יש ספרי ילדים שאני הכרתי לילדים שלי ויש כאלו שהם הכירו לי, או שלפחות הכרתי רק בגללם. כאלו שבכלל לא היו בשטח כשאני הייתי ילדה ואפילו לא כשהבוגר והפרופסור היו בגיל המתאים.
אחד מהאוצרות הכי גדולים בתחום הזה הוא שלישיית ספרי צ'רלי ולולה, מאת לורן צ'יילד (ותודו שזה שם מדליק לסופרת ילדים). צ'רלי הוא האח הגדול של לולה, ולולה, כמו ילדה אופיינית – לא רוצה ללכת לישון, חוששת מבית הספר ושונאת עגבניות…
צ'רלי עוזר לה, בעזרת הרבה דימיון, להתמודד עם כל הקשיים האלו, בלי שהספרים יהפכו לשנייה אחת לדידקטיים. והציורים – פלא אחד גדול.
במערכת שמור (וכנראה לא ישוחרר לָעולם לְעולם) סרט בר המצווה של הפרופסור, שבו שיחקתי מכשפה (או סתם זקנה נרגנת) שמנסה לשכנע אותו לאכול עגבניה משופדת על מזלג ענק, והוא – קטן ומסכן – מתגונן בעזרת הספר "אף פעם בחיים אני לא יאכל עגבניה"…
ולמה נזכרתי בספר הנפלא הזה ובאחיו?
כי את קשיי האוכל של לולה: "אני לא מוכנה לאכול אפונה ולא גזר ולא תפוחי אדמה ולא פטריות ולא ספגטי ולא ביצים ולא נקניקיות ואני לא אוכלת כרובית ולא כרוב ולא שעועית ולא בננות ולא תפוזים. ואף פעם בחיים אני לא יאכל עגבניה" פותר צ'רלי בזה שהוא נותן למאכלים השונים שמות חדשים – הפירה הוא קצף עננים מהר פוג'י, למשל, ויש גם סוכריות ארטיקרח מצדק (האפונה?) ועוד המצאות מופלאות שכאלה.
את קשיי האוכל שלנו ניסינו לפתור בעזרת צ'רלי ולולה (ומאז הנסיכה אוכלת אצבעות דגים, למשל, שהם חטיף של בנות הים מהסופר התת ימי…) וגם בדרכים יצירתיות נוספות. חלק מהבעיה היא שהנסיכה יכולה להחליט שהיום היא כבר לא אוהבת מה שאהבה אתמול, וכשמתחילים ממבחר מצומצם נשארים בסוף רק עם פיתה עם חמאה )-:
במסגרת ההתלהבות שלי מקונספט my granola הצעתי לנסיכה להרכיב לעצמה גרנולה לטעמה. היא התלהבה מהרעיון (למרות שכמובן השאלה הראשונה היתה – מה זה גרנולה?) ועל הבסיס לילדים הוסיפה לעצמה אגוזי פקאן, שני סוגי צימוקים ושוקולד (כמובן). היא קראה לזה "ארוחת הפיות שלי" וחיכתה בחוסר סבלנות ברור שהחבילה תגיע. החבילה הגיעה ביום חמישי כשהיא הייתה אצל סבא וסבתא וביום שישי המאמן הביא לה את הגרנולה שלה הביתה וכמה דקות אחר כך קיבלתי טלפון מנסיכה מאוכזבת שלא אהבה את הגרנולה שלה… אז הרגעתי אותה והזכרתי לה שהכי חשוב לנסות. אבל אז הגעתי הביתה ומצאתי נסיכה ממש מאושרת שאבא נתן לה לטעום כל מרכיב בגרנולה בנפרד, ואחרי שהיא ראתה שאת כל המרכיבים היא אוהבת (חוץ מהפקאנים) הציע לה לנסות את הגרנולה בלי חלב והנה קסם – ככה זה ממש טעים לה (אחרי שהיא שלפה את הפקאנים). וכשאמרתי לה שזה גם בריא – בכלל ניצחתי. עכשיו היא מפנקת את עצמה כל יום במנה של הגרנולה שלה, בכפית, בלי חלב. ואני כמובן מאושרת עם כל מאכל חדש שהיא מוכנה להוסיף לרפרטואר.
ואז הגיע תורי לנסות את הגרנולה שרקחתי לעצמי (הפינוק של אמא) – אושר גדול ורב. גרנולה מתוקה בעדינות, וכשמדי פעם אני נתקלת בחתיכת חלבה או תמר זה עושה לי כמו פיצוץ של טעם בפה. הבעיה היחידה שגיליתי עד עכשיו היא שהקינואה המותפחת צפה מעל החלב…
אז לסיכום – אני בהחלט ממליצה בחום. הבוגר יקבל היום את ההזמנה שלו, ושני גלילים נוספים יימסרו כמתנות מפנקות לראש השנה, ואני כבר מתחילה לתכנן מה ייכנס לגליל הבא שלי (וגם מה אני אעשה עם הגלילים המופלאים האלו כשיתרוקנו…)
לדעתי, אם תזמינו היום, עוד תוכלו לתת את זה כמתנה מקורית לראש השנה….
והנה גם התמונות:
משהו קטן וטוב #46 (2009)
ראיתם כמה יפה נראים השולחנות שעליהם מונחים גלילי הגרנולה?
וצ'ופר – הפנייה לפוסטים הנידחים והלא מעודכנים שלי –
כמה מילים על מסיבת הסקראפ
פיות ועוד פיות