45 דקות בין נתניה לחבצלת השרון גרמו לי להרהר בהיגיון שבקיום מסיבות סקראפ ביום חמישי בערב, במרכז הארץ…
אבל למעט הרהורי הכפירה האלו (וההבנה שבעצם לא חשוב באיזה יום זה קרה, מי שאשם באמת אלו מע"צ שבשל העבודות בכביש הקטינו בהדרגה כביש של ארבעה מסלולים לכביש עם מסלול אחד, וגם בו עצרו את התנועה בלי שום סיבה נראית לעין) באמת שהיה לי אתמול כיף גדול.
זו היתה מסיבת הסקראפ השנייה שאליס ואני אירגנו יחד, והפעם, ללא הלחץ של הפעם הראשונה (ובלי להגיע באיחור של חצי שעה בגלל פקק האימים באיילון) הייתי הרבה יותר רגועה.
במסיבה הראשונה אני דחפתי לכיוון של לעשות הרבה ומהר, ואכן, בפרק זמן של 3 שעות הצבנו בפני הבנות שבע משימות. פלא שחלק מהן סיימו את הערב לגמרי בלי אוויר?
אחרי האירוע ההוא הבנו שדרך כל הסקראפ הזה קצת איבדנו את המסיבה עצמה…
ולכן הפעם היה קצת אחרת (מה שלא השתנה הוא שגם הפעם אין תמונות… אבל זה רק זמני. בגלל שאין לי מושג איפה המצלמה שלי, צילמתי ים של תמונות – בעיקר ידיים עובדות – עם המצלמה של יערה, וכשהתמונות יגיעו אלי יהיה פוסט חגיגי).
קודם כל השארנו חצי שעה בהתחלה למינגלינג, נשנושים (וגם שידרגנו את הכיבוד), קניות והמתנה למאחרות.
אחרי זה הורדנו את החלק של התחרות מהעניין. לא התאים לנו הלחץ של לאסוף את העבודות מכולן, לדרג אותן ולהחליט מי זוכה בפרס. וחוץ מזה, אף אחת לא אוהבת שלוקחים לה את הפרוייקט כשהיא עוד לא חושבת שסיימה…כמובן שלהחלטה הזו היה מחיר שעוד יתברר… בכל אופן, במקום לבחור זוכות, החלטנו שכולן זוכות על עצם ההשתתפות שלהן, וכולן קיבלו מאיתנו חבילת מתנה.
השארנו את הבינגו – כי בינגו זה תמיד כיף!
והעיקר – צמצמנו את כמות המשימות ונתנו יותר (מדי?) זמן.
המשימה הראשונה היתה לעצב דף בגודל 10*10 ב-20 דקות.
עם סיום המשימה הזו הסתבר שיש לה המשך – עיצוב דף 30*30 שהדף הקטן הוא חלק ממנו.
המשימה השנייה הוגדרה ככה – השעה עכשיו 21:30 ואת המשימה הקרובה נסיים בשעה 22:00. עליכן לעצב דף אלבום 30*30 והוראות נוספות יגיעו בהמשך. אחרי 10 דקות התבקשו כולן להפסיק לעבוד ולהעביר את הדף לחברה שיושבת מימין שתמשיך את העבודה. הוראה דומה ניתנה אחרי 10 דקות נוספות. כמובן שהיו לנו סרבניות העברה וגם כאלו שכבר סיימו את הדף אחרי 20 דקות, אבל מכיוון שאנחנו לא מהמשטרה, ועיקר העניין הוא הכיף, אז כמובן שזרמנו.
המשימה השלישית היתה לעצב דף אלבום (ללא הגדרת גודל) משתי תמונות שאנחנו סיפקנו. את התמונות צילמנו במעדניית "לפתן" בכפר הס, ועוד נקדיש להן פוסט כשהתמונות של העבודות יגיעו לידי. בשלב זה נרשמה פריקת עול מוחלטת, כשלפחות חצי מהבנות המשיכו לעבוד על פרוייקטים קודמים (נכון שאמרתי שיש מחיר לזה שלא אוספים את העבודות?) אבל אנחנו, מה אכפת לנו? אנחנו באנו ליהנות…
חצי השעה האחרונה הוקדשה לעוד קצת מינגלינג, לשוטטות בין העבודות של הבנות האחרות ולסגירת קצוות.
אז היה כיף, והייתי בהיי, מה שבהחלט עזר לי לעבור את אותן 45 דקות אומללות בפקק (לדעתי מדובר בקטע של 3 ק"מ. זו כמעט נסיעה במהירות שלילית…)
עכשיו אפשר להתחיל לתכנן עוד מסיבה.
שבת שלום!
לימור