חודש: דצמבר 2009

בכניסה ליישוב שלנו יש מצבור סלעים, ובימי שמש אפשר לראות שפני סלע מתחממים להם על הסלעים, בשמש. בכל פעם שעוברים שם ורואים שפנים עולה על הפנים חיוך, ועם השנים למדנו לראות בהם סימן למזל.
 
יום ראשון, 30.12.2001, היה יום אפור וזרזיפי גשם הרטיבו את השמשה הקדמית בשעה שיצאנו בדרכנו לחיפה, לזירוז המתוכנן שנועד להביא לזרועותינו את הנסיכה {ואני, למודת שני ילדים שזורזו, ידעתי שהיא תגיע רק ביום שני, כי גם כשמזרזים אותם יש לילדים שלי קצב משל עצמם…}. למרות טיפות הגשם ראינו שפנים על הסלעים וידענו – הכל יהיה טוב. וחייכנו אחד לשנייה.
 
וביום שני היא הגיעה, בניתוח קיסרי, ובפעם הראשונה בחייה ראיתי אותה עטופה כולה ומה שנשאר איתי למשך השעה בה היא לא היתה לידי היו עיניים גדולות וכחולות. של נסיכה.
 
היום היא בת שמונה.
 
הייתי הבוקר בפגישת עבודה בבית הספר שלה ובפתח הפגישה נשאלתי אודותיה.
ניסיתי להכניס למילים את הפלא הזה שהוא היא.
את הקסם
את החוכמה
את האהבה.
 
ניסיתי להכניס אותם גם לתוך המתנה שהכנתי לה – מיני אלבום שמראה לה מי היא עכשיו, בגיל שמונה.
 
האלבום הוא אלבום ג'ינס של חברת chatterbox.
החומרים, למעט האותיות בעברית, הם מקיט נובמבר של scarlet lime.
הקסם הוא כולו היא.
 

































ילדתי האהובה והמיוחדת –
אני אוהבת אותך הכי בעולם!
__________________________
משהו קטן וטוב אחרון לשנת 2009
יום הולדת שמח גם למור שחגגה אתמול וליפעת הג'ירפה שחוגגת היום!

לפני הפוסט – קצת מינהלות
שמתם לב שהגיע סוף שנה?
יחד עם סוף השנה מגיע גם אירוע, שעבור חנות עמוסת פריטים כמו שלי הוא סיוט – ספירת המלאי.
לפיכך החנות תהיה סגורה בימים חמישי עד ראשון (31.12.09-3.1.10), כולל. התנצלותי בפני הנסיכה והמאמן
שיחגגו את ימי ההולדת שלהם תוך כדי הספירה, וכמובן התנצלותי בפני כל מי שתכנן להגיע לחנות בימים האלו.
 
מכיוון שיש כל מיני פריטים בכמויות קטנות, נפתחה באתר קטגוריה חדשה (הראשונה ברשימת הקטגוריות)
של מוצרים בהנחה גדולה – שווה בדיקה!
 
בנוסף – תזכורת – מבצע 3+1 על האותיות נמשך עד יום חמישי, 31.12.09 בחצות. אל תפספסו!
 
ועכשיו – לפוסט…
 
איך את יודעת שאת מעצבת אלבומים?
כשכל דבר שאת רואה, ויהיה בלתי קשור לחלוטין, את מיד יודעת איך הוא ישתלב באלבום, או במיני אלבום או ב…
בביקור האחרון שלי באיקאה (שהיה כבר קצת מזמן, אני חייבת לציין) ראיתי מרחוק משהו שחשבתי שהוא משטחי לבד עבים.
כשהתקרבתי ראיתי שאלו פלייסמטים מחומר פלסטי, עם פסים שקועים בתוכו, בכל מיני צבעים.
ברור שהיה לי ברור שזה ממש בזבוז סתם לשים אותם על שולחן אוכל, לא?
אז קניתי שלושה – בירוק, כחול וסגול. אני זוכרת שהיה שם גם אדום אבל לא יכולה להתחייב על צבעים נוספים.
 
ומה עשיתי איתם?
קישוט קיר לכבוד שלושת הילדים שלי (והיפה) ולכבוד הניקים שלהם בבלוג.
 
ככה הם נראים על הקיר:

 
הזוג המלכותי קיבל טיפול טבעי של קראפט, לבבות, עוד קצת קארדסטוקים מתאימים ונייר זכוכית (ותודה לבוגר שחתך את הלוגו של בינה מתוך נייר הזכוכית, בסבלנות רבה). את התמונה, שצולמה באחת השבתות הראשונות שלהם במכינה, "גנבתי" מהפייסבוק של מי שצילם אותה.
איזה יופי זה שיש פייסבוק! 
 
 
התמונה של הפרופסור התאימה לי בדיוק לפלייסמט הירוק, והיה ברור לי שכאן החומרים עצמם צריכים לשקף את דמות הגיבור, כך שהלכתי לחפש לי ישועה בסטאק generation tech, שכל כולו משחקי מחשב וספרות בינאריות… בהשראת התקליטים של נטאשה הוספתי גם דיסק שנבחר בקפידה ומאחר שבכל היצירות חזר המוטיב של שלוש יחידות זהות גזרתי שטרודלים מאחד מדפי הסטאק.



בתמונה הזו של הנסיכה כבר השתמשתי וכנראה שאמשיך להשתמש – אני ממש אוהבת אותה!
הלכתי על שילוב שלא מאפיין אותי בדרך כלל – תורכיז וצהוב. כל החומרים הגיעו עם קיטים של סקרלט ליים, כך שהיה לי קל לשלב ביניהם,
ושוב – התודה לנטאשה על התמריץ לגזור דוגמאות מתוך הקארדסטוקים.
את האותיות צבעתי עם צבעי החלון של AMOS. פשוט התאהבתי בתוצאה הזו, וכנראה שהיא תופיע רבות בעבודות שלי.



התוצאה תלויה על הקיר שלי כבר חודש ומאוד משמחת אותי!
 
_____________________
משהו קטן וטוב #70 (2009)
מאחר שאני אהיה יומיים לפני נסיעה לחו"ל אני לא אהיה שם, אבל אם אתם נשאריםבארץ ורוצים לפצות את עצמכם, תרשמו ביומן –
15.1.10  – טינקל מוכרת בתל אביב את כל שלל חומרי הסקראפ שלה, ולאור הסיפורים על המכירה של שנה שעברה – יהיה שווה!!!
תקפצו לבלוג שלה בשביל למצוא את כל הפרטים.

אם תשאלו אותי, אני לא ממש מבינה מה הרעיון בספרי אורחים לאירועים. הרי מי שמתייחס ברצינות לנושא של הברכה (ואני מדברת כאן על המלל, לא על העיצוב) כבר השקיע וכתב בבית, ומי שלא – ישרבט כמה מילים וזהו. אז בשביל מה זה טוב?
 
מצד שני, כשמזמינים ממני ספר אורחים – אני כמובן לא אגיד לא, למרות שלמי שקרוב אלי אני כן אומרת מה דעתי…
 
אני יודעת שזה מאוד מקובל בבר/בת מצווה, במסיבות שעושים לחברים של בעל השמחה, אבל שם אני באמת חושבת שמתאים לשים מחברת נחמדה ומכסימום להשקיע בכריכה.
 
מעבר למה שהזכרתי למעלה, אני גם חושבת שכשמציבים באירוע את ספרי האורחים שקיימים בשוק, בלי שום טיפול, מה שקורה הוא שאנשים פשוט מורחים ברכה על כל הדף ואין לזה צורה (כן, כן, אני יודעת שאני עושה הכללות…). בגלל זה, אם כבר ספר אורחים, אז אני מעדיפה לטפל בו וליצור בו שטחים ברורים שמיועדים לכתיבה, כששילוב תמונות של החוגג בתוך העיצוב זו גם אופציה.
 
אז לפני שבוע וקצת התקשרה אלי חברה ואמרה שהיא מחפשת ספר אורחים לבר המצווה של בנה. אמרתי לה שיש לי אלבומים מתאימים וגם הסברתי לה מה אני חושבת על העניין. התברר שיש בינינו הסכמה, אבל הצעתי לה לשאול גם את בעל העניין – ילד הבר מצווה. הרי בסופו של דבר זו החגיגה שלו, והוא זה שצריך להחליט.
 
ביום שישי שעבר, באמצע הסדנה אצל נתנאלה, קיבלתי שיחת טלפון שנפתחה במילים "תתפלאי, אבל הוא כן רוצה." לקח לי רגע להתאפס ולהבין במה מדובר, וגם להפנים שאני צריכה להכין ספר אורחים תוך פחות משבוע (וזו כמובן לא המשימה היחידה ברשימת במטלות ההולכת וגדלה…).
 
מאחר שהבנתי שלתמונות ייקח איזה יום-יומיים להגיע, ודובר על לשלב מעט תמונות בעיצוב, החלטתי שאני צריכה להחליט על קו מנחה שאינו קשור לתמונות והחלטתי ללכת על שילוב של כתום ותכלת ועל מוטיב של עיגולים.
 
את תמונת השער עיצבתי בעזרת אפקט sketch באתר דומפר. מאחר שלא ביקשתי רשות להעלות את תמונותיו של נער הבר מצווה (המקסים לגמרי, יש לומר), לקחתי דוגמה מעדיה ושילבתי תמונות של הילדים שלי במקום התמונות המקוריות.
 
ככה נראה השער:
 

 
לאירוע הוזמנו 150 אורחים בערך, אז הכנתי שבעים ומשהו מקומות לכתיבה. ברור הרי שלא כולם כותבים, ואם בסוף האירוע נשארים הרבה מקומות ריקים, אפשר לשלב בהם כיתובים או תמונות נוספות, כך שהאלבום נשאר יפה.
 
הרבה פעמים שואלים אותי על עיצובים כאלו, אז הנה קולאז' של מבחר מהדפים באלבום. יש עוד בערך 10 דפים נוספים, באותו סגנון.
 
 

 
החגיגה מחר ואני מאחלת לרון שאכן, השנים שהיו יהיו רמז לבאות, ושהבאות תהיינה נפלאות!
 
__________________________
משהו קטן וטוב #69 (2009)
אמא של רון היא חברה שלי, כאמור. ויש לה תכונה מופלאה – היא מאמינה שאין דבר שאני לא יכולה לעשות.
מכירים את האימרה: "מחשבה יוצרת מציאות"? אז במקרה הזה – המחשבה שלה יוצרת לפעמים את המציאות שלי…
לפני שלושה שבועות שיחת הטלפון הגיעה בשעה 12:45.
"יש לך שלט לדלת שיכול להיות מוכן בשעה 18:00?"
אמממ… השעה 12:45, יש לי פגישה ביקנעם בעוד שעה וחצי ואני צריכה לחזור לחנות בארבע…
"שלט למה? לבית חדש?"
אז זהו, שלא. הסתבר שהיא מארגנת לבעל שלה חדר עבודה, ורוצה לשים לו על הדלת שלט בסגנון "הטירה של.." או "המחבוא של…"
כששמעתי את זה ידעתי בדיוק מה אני רוצה לעשות והבטחתי לה שיהיה בסדר וזה יהיה מוכן בזמן.
הבסיס הוא אלבום העץ של קייזר קראפט, עם ניירות ישנים שלמזלי זכרתי בדיוק איפה אני מחזיקה.
בגלל שהדלת היא דלת ממ"ד, על הצד השני של השלטים פשוט הדבקתי מגנטים.
וככה זה נראה:
 

אין הרבה דברים שמתחרים בבילוי זמן איכות עם חברות, ועוד זמן שעובר ביצירה!
 
לפיכך, ברור שברגע שנתנאלה הודיעה שיש לה מקומות פנויים לבוקר של יצירה בחותמות, שרוני ואני קפצנו על המציאה אפילו שלא היה לנו מושג באיזה חותמות מדובר, והאמת – מה זה חשוב בעצם?
 
אחר כך התברר שמדובר בהשקת מגוון חותמות 2010 של חברת Hero Arts שזה ממש יופי. הם אמנם לא פורצי דרך או חדשניים במיוחד, אבל החותמות שלהם איכותיות ביותר והמגוון שלהם פשוט מדליק.
 



בתחילת הבוקר התברר לנו שלחגיגה יש strings attached (או בשפה של עורכדינים – אותיות קטנות) ולפני שנוכל להגיע לכיף האמיתי אנחנו צריכות להכין 3 כרטיסים לפי הדוגמאות המוכתבות של החברה. קיבלנו את הכל חתוך ומוכן, ואפשר היה לחשוב שתיק-תק וגמרנו.
 
אז זהו, שלא.
 
אולי זה בגלל שזו היתה משימה מוכתבת,
אולי בגלל שנזכרנו בימי בית הספר
אולי בגלל שסתם לא התחממנו…
 
אבל לקח לנו מלא זמן לעמוד במשימה.
הנה התוצאות:







אחרי שעשינו הפסקה, ואכלנו את האוכל הטעים שכולן הביאו, והתלהבנו מאהבה והדלקנו זיקוקים… הגיע הזמן לחזור לשולחן העבודה, ועכשיו יכולנו להשתולל בצורה חופשית.
הכנתי שלושה כרטיסים, אבל משום מה אחד מהם התחבא בזמן הצילומים, אז הנה שני האחים שלו:





שימו לב מה קורה אחרי בילוי של כמה שעות בבית של נתנאלה וישיבה מול דנדושה המדוגמת – רואים איך הצילומים שלי עברו סטיילינג?
 
היה בוקר ממש ממש כיפי ונזכרתי למה בעצם יש לי כל כך הרבה חותמות.
ביום יום לא יוצא לי להשתמש בהן הרבה, אבל השבוע, אחרי החימום שעשיתי אצל נתנאלה, ממש חגגתי עליהן והיה נהדר!
את התוצאות תוכלו לראות בקרוב.
 
_________________________
משהו קטן וטוב #68 (2009)
התכוונתי לכתוב על בית הדפוס המדהים בו הדפסנו את הספר החדש דנדש שלו, אבל המאמן הניהולי שלי עשה את זה כל כך טוב, עד שאני מרשה לעצמי לגנוב את המילים שלו:
כדי לסיים את הפקת הספר היינו צריכים לחבר את הדיסקים שמהווים חלק מהייחוד שלו. עבודה 'שחורה'. בגלל תקלות שונות נדרשנו לעשות את זה ברגע האחרון, וזה אמר לעמוד בערך ארבע שעות על הרגליים, לקלף, להדביק, לחבר, לעטוף בשרינק, לסדר, לארגן… עשינו את העבודה הזו בבית הדפוס בו הוכנו הספרים, ועל זה אני רוצה לכתוב.

מתי ואפריים. דפוס טרמוגרפיה ברחוב הירקון 29 בבבני ברק. את זה שהם טיפלו בספר במהירות ובמקצועיות, ושהיה קל מאוד לעבוד איתם, אפשר לייחס לזה שהם עסק רציני. אבל החלק הבאמת חשוב הוא שמדובר באנשים שלוקחים את המקצוע שלהם ברצינות, שמתייחסים לעבודתם כאומנות, ולמרות שיש להם ניסיון של שנים על שנים, הם מבקשים ומוכנים לשמוע כל הערה או הצעה שיכולים לשפר משהו. מצד שני, הם גם מלאים עצות ורעיונות שהם חולקים בשפע, ולא רק לגבי העבודה שהוזמנה מהם, אלא גם לגבי דרכים לקדם את אותה, קישורים מועילים לאנשים אחרים ועוד. אבל אפילו יותר מזה, שנייהם אנשים נחמדים ונעימים שכמותם כבר מזמן לא פגשתי. באנו לשם לעשות עבודה, וקיבלנו יחס של אורחים רצויים, אפילו – של חברים ותיקים הייתי אומר. קל מאוד להרגיש לא בנוח כשנכנסים ל'בית' של מישהו אחר וצריך להתארגן בו על שטח עבודה, ולהשתמש בציוד ובשרותים של העסק שלו. מתי ואפריים דאגו שנרגיש נוח, שיהיה לנו נוח, ועשו זאת בצורה שקטה, נעימה, חייכנית. פשוט – תענוג לדעת שיש אנשים כאלו בסביבה.

אז כשתצטרכו להדפיס משהו – כרטיסי ביקור, הזמנות או ספרים, אני ממליץ לכם מאוד מאוד להרים טלפון למתי מדפוס טרמוגרפיה – 0505617096, 036197578. ולא צריך להגיד ששמעיה שלח אתכם – תקבלו אותו יחס לא חשוב מי אתם ומאיפה הגעתם. הם פשוט אנשים כאלו.
 
ואני, שבנוסף לאירוע המתואר ביליתי שם גם כמה פעמים בהמהלך ההגהות על הספר, חותמת על כל מילה.

לפני הכל – המון תודות על כל התגובות הנהדרות והברכות בפוסט הקודם.
כמו שתבינו בעוד שנייה – אני לא ממש יכולה להגיב…
 
לכבוד החורף שהגיע נעלם לי האינטרנט…
ומכיוון שחורף וגשם והצפות = המון תקלות, בזק מאיימים שהטכנאי יגיע רק ביום רביעי
 
אז אם אתן שולחים לי מייל ואני לא עונה – אנא הבנתכם.
אין אינטרנט אומר
אין מיילים
אין קשר עם האתר
ואפילו אי אפשר לבדוק מה קורה בחשבון הבנק…
 
לתשומת לב בזק –
אי אפשר לחיות בלי אינטרנט!!!

בדיוק היום, לפני שלוש שנים, פתחנו את דלת ההזזה הכבדה והחנות נפתחה.
שלוש שנים, והחיים שלי (ושל כולנו) השתנו והתמלאו בכל כך הרבה מובנים.
בת שלוש.
מילד שמגיע לגיל הזה אפשר לצפות שירכב על תלת אופן, יבנה מגדל של תשע קוביות, ישב ישיבה מזרחית, יזהה צבעים ויתלבש בעצמו.
ומחנות?
 
מה שלמדתי בשלוש השנים האלו, בין היתר, זה שלא תמיד אפשר לצפות את מה שמגיע.
ולפעמים מופתעים. הרבה פעמים לטובה…
 
היום בצהריים, לפני שזיקוקית בירכה את החנות ואותי, והבטיחה לחזור ולברך בעוד שלוש שנים, היא שאלה אותי:
"ככה את חוגגת את היומולדת של החנות שלך, עם זיקוקים על עוגיות, אצל נתנאלה?"
אז כן. ככה הכי מתאים לי לחגוג.
עם חברות, כי בסופו של דבר, כל עסק ובמיוחד העסק שלי, בנוי על הקשר האישי ועל האהבה לאנשים.
עם זיקוקים על עוגיות – כי לא תמיד הדברים יוצאים כמו שתיכננו, והכוח שלנו הוא בפתרונות יצירתיים. אם אין עוגת יומולדת, תאכלו סיגרים מעולים עם אגוזים (של הבליקר בייקרי) וזו ממש לא סיבה לוותר על הזיקוקים…
ואצל נתנאלה, כי אני ממש שמחה שבדיוק בחודש בו אני חוגגת שלוש שנים לחנות שלי, היא פתחה את החנות הפיזית שלה.
כמו שזיקוקית אמרה בברכה שלה, לפני שלוש שנים כל הרעיון של חנות לעיצוב אלבומים בישראל היה כמעט בלתי נתפס, ותראו כמה התקדמנו!
 
והנה הזיקוקים (ודנדושה בלי מצלמה. היא בטח היתה מצלמת טוב יותר):



ומה איתכם?
גם לכם יש חלק בחגיגה.
הנה, תעזרו לי לספור:
אחת
שתיים
שלוש
ו…
אחת לשנה הבאה
 
אז אני מזמינה אתכם לרכוש אותיות, ועל כל קנייה של שלוש יחידות תקבלו את הרביעית חינם, לשנה הבאה…
פשוט בצעו הזמנה רגילה של ארבע יחידות (או כל כפולה של ארבע) ותחוייבו על שלוש.
המבצע בתוקף עד 31.12.09.
 
תודה על שאתם איתי, בדרך המופלאה הזו!
לימור
 
________________________
משהו קטן וטוב #67 (2009)
אם אתם לא קוראים כאן בפעם הראשונה, אתם יודעים שההישג הכי משמעותי שהשגתי בשלוש השנים האלו היה ההפקה של האותיות שלי.
מוצר סקראפ ישראלי ראשון זה בהחלט הישג, לא?
אז קיבלתי עוד מתנת יומולדת מרגשת, ולי ולאותיות עתידה להיות נוכחות ב-CHA SuperShow!
מה בדיוק יקרה שם עדיין בדיונים, אבל אני מבטיחה לעדכן ב-LIVE ולחלוק איתכם את ההתרגשות!

כשחברת גורי- לינרו פירסמה בתחילת נובמבר את תחרות המשפחה שלה, בה הציעו לגולשי תפוז ליצור יצירה סקראפית תוך שימוש מכסימלי במוצרי amos ו-zig התגובה שלי היתה בוודאי כמו תגובתם של רבים – "אבל חוץ מדבק אין להם שום דבר שמתאים לסקראפ!"
 
אחרי זה נזכרתי שאני בעצם אוהבת אתגרים, ולפיכך לא ייתכן שאתחמק נוכח אתגר כה אתגרי – לעצב סקראפ מחומרים בלתי סקראפיים בעליל…
 
הנושאים שהוצעו היו משפחה או טבע, ואני החלטתי לבקש רשות מהדס יקירתי, ולעצב סביב צילומי הסטודיו המקסימים שלה ושל בנותיה.
 
ואז התחלתי לבדוק מה יש לחומרי היצירה של amos להציע, ועשיתי ניסיונות שונים ומשונים. חלקם הצליחו יותר וחלקם פחות, אבל לאט לאט התחילו להתגבש צורות וצבעים לכדי דפי אלבום…
 
בגלל שאני רוצה לתת הסברים לגבי כל יצירה בנפרד, ואני לא רוצה פוסט באורך היסטרי, אז אני אקדיש פוסט לכל עבודה. ככה יהיה לכם למה לחכות…
 
והראשונה – קטנה של אמא:
מסגרת לדף – המסגרת היתה אתגר גדול. ציירתי את המסגרת שרציתי על דף ואת הציור הכנסתי לשמרדף 30*30. ציירתי לפי קווי המסגרת בצבע חלון סגול ומילאתי את כל השטח בצבע. הבעיה היתה איך מעבירים את המסגרת לדף בלי שתתעוות… בסוף הנחתי אותה על השולחן, הפוכה, ואחרי שיישרתי אותה הצמדתי אליה את הדף. מזל שהמדבקות נדבקות לנייר בלי דבק… השבלולים על המסגרת הוכנו מ I-clay ביד חופשית.
מסגרת לתמונה – את המסגרת לתמונה גזרתי מקרטון פשוט ועליו עבדתי עם צבעי puffy. בגלל שכשמנפחים את הצבעים האלו אז רואים את השכבתיות שלהם, קודם ציירתי את הפרחים ואז מילאתי ביניהם את הרקע שלהם. אני לא מתלהבת מהעבודה עם הצבעים האלו כי קשה להשיג איתם משטחים ישרים ואחרי הניפוח כל המשטחים הלא ישרים פשוט מובלטים…
פרחים מתחת לתמונה – ניקבתי פרחים בעזרת פאנצ' והכנסתי אותם לשמרדף, כך שאוכל להשתמש בהם בתור דוגמה. להכנתם השתמשתי ב confetti glass deco   בצבעים שונים.
עלים – צבעי חלון בשני גוונים ירוקים, שיצקתי לתוך תבניות גמישות של פימו. צריך לתת לזה המון זמן להתייבש (לפחות 48 שעות) וגם להיות מלאי אמונה, כי אם בודקים באמצע אז הצורה נשברת ולא מתייבשת יפה, אבל זה כדאי! בגלל השקיפות שלהם ובגלל שכשהם מתייבשים נשארת להם בתחתית שקערורית, הדבקתי אותם עם דבק סטיק שמילא אותם. אני חושבת שהדבק סטיק הוא המוצר היחיד (כמעט) של גורי לינרו שהוא לא חומצי…
והאותיות (שבבית ספרי הן כמעט הכי חשובות…) הן אותיות בצבע קרם שעליהן שפכתי (בנדיבות) צבע חלון. זה נותן אפקט גלייזי מקסים ואני בטוח אאמץ את זה לעבודות נוספות!
 
________________________
משהו קטן וטוב #66 (2009)
מדי פעם מגיע מוצר או שירות שגורם לי להצטער שכבר אין לי ילדים בגיל המתאים… בחודשים האחרונים זה המטבח המשגע של עפרה. את עפרה הכרתי דרך הבלוג המשותף שלה ושל הגר, ובו גם פגשתי לראשונה את סטודיו petit שבו מייצרת עפרה, במו ידיה המוכשרות, מטבחים ראויים לקנאה וגם פינות איפור יפיפיות:

מאחר והנסיכה כבר קצת גדולה (ולא, היא לא גדולה מדי למשחק במטבח, רק גדולה מדי לזה שנעשה השקעה כזו כרגע, וגם, בהיותה כבר גדולה למדי, יש לה את החדר הכי גדול בבית ובכל זאת אין בו מקום…) אני אצטרך לחכות כבר לנכדים (ועדיף לנכדות), אבל אתם לא חייבים –
לכבוד מכירת המטבח המאה (היפ היפ הוריי!!!) מעניקה עפרה 100 ש"ח הנחה על כל מטבח שיימכר במהלך דצמבר!
אז לכו תפנקו איזה ילד…
 
ונ.ב. קטן, לתשומת לב של אותם קוראים שיום אחד יהיו אלו שידאגו לנכדות ההן שהוזכרו לפני שלוש שורות –  נכון שהמטבח לא מגיע עם הילדה המקסימה שמצולמת איתו, אבל אתם בהחלט מוזמנים לזכור איך היא נראית… אני מזמינה לי נכדה עם חיוך שכזה…למטבח אני כבר אדאג בשלב ההוא…

"סנסוונדה הוא המונח המקובל בקהיליית חובבי המד”ב בארץ כמעין תרגום לSense of Wonder  – דהיינותחושת ההתפעמות שמקנה המצאה טובה באמת של מדע בדיוני."
(נגנב בעוז מהבלוג של ענבל שגיב, מתרגמת)
 
מאז שגיליתי את הביטוי הזה וסיפרתי עליו לבני משפחתי (רק בדרך אגב חשוב לציין שכולם, למעט הנסיכה, שעדיין צעירה מדי, הבינו בדיוק למה הכוונה… גיקים של מד"ב כבר אמרנו?) הוא שימש לדברים ממש בודדים מחוץ לעולמות הבידיוניים.
 
אבל אתמול היה יום שהביטוי הזה ממש תפור עליו.
Sense of woder
זה בדיוק מה שהרגשתי בסופו של היום.
וגם תשישות איומה.
 
את יומי ביליתי אתמול באולם קוראל במלון דניאל בהרצליה, מקשיבה לאיש שלי, שבמשך שעות רבות פרש בחן, בהומור ובנדיבות הררי ידע, עצות וטיפים על שיווק באינטרנט.
 
יש בי כבר שנים את הידיעה שהוא מורה מעולה.
אני נהנית תמיד לשמוע אותו מסביר לילדים כל מיני דברים (למרות שאני חייבת להודות שלעתים, כשההסברים נהיים טכניים מדי, אני גולשת להנאה מהאינטראקציה ומפסיקה לנסות ולהבין… ולא, אני לא בלונדינית…).
אני שומעת הדים מאנשים שיושבים בהרצאות שלו בטכניון.
אבל אף פעם לא הייתה לי ההזדמנות לשבת בחדר מלא אנשים ולראות איך הוא מחזיק אותם בכף היד שלו, ומוביל אותם איתו למסע מרתק שמשאיר אותם נפעמים. וגם אותי.


היו שם עוד דברים.
היום היה מתוקתק להפליא, למרות שהרמנו אותו בכלום זמן.
השרות של המלון התעלה על כל הציפיות שלנו והוסיף לתחושת הפינוק.
הצלם המצויין שליווה אותנו לאורך כל היום.
התחושה המופלאה של עשינו זאת. ביחד.
המון דברים שלא ידעתי ושמחתי ללמוד.
אנשים שאנחנו אוהבים שבאו לשמוע ויצאו בתחושה נהדרת.
אנשים שעדיין לא הכרנו ואנחנו שמחים שעכשיו כבר כן.
 
אבל יותר מהכל, בשבילי, היה סנסוונדה!
 

שרות מילואים חסר התרחשויות בדרום הארץ ומפגש לילי עם שועל הולידו את סיפור הילדים הראשון. סיפור קטן ונוגע ללב.
 
הסיפור השני הגיע בעקבות מעברנו לבית החדש, ובו הפציעה דמותו של שמנדריק הגמד, שלא ממש מצליח להגות נכון את שמות הילדים…
 
הופעת אורח בכיתה ב' של הבוגר, בדמותו של הפרופסור המשוגע, הולידה סיפור נוסף והרפתקאות גינון שכונתיות הולידו עוד סיפור.
 
אחר כך העט שלו (או יותר נכון – המקלדת, אפילו שאנחנו מדברים על לפני עשר שנים פחות או יותר) יצא להפסקה.
 
כמה שנים אחר כך כתבתי לפרופסור סיפור נוסף בסדרת שמנדריק, לכבוד הטיול השנתי הראשון שכלל שנת לילה ויש לפחות עוד סיפור אחד שמחכה להיכתב עוד מהטיול שלנו לצרפת, לפני עשר שנים.
 
לסיפורים האלו יש עדיין פוטנציאל לנבוט ולהפוך לספר ילדים, אבל יכול להיות שקודם יצטרכו להגיע נכדים שיצדיקו כתיבת עוד סיפורים…
 
עם פרוץ חינגת ה-ISO 9000 הוא כתב מדריך מעשי להטמעת ISO 9000 בעסקים קטנים, מכר מספר עותקים והתכוון להמשיך ולהפיץ אותו בכוחות עצמו אבל די מהר חלון ההזדמנויות הזה נסגר. עד היום יש לנו בבית הררי נייר עם ארבעה חורים שמתאימים בדיוק לקלסרים בהם הוא התכוון לשכן את הספר. לדעתי מסתובבים בעולם עותקים בודדים של הספר ויש סיכוי שהיום כבר יש להם ערך אספני…
 
מאז זרמו הרבה מים בירקון והרבה מחסניות דיו התמלאו והתרוקנו.
 
אני עדיין נפעמת מהיכולת שלו (כמו גם של סופרים אחרים) לברוא על הנייר עולם שלם שבא מתוכם. אני לא מצטנעת, אני כותבת היטב וייתכן שאם אכתוב עבורכם סיפור שתספרו לי, אכתוב אותו אפילו יפה יותר ממה שהיה בגרסתכם. אבל אין לי סיפור משלי לספר, רק מציאות. אפילו סיפורי יום ההולדת שכתבתי לילדות שחגגו בחנות היו קומבינציות של קטעי דימיון ודמויות שארגתי מתוך סיפורים שקראתי או שמעתי.
 
היום הוא נולד.
עולם חדש שהוא ברא, על נייר.
והפעם לא פנטזיה ולא סיפור ילדים, אלא לב לבה של התכליתיות.
coaching ניהולי מהיר.



פלא שאני גאה?
 
משהו קטן וטוב
הפוסט הזה נכתב על הספה במלון ארט+ בתל אביב.
הוא בהחלט קטן וטוב.
המלצה מפורטת יותר עוד תגיע…
 
 

בעצם לא היום, אלא בסוף השבוע שעבר,
ולא בגן, אלא בקייטנה של נתנאלה…
 
אבל לפני הכל – נא להעריץ את ההתמדה שלי.
הפוסט הזה נכתב חמש פעמים.
באמצע המחשב כבה,
השמירה נעלמה,
השמירה לא הצליחה,
נמחק לי חצי פוסט
והתנתק לי האינטרנט…
ובכל זאת התעקשתי!
 
אז קראתם כבר פוסטים, וראיתם תמונות, ושמעתם סופרלטיבים…
אבל חשבתם שתקבלו ממני פטור???
 
גם אני הפקתי בחיי ארועים, ואפילו לא רע, אבל בסופו של סוף השבוע נותרתי פעורת פה והורדתי בפני נתנאלה את הכובע (ועוד מעט תראו שאכן יש לי כובע…).
 
זה היה אירוע מורכב ומסובך, שתוקתק בשלמות עד הפרט האחרון, כולל הפרטים שאף אחד לא ידע עליהם ולא ראה וכולל כל היערכות אפשרית למקרה חירום שייפול עלינו חס וחלילה…
 
ונתנאלה, הבולדוזר שמאחורי הכל, שהצליחה להיות כל הזמן, בכל מקום, ולהישאר עד הרגע האחרון עם אנרגיות וחיוך. איך עושים את זה?
 
אז זהו. שאנחנו קצת יודעים איך עושים את זה –
בעזרת אבירם, שהתגייס כל כולו אל מאחורי הקלעים, וחתך וחימם והגיש והביא ועזר ואפילו פינה את הלכלוך מהשולחנות תוך כדי העבודה שלנו.
ובעזרת ההורים המופלאים שלה, שלא רק שבישלו אוכל נפלא שהגיע גם עם הוראות הגשה מדוייקות (וכמעט קילקלו לי את הדיאטה… נשבעת לכם שלא היה דבר אחד שטעמתי ולא היה לי טעים…) אלא גם לקחו אחריות על אהבה החמודה לכל ימי האירוע.
ובעזרת נטאשה המקסימה, שהעבירה שש סדנאות בחן ובחיוך, והתמודדה עם הרעש והמהומה ואפילו עם מצטיינות הכיתה שניסו להתקדם לפני ההוראות (והיא רק פחדה שייצא להן לא מוצלח והן תהיינה לא מרוצות).
וגם בעזרתנו. כי אין ספק שההתלהבות והאושר של עשרים וחמש בנות מהווים חומר בעירה מצויין לכל מנוע…
 
אז כמו שהבנתם כבר, היה סוף שבוע קסום, מלא אהבה, נדיבות, חומרים, הגרלות, חברות, אוכל ו…יצירה.
 
הנה תמונות של מה שיצרתי וסיימתי.  יש עוד שני מיני אלבומים מותחלים שמחפשים זמן פנוי ועוד שני מיני אלבומים ריקים, מהזכיות שלי בסוף השבוע, שמחפשים לא רק זמן אלא גם משמעות…
 
מה היה לנו?
כשהעליתי לכאן את תמונות הדוגמנות של הנסיכה, נתנאלה ישר אמרה שהן מעולות לסדנת pretty me ואכן זו הסדנה שבה חגגתי עליהן. את האלבום סיימתי בחמש בבוקר, על רצפת סלון הדירה בה נטאשה ואני ישנו. אלו היו נדודי השינה הכי פרודוקטיביים שלי.
האלבום הלך לאמא שלי, לפני שראיתי שהתמונות שצילמתי הן על הפנים, אז רק דוגמית:

באותו ערב התקיימה גם סדנת Artistique. מאוד נהניתי מהעבודה שכל-כך שונה מהסגנון הנקי שאליו אני רגילה, וגם החומרים שאיתם עבדנו היו כיף אמיתי. אני מאוד שמחה עם התוצאות:


 
רואים שיש לי כובע?
וכוחות על?
 
לגבי המתלה שעשינו ביום שישי מאוד התלבטתי, אבל בסופו של דבר החלטתי להישאר נאמנה ככל האפשר לדוגמה שנטאשה הכינה. אהבתי את התוצאה ואפילו תליתי אותה כבר על הקיר בחנות. שימו לב לסליל העץ האותנטי. נטאשה סחבה איתה מהולנד דפי תווים, ודפים מספרי חשבונות ישנים של בנק, ולוחות בינגו מעץ ודפי ספרים בהולנדית ותקליטים וסלילי עץ בשביל כולנו. וגם מתנות להגרלה בכל סדנה. לא ברור איפה היא דחפה את הבגדים שלה…
 
את שבת בבוקר פתחנו עם סדנת happy family שככלה שני LO שעשינו עם קולקציית Nutmeg של קוסמו קריקט. אני לא בנאדם של אופנות ומותגים, בסקראפ או בבגדים, אבל את בקוסמו קריקט ממש התאהבתי וגם דאגתי להצטייד כראוי בסופו של היום…

איך מסכמים חוויה שכזו.
אני לא בטוחה, ולכן נעזרת בציטוט ממשפחת אדמס –
ש: מה אומרים?
ת: עוד!!!!
______________________
משהו קטן וטוב #65 (2009)
באופן לא מפתיע ה make & take הפך ל take away וכך הגענו הביתה עם קיטים חמודים להכנת party favors. כשהנסיכה ביקשה השבוע שנעשה ערב יצירה שלפתי שני קיטים ומצלמה אחת: