אם תשאלו אותי, אני לא ממש מבינה מה הרעיון בספרי אורחים לאירועים. הרי מי שמתייחס ברצינות לנושא של הברכה (ואני מדברת כאן על המלל, לא על העיצוב) כבר השקיע וכתב בבית, ומי שלא – ישרבט כמה מילים וזהו. אז בשביל מה זה טוב?
מצד שני, כשמזמינים ממני ספר אורחים – אני כמובן לא אגיד לא, למרות שלמי שקרוב אלי אני כן אומרת מה דעתי…
אני יודעת שזה מאוד מקובל בבר/בת מצווה, במסיבות שעושים לחברים של בעל השמחה, אבל שם אני באמת חושבת שמתאים לשים מחברת נחמדה ומכסימום להשקיע בכריכה.
מעבר למה שהזכרתי למעלה, אני גם חושבת שכשמציבים באירוע את ספרי האורחים שקיימים בשוק, בלי שום טיפול, מה שקורה הוא שאנשים פשוט מורחים ברכה על כל הדף ואין לזה צורה (כן, כן, אני יודעת שאני עושה הכללות…). בגלל זה, אם כבר ספר אורחים, אז אני מעדיפה לטפל בו וליצור בו שטחים ברורים שמיועדים לכתיבה, כששילוב תמונות של החוגג בתוך העיצוב זו גם אופציה.
אז לפני שבוע וקצת התקשרה אלי חברה ואמרה שהיא מחפשת ספר אורחים לבר המצווה של בנה. אמרתי לה שיש לי אלבומים מתאימים וגם הסברתי לה מה אני חושבת על העניין. התברר שיש בינינו הסכמה, אבל הצעתי לה לשאול גם את בעל העניין – ילד הבר מצווה. הרי בסופו של דבר זו החגיגה שלו, והוא זה שצריך להחליט.
ביום שישי שעבר, באמצע הסדנה אצל נתנאלה, קיבלתי שיחת טלפון שנפתחה במילים "תתפלאי, אבל הוא כן רוצה." לקח לי רגע להתאפס ולהבין במה מדובר, וגם להפנים שאני צריכה להכין ספר אורחים תוך פחות משבוע (וזו כמובן לא המשימה היחידה ברשימת במטלות ההולכת וגדלה…).
מאחר שהבנתי שלתמונות ייקח איזה יום-יומיים להגיע, ודובר על לשלב מעט תמונות בעיצוב, החלטתי שאני צריכה להחליט על קו מנחה שאינו קשור לתמונות והחלטתי ללכת על שילוב של כתום ותכלת ועל מוטיב של עיגולים.
את תמונת השער עיצבתי בעזרת אפקט sketch באתר דומפר. מאחר שלא ביקשתי רשות להעלות את תמונותיו של נער הבר מצווה (המקסים לגמרי, יש לומר), לקחתי דוגמה מעדיה ושילבתי תמונות של הילדים שלי במקום התמונות המקוריות.
ככה נראה השער:
לאירוע הוזמנו 150 אורחים בערך, אז הכנתי שבעים ומשהו מקומות לכתיבה. ברור הרי שלא כולם כותבים, ואם בסוף האירוע נשארים הרבה מקומות ריקים, אפשר לשלב בהם כיתובים או תמונות נוספות, כך שהאלבום נשאר יפה.
הרבה פעמים שואלים אותי על עיצובים כאלו, אז הנה קולאז' של מבחר מהדפים באלבום. יש עוד בערך 10 דפים נוספים, באותו סגנון.
החגיגה מחר ואני מאחלת לרון שאכן, השנים שהיו יהיו רמז לבאות, ושהבאות תהיינה נפלאות!
__________________________
משהו קטן וטוב #69 (2009)
אמא של רון היא חברה שלי, כאמור. ויש לה תכונה מופלאה – היא מאמינה שאין דבר שאני לא יכולה לעשות.
מכירים את האימרה: "מחשבה יוצרת מציאות"? אז במקרה הזה – המחשבה שלה יוצרת לפעמים את המציאות שלי…
לפני שלושה שבועות שיחת הטלפון הגיעה בשעה 12:45.
"יש לך שלט לדלת שיכול להיות מוכן בשעה 18:00?"
אמממ… השעה 12:45, יש לי פגישה ביקנעם בעוד שעה וחצי ואני צריכה לחזור לחנות בארבע…
"שלט למה? לבית חדש?"
אז זהו, שלא. הסתבר שהיא מארגנת לבעל שלה חדר עבודה, ורוצה לשים לו על הדלת שלט בסגנון "הטירה של.." או "המחבוא של…"
כששמעתי את זה ידעתי בדיוק מה אני רוצה לעשות והבטחתי לה שיהיה בסדר וזה יהיה מוכן בזמן.
הבסיס הוא אלבום העץ של קייזר קראפט, עם ניירות ישנים שלמזלי זכרתי בדיוק איפה אני מחזיקה.
בגלל שהדלת היא דלת ממ"ד, על הצד השני של השלטים פשוט הדבקתי מגנטים.
וככה זה נראה:
