כמו שכתבתי כאן לפני כמה ימים, עמית, שהיא בכורת האחייניות שלי מהצד של המאמן, ילדה ביום ראשון בן. בהיותה הראשונה בדור שלה בכל המשפחה שלנו שהופכת לאמא, הרי שזה בן בכור, נכד בכור ואפילו נין בכור מכל הכיוונים. הרבה מטען על כתפיים פצפונות…
רגע לפני שהחופש הגדול נגמר, לקחתי את הנסיכה והתגלגלנו לרחובות כדי לבקר את אהבה (בעיקר) ואת נתנאלה (גם). למי שפספס – הביקור הזה גם תועד בתמונות בבלוג של נתנאלה. באותו ביקור, כששוטטתי בחנות ההולכת ומתגבשת ראיתי חוברת מקסימה בשם קליידוסקופ (של Melanie Hurlston) והתאהבתי בצבעוניות של הדוגמאות בה.
החלטתי שלתינוק (או לתינוקת, ההורים בחרו לא לדעת מראש) העתיד להיוולד אני אכין שמיכה משובצת כמו זו שמוצגת בתחילת החוברת. באותו שלב אפילו לא שמתי ממש לב לזה שהאפליקציה על השמיכה היא של דבורים…
עכשיו צריך לציין כמה נקודות חשובות:
בחרתי את הבדים (כאמור, זו הייתה להיות שמיכה שתתאים לבן או לבת) ואיכשהו לא הגעתי להתחיל. ואז הגיע שבוע 40 ו-40+ ו-40++ והחלטתי שהתינוק מחכה שהשמיכה תהיה מוכנה…
אז ביום שבת, למחרת ערב ראש השנה, התחלתי לתפור בעשר בבוקר וסיימתי (או הפסקתי) בעשר בלילה, כשהמחט היחידה של מכונת התפירה לא עמדה במשימה ונשברה…
כנראה שזה עבד כי ביום ראשון הוא נולד. שלושה קילו שש מאות של מתיקות גדולה, מה שאני יודעת כי אתמול נסעתי לתל אביב לחזות בזיו פניו וגם לתת את המתנה.
אז הנה היא, יצירת המופת שלי:
את התיפורים של השכבות תפרתי בסופו של דבר ביד, כי גם אחרי החלפת המחט המכונה לא ממש התמודדה עם עובי המשימה. גם ביד זה היה לא פשוט…
ולתינוק שנולד בראש השנה מתאימה גם בובת דבורה, שתתאים לאפליקציה, לא? אז בהרבה עזרה מאמא שלי, ועם הרבה צחוק בריא, היא נולדה:
וככה נראתה המתנה הארוזה:
ביום ראשון הברית, ואז החמוד גם יקבל שם ונוכל להפסיק לקרוא לו התינוק…
אני מאחלת לו שהחיים יחייכו אליו.
משהו קטן וטוב #49 (2009)
בשלב המקדים של הכנת האפליקציות, גיליתי שהכנתי שלוש דבורים וכולן פונות לאותו צד… אז אחרי שהכנתי אפליקציה רביעית נשארתי עם דבורה בודדת והבטחתי לנסיכה שהיא תקשט מפית אוכל עבורה:
בתאבון!
