אני מתנצלת על גודל הפונט מכאן והלאה, אבל הניקוד חיוני כאן…
מי יודע מי גנב את החיריק והחליף את בניין הִפְעִיל בבניין הֵפְעִיל?
הבן שלי (שהוא פרופסור, כידוע, ולפיכך אפשר להניח שטיפש הוא לא) הֵתחיל את המבחן בחששות, הֵמשיך ברגשות עידוד כשראה זה קל משציפה ובסופו של דבר הֵצליח.
וכשאני מעירה לו (ועל זה אני מעירה, ללא לאות) הוא פשוט עונה שזה לא יעזור לי וככה הוא רגיל לדבר. מזעזע, לא?
שמעתי הסברים שאומרים שאנחנו פשוט נהיים עצלנים יותר, וכמו בתחומים אחרים גם בתחום ההגייה אנחנו בוחרים בדרך הקלה. אולי זה באג אצלי במוח, אבל אני באמת לא מבינה למה להגות צֵרֵה יותר קל מלהגות חיריק…
לפיכך – לכבוד ראש השנה – אני קוראת לכולם להחזיר לחיריק את כבודו האבוד!
–
משהו קטן וטוב #47 (2009)
בהיותי מאותגרת טיפוח (אני שונאת קוסמטיקאיות, קרמים ושאר תכשירי עינויים) לא הכרתי את רשת ללין. לפני כחודש עברנו ליד הסניף של ללין בביל"ו וראינו שם כרית כבשה חמודה להפליא, אז אתמול נסענו לחנות ללין בכרמיאל על מנת לרכוש כרית כזו לבוגר, שיש לו רומן עם כבשים ושגם יהיה בן 19 מחר, אז מגיע לו.
נכנסנו לחנות וגילינו עולם קסום שמריח טוב וממש עושה חשק לקנות. הנסיכה הודיעה שזו החנות היפה ביותר שראתה, ואחרי מבט המום מאמא שלה הוסיפה "חוץ מהחנות שלך…"
אז ללין שווה לגמרי והכבשה עוד יותר, הנה – תראו: