודרך הגוגל רידר, כך שכנראה אני לא כותבת ממש לעצמי, אבל בכל זאת קצת קשה לי עם זה שאני כותבת פוסטים שאינם זוכים למענה, וגם לפי סטטיסטיקת הכניסות אני יכולה לראות שקולי אינו מגיע אל ההמון… ואם אני כותבת ואף אחד לא קורא – זה אומר שאני לא קיימת? {זו היתה בעלת הארמון של אלתרמן, לא? שכשלא הסתכלו עליה היא לא התקיימה? או שאני מבלבלת כאן לגמרי ומפגינה כמה שנים חלפו מאז לימודי הספרות שלי?}
ובכל זאת אני כאן, כותבת כי ככה התחלתי לראות אפיזודות בחיים שלי, דרך עיני הבלוג… ואני שמחה כשגם אתם כאן, אבל המסקנה היא שאני כותבת בשביל עצמי לפחות כמו שזה בשבילכם.
ובינתיים, הפוסטים שלא זכיתם להתעדכן על קיומם:
אהבה משותפת
סוף לסקר ו…הגרלה
ושוב – תודה על שאתם שם, בחוף הרחוק של הים הוירטואלי.
שיהיו ימים של אהבה- חינם.
לימור
סוף לסקר – ו…. הגרלה!
ישראבלוג שוב מגמגם בעידכונים, ואחרי שלושה ימי כן רצופים, אתמול היה יום לא, אז שווה לחזור אחורה כדי לדעת מה אנחנו אוהבים…
והיום, יום ראשון לאוגוסט, שיהיה בלי ספק אוגוסט משופר לאור המזגן שמייבש את החנות. את תלאות התקנת המזגן חסכתי מכם (אתם יודעים כמה אבק יכול להתפזר על חנות שלמה?), אבל כיוון שהמאמן הבין שכל אירוע הוא סיבה לדף אלבום וצילם, יכול להיות שעוד יגיע דף אלבום שיתעד את ההתרחשות ואת הדיכאון (זמני, זמני, אני בדרך כלל בלתי עציבה).
ומאחר שאוגוסט בא, הגיע הזמן לסגור את הסקר ולערוך הגרלה בין המשיבים (משיבות, אולי?)
האמת שהיה ממש מסעיר, הסקר הזה. המאמן, שבענייני שיווק ואינטרנט כרגע, שכנע אותי לערוך אותו ואף היה התמיכה הטכנית מאחוריו, ובימים הראשונים דיווח לי בהתרגשות ובשידור ישיר על התקדמות גרף התגובות. קיבלנו הרבה יותר תגובות מהצפוי (302 בסה"כ) ורוב העונות גם פירטו בהרחבה והוסיפו מילים טובות, כך שהיה ממש כיף.
אני עוד אערוך עיבוד מסודר לעניין וגם אפרסם תוצאות, אבל בינתיים אני רוצה להגיד שלושה דברים:
1. אין ספק שהכיוון של הפקת מוצרי סקראפ בעברית הוא נכון, והתגובות שלכן רק מחזקות את זה.
2. לכל מי שביקשה עיתון סקראפ בעברית – יש כזה! קבוצת בנות מוכשרות (וצפוניות) יצאה לפני חודש עם מגזין אינטרנטי שכולו סקראפ! אז קיפצו לסקראפוהוליק ותירשמו, כדי שגם אתן תהיו בעניינים!
3. ישירות מ CHA קיץ 2009 – הזמנתי מכולה מלאה ספונסרים וזמן, לכל המבקשות. בקרוב בחנות…
ועכשיו, לא פחות חשוב –
הבטחתי להגריל בין משתתפי הסקר חבילת הפתעה.
על מנת להגריל השתמשתי במחולל מספרים אקראיים והוא בחר במשיבה מספר 127:
שהיא:
אבל זה לא הכל. כיוון שהיו כל כך הרבה תשובות נחמדות, ששימחו אותי, החלטתי לשמח עוד שתי משיבות, והגרלתי עוד שני מספרים אקראיים. השמחות הן:
daniellar@gmail.com
yaelx1@zahav.net.il
כל שלוש הזוכות מתבקשות ליצור איתי קשר במייל, גם כדי לתת לי כתובת למשלוח, וגם כדי לספר לי מה מונח להן על השולחן עכשיו, כדי שאוכל לשלוח להן מה שישמח בדיוק אותן…
עוד עניין קטן:
אחרי שמילאתן את הסקר התבקשתן למלא פרטים ואז קיבלתן מייל לאישור הפרטים. יש יותר מעשרים משיבות שלא אישרו את הפרטים. הן כן השתתפו בהגרלה, אבל אינן נמצאות ברשימת התפוצה שלי עד למשלוח האישור, אז אם לא אישרת ואת בכל זאת רוצה לקבל ממני עידכונים (נחמדים), אנא הודיעי לי!
אז שוב תודה ענקית לכל המשיבים על הסקר!
לימור
משהו קטן וטוב #34 (2009)
אחרי שלושה ימים של כאבי אוזניים ושני ביקורים במרפאה שלא העלו כלום, ירדה הבוקר דרגת הכאב ל"מורגש" בלבד. זה בלי ספק משמח אותי!