"סנסוונדה הוא המונח המקובל בקהיליית חובבי המד”ב בארץ כמעין תרגום לSense of Wonder – דהיינותחושת ההתפעמות שמקנה המצאה טובה באמת של מדע בדיוני."
(נגנב בעוז מהבלוג של ענבל שגיב, מתרגמת)
מאז שגיליתי את הביטוי הזה וסיפרתי עליו לבני משפחתי (רק בדרך אגב חשוב לציין שכולם, למעט הנסיכה, שעדיין צעירה מדי, הבינו בדיוק למה הכוונה… גיקים של מד"ב כבר אמרנו?) הוא שימש לדברים ממש בודדים מחוץ לעולמות הבידיוניים.
אבל אתמול היה יום שהביטוי הזה ממש תפור עליו.
Sense of woder
זה בדיוק מה שהרגשתי בסופו של היום.
וגם תשישות איומה.
את יומי ביליתי אתמול באולם קוראל במלון דניאל בהרצליה, מקשיבה לאיש שלי, שבמשך שעות רבות פרש בחן, בהומור ובנדיבות הררי ידע, עצות וטיפים על שיווק באינטרנט.
יש בי כבר שנים את הידיעה שהוא מורה מעולה.
אני נהנית תמיד לשמוע אותו מסביר לילדים כל מיני דברים (למרות שאני חייבת להודות שלעתים, כשההסברים נהיים טכניים מדי, אני גולשת להנאה מהאינטראקציה ומפסיקה לנסות ולהבין… ולא, אני לא בלונדינית…).
אני שומעת הדים מאנשים שיושבים בהרצאות שלו בטכניון.
אבל אף פעם לא הייתה לי ההזדמנות לשבת בחדר מלא אנשים ולראות איך הוא מחזיק אותם בכף היד שלו, ומוביל אותם איתו למסע מרתק שמשאיר אותם נפעמים. וגם אותי.
היו שם עוד דברים.
היום היה מתוקתק להפליא, למרות שהרמנו אותו בכלום זמן.
השרות של המלון התעלה על כל הציפיות שלנו והוסיף לתחושת הפינוק.
הצלם המצויין שליווה אותנו לאורך כל היום.
התחושה המופלאה של עשינו זאת. ביחד.
המון דברים שלא ידעתי ושמחתי ללמוד.
אנשים שאנחנו אוהבים שבאו לשמוע ויצאו בתחושה נהדרת.
אנשים שעדיין לא הכרנו ואנחנו שמחים שעכשיו כבר כן.
אבל יותר מהכל, בשבילי, היה סנסוונדה!