את הסחורה לחנות, בעיקר את המתנות, אני אוספת בפינצטה. זה אומר שאני בחיפוש מתמיד אחרי מוצרים חדשים ומיוחדים, כאלו שיש להם ערך מוסף, כאלו שהייתי שמחה לקבל בעצמי, כאלו שהמחיר שלהם שפוי. זה אומר גם שיש יבואנים ויצרנים שאני רוכשת מהם רק מוצר אחד או קו מוצרים בודד. זה אומר גם שאני עובדת עם המון המון ספקים. זה ממש מצחיק אותי, בגלל שלפני שפתחתי את החנות ישבתי עם הפרסומאי המדהים שלי והוא סיפר לי על בעלת חנות ממכרותיו, שבגלל שבעלה רואה חשבון, היא מרשה לעצמה לעבוד עם עשרות ספקים. התחלחלתי מהסיפור והסברתי לו שאת הספקים שלי אפשר יהיה לספור על כף יד אחת. קצת פחות משלוש שנים אחר כך, נותר לי רק לצחוק על עצמי ועל התמימות שלי דאז (ואני אפילו לא נשואה לרואת החשבון שלי, למרות שאני אוהבת אותה מאוד).
מאחר שאני רוצה להכיר את הסחורה שלי באופן אישי, ולבחור אותה, כאמור, עם פינצטה, זה אומר שיש לי גם קשרים אישיים והרבה מפגשים יוצאי דופן עם הספקים שלי. את אמיר פגשתי בפעם הראשונה על ספסל בקסטרא, ליד בובימה (ואז גם גיליתי איזו חנות מקסימה זו); את יפתח פגשתי בבית קפה בהרצליה, וכשהוא סיפר לי בעיניים נוצצות על ערכות המדע שהוא מתכוון לייבא יכולתי כבר לנחש שפרופסור איינו יהיה הצלחה אדירה; אל ענת התקשרתי אחרי שמצאתי את המדבקות המדליקות שלה בעומר בטבעון ואת אילן הכרתי דרך אסנת ואת אסנת הכרתי דרך דליה המקסימה ששמעה שאני פותחת חנות ואמרה לי שאני מוכרחה להכיר את החברה שלה שמייבאת מוצר מדליק – פליימייס. מה שנחמד הוא שעם חלק מהספקים האלו אני הולכת יד ביד מאז שפתחתי את החנות, ובמקביל להתפתחות שלי אני רואה גם את ההתפתחות שלהם ונהנית מכל מוצר חדש שהם מביאים. היום יש כבר ספקים שמחפשים אותי, ואני מקווה שזה סימן לזה שאני בדרך להיות מותג (-;
את נעמי וטל מהסדנא הכרתי בפעם הראשונה דרך מרמלדה (כבר סיפרתי לכם איזה דברים טובים מוצאים שם) ובתור הפייה השימושית שאני התאהבתי בפייה הראשונה שלהן – פיית החנייה. מאז נולדה להן גם פיית הדרך והיום פגשתי את הפיות המקומיות, באמצע גבעתיים, במפגש על הכביש, כשהיא בדרך לפגישה ואני בדרך הביתה, לגליל. זו לא פעם ראשונה שיש לי מפגשי העברת סחורה כאלו שנראים כמו מפגש של סוחרי סמים…
נעמי פתחה לי את חבילת הקלפים והקלף ששלפתי גרם לי לחיוך גדול:
מתאים לי בתור מוטו לחיים. {זה מזכיר לי שאת המילה מוטו הכרתי בפעם הראשונה בספר "אי הילדים" בתרגום המקורי של ימימה טשרנוביץ-אבידר, שנים רבות לפני שזכיתי לקרוא אותו שוב בתרגום המופלא של אמא שלי, רק שעכשיו הוא נקרא "אי-בוד"}
אחרי שהחלפנו בינינו סחורה וצ'ק ואיחלנו שנה טובה, נכנסתי לאוטו בכוונה להתחיל בניעה צפונה ונעמי עצרה אותי לעוד רגע, לתת לי במתנה חבילת קלפים ולהציע לי להחזיק אותה באוטו ולשלוף לי קלף בכל פעם לפני שאני יוצאת לנסיעה. אז שלפתי:
ונסעתי לי הביתה בלב שלם ובכוונה מלאה.
______________________________
משהו קטן וטוב #44 (2009)
הסיבה שהייתי במרכז היום?
לאסוף את חיתוכי האותיות החדשים – סוף סוף כתב יד.
המשתתפות במסיבת הסקראפ מחרתיים יזכו לחשיפה הראשונה!