מסיבת הסקראפ היתה כיף אדיר. 40 בנות עמוסות חומרים ואנרגיה, שבאו לעשות כיף.
אז נכון שלא הספקנו כל מה שתכננו, ושהתבלבלנו לגבי חלק מההנחיות שתכננו מראש ושלמרות שהבאתי גם מצלמה רגילה וגם מצלמת וידאו לא הגעתי בכלל לצלם, אבל זה ממש בקטנה.
סיימנו לקפל בערך ב 23:30 ואז עוד עצרנו בהרצליה לאכול משהו, לפני הנסיעה הארוכה הביתה. את העייפות ואת השעה המאוחרת שבהן אגיע הביתה לקחתי בחשבון מראש. מה שלא לקחתי בחשבון היה את הפקק של הכמעט 40 דקות ביקנעם, בגלל שעובדים שם בכביש… וגם לא את זה שהצינון שלי יעשה קפיצת מדרגה ויהפוך לצמרמורות… אז נסעתי לי, כשהפרופסור ישן לצדי, וניסיתי להבין למה כשהמזגן מכוון ל 23.5 אני מתבשלת, וכשאני מורידה מעלה אחת אני מתחילה לקפוא…
כל זה נועד להסביר את הכותרת…
אז למי שרוצה לדעת קצת על מה שעשינו ואיך היה לנו, מהזווית של המשתתפות, אני ממליצה לקפוץ אל הבלוג של קרן (פרפרים) שתיארה את חוויותיה, כמו שהיא יודעת לעשות, בליווי צילומים משובחים. וחוץ מזה שהיא כזו מוכשרת, אז גם קיבלתי ממנה מתנה מקסימה!
זו ההזדמנות לומר תודה, קודם כל לאליס, שהיתה שותפה נפלאה להפקה, וחוץ מזה לכל הבנות המקסימות שהגיעו (ובמיוחד לחיפאיות המקסימות שהתייצבו בהמוניהן… ולהדרלינג שהתגלגלה כל הדרך מירושלים) ושיתפו פעולה ועמדו בזמנים ואפילו לא קיטרו מדי כשהתנהגתי כמו רס"ר עצבני שמודד זמנים…
נתראה במסיבה הבאה!
_________________________
משהו קטן וטוב #45 (2009)
שניים במחיר אחד – בתור פרס על התנהגות טובה וקריאת הפוסט הזה עד הסוף, אתן מקבלות הפנייה לפוסט הקודם שלי, זה שעליו ישראבלוג לא שלח עידכון…