זה מתחיל באסיפת ההורים בתחילת כיתה ב'.
אחרי שהמורה מספרת על הרכב הכיתה ועל תוכנית הלימודים, נכנסת המורה לאומנות לספר על המטלה ההורית הגדולה של בית הספר היסודי.
ההורים הוותיקים כבר יודעים (וחלקם חוששים מהרגע), ההורים החדשים כבר שמעו שמועות, אבל עכשיו היא באמת מגיעה – עטיפת ספר התורה.
לא בכל בתי הספר זה ככה. יש בתי ספר שבהם הילדים מכינים לעצמם את עטיפת הספר כחלק משיעורי המלאכה ויש בוודאי גם אפשרויות נוספות, אבל אצלנו זו מסורת רבת שנים – ההורים מכינים לילדיהם את עטיפת ספר התורה הראשון שלהם כהפתעה.
ואז מגיע יום שבת שבו מתקיים טקס קבלת ספר התורה, אירוע לו מתכוננים הילדים במשך שבועות רבים, תוך שהם בוראים את העולם בדרכים מגוונות, מבקרים בבתי כנסת ואצל סופר סתם, רוקדים, שרים ומכינים תפאורה. ובסיום הטקס, כשהם מסיימים את חלקם, יורדים ההורים אליהם, אל הפרקט, ונותנים להם את ספר התורה הראשון שלהם, עטוף בעטיפה שהוכנה במיוחד בשבילם.
בעיני זה מדהים ומרגש.
מסתבר שלא בעיני כולם, והשנה, באסיפת ההורים בכיתתה של הנסיכה, עלה ניסיון למרד הורים ודרישה (לא מצד כולם, כמובן) שבית הספר יבטל את המסורת הזו ויכין את העטיפות עם הילדים במסגרת הלימודים. לשמחתי בית הספר לא התכופף והמסורת נשמרה, לפחות לשנה זו.
כשהבוגר עלה לכיתה ב' לא ממש התעסקתי במלאכת יד, אבל היה ברור לי ששמו דורש ספר תורה שעליו תמונת צייד, ויצאתי לחפש לי כזו ברחבי הרשת. מאחר שמדובר בלפני יותר מעשור זה לא היה חיפוש קל, אבל בסופו של דבר מצאתי תמונה של אֶלְף עם קשת על גבו ועשיתי לה התאמות אוזניים קלות. מרבית חוטי הרקמה שברשותי עד היום הגיעו סביב המיזם הזה. את העטיפה עצמה, מהבד, תפרה אמא שלי, כמו שעשתה גם לעטיפת ספרו של הפרופסור, כי באותם ימים סבלתי מפוביית מכונות תפירה קשה ביותר.
לשמחתי, ולגאוותי, הפעם תפרתי בעצמי לא רק את העטיפה של הנסיכה, אלא גם את זו של חברה שלה.
תחושת הישג עמוקה אופפת את כוחותינו!
לפרופסור לא השכלנו לתת שם תנ"כי, ולפיכך הוא נדון לכך שכריכת ספר התורה שלו תעוטר בסיפור הכי מתבקש (לדעתי זו הסצינה הכי פופולרית) של תיבת נוח.
והנסיכה?
זו שיודעת כבר מגיל 3 לספר שמשמעות השם שלה היא אמא אדמה?
ידעתי איך אני רוצה לעטר את ספר התורה שלה מהרגע שנתקלתי ברעיון של ליבוד במחט. הרעיון המקורי הגיע מתמונה של כדור הארץ מוקף בילדים שאני שומרת כבר שנים בתיקיית ההשראה שלי:
אז זה היה הבסיס, ועליו ביקשתי מאלה החמודה שעובדת אצלי שתצייר לי את יתר הפרטים הנדרשים.
זה מה שיצא:
התלבטתי הרבה לגבי הצד האחורי של הכריכה. בסופו של דבר החלטתי לעטר גם אותו בדמות של ילדה (הציור, שוב, באדיבות אלה), אבל אז הסתבכתי עם הפסוק שתיכננתי להוסיף שם. חשבתי על "פרו ורבו ומלאו את הארץ" או על "וירא אלוהים כי טוב", ששניהם פסוקים מצויינים לעמוד מול תמונת העולם כולו, אבל יחד עם דמות הילדה נראה היה לי שאני מעניקה לה איזשהו סוג של אלוהות… ולא לכך כיוונה המשוררת…
בסוף, לאור העובדה שלימוד בריאת העולם הביא אותה לאובססיה קלה בעניין היום בשבוע שבו נולדה (ויצא טוב שהיא נולדה ביום שני, כי זה אחד הריקודים שהכיתה שלה רוקדת בטקס) כתבתי (בדבק הנצנצים המעולה של (AMOSאת מה שמופיע בשם הפוסט הזה –
ביום שני נולדה גאיה
וירא אלוהים כי טוב
אפילו טוב מאוד, אם תשאלו אותי.
משהו קטן וטוב #61 (2009)
ביום חמישי מתחילות הסדנאות אצל נתנאלה, שזה כבר משהו גדול וטוב.
הנה טעימה קטנה מהבוק שעשיתי לנסיכה אתמול, כדי שיהיו לי תמונות לסופשבוע: