אני בבית, במיטה שלי, אחרי מקלחת במקלחת שלי, כמו שאני אוהבת…
ולפני שאני מתמוטטת – הנה סוף הדיווחים על התערוכה…
בגלל שכתבתי את זה בחלקים, בדרך, ואין לי כוח לערוך, יהיה כאן כנראה מעניין…
חמש דקות זה לקח. חמש דקות ופוך (ועשרים ותשע השעות נטולות השינה שקדמו לזה) כדי שאתמוטט.
אז עכשיו כבר שישי בבוקר.
תודה על הסבלנות…
זה החלק השלישי בעלילות היום השני שלנו בתערוכה, ואני כותבת אותו על המטוס מלוס אנג'לס לאטלנטה. אני עובדת offline בגלל שאין לי נטייה לשלם $13 בשביל שלוש שעות של אינטרנט (שבטח יהיו אפילו פחות כי הבטרייה לא תחזיק מעמד). בואו נקווה שבשלוש השעות שיש לנו לחכות באטלנטה נמצא wi-fi וגם עמדת טעינה, כך שתוכלו לקרוא את זה לפני שאגיע לארץ…
בתערוכה שבה הצגנו, זו שנועדה לקהל הרחב, הציגה קרוב אלינו בחורה נחמדה מאוד בשם פט, שעורכת מגזין בנושא טכניקות. נדמה לי שהוא דו חודשי ואני עוד מתכוונת להתעמק בו ולכתוב לכם עליו ביתר פירוט, אבל מה שרלוונטי עכשיו הוא שבתערוכה היא הדגימה כל מיני טכניקות ומאוד אהבתי את הדברים שהיא עשתה עם גליונות מתכת בכל מיני צבעים. לקחתי ממנה את הפרטים של ספקית לוחות המתכת והלכתי לחפש אותה בתערוכה. מכיוון שכל הקטלוגים שלקחתי הם בבטן המטוס, קשה לי להיזכר כרגע בשם של החברה, אבל אני יכולה להראות לכם את התמונות של התצוגה המרשימה בדוכן שלה:
יש עוד תמונות שצילמתי, ולא לגבי כולן אני זוכרת מאיפה בדיוק היו, אז פשוט תשטפו את העיניים…
וההמשך – צ'ה צ'ה צ'ה &ndash take3
לפני שנתיים, בסופו של היום הראשון של ה-CHA התמוטטנו לתוך הג'קוזי של המלון, מותשות וכאובות. כמה דקות אחר כך הצטרף אלינו זוג נחמד, וכשהתחלנו לפטפט הסתבר שגם הם מתאוששים מיומם הראשון ב-CHA. אלו היו כריסטי ובן, הבעלים של סקרלט ליים, ושם בג'קוזי שמעתי בפעם הראשונה על הקיטים שלהם. מאז אנחנו בקשר, בעיקר במיילים, והרבה פעמים יצא לי להתייעץ עם כריסטי בכל מיני התלבטויות שהיו לי, הפניות לספקים ועוד עניינים שכאלו. בגלל זה כל כך שמחתי על ההזדמנות שתהיה לנו לפגוש אותם במהלך חמשת הימים שלנו באנהיים, מה עוד שידעתי ששוב נחלוק אותו מלון. לפני חודש אפילו התכתבנו על פגישה בג'קוזי…
מה שלא ידענו היה ש…
* מזג האוויר ההיסטרי ממש לא יהיה תואם ג'קוזי (אישה נחמדה שפגשתי ביום הראשון סיפרה לי שהיא גרה באנהיים מאז שנת 56 ומעולם לא היה שם מזג אוויר כזה)
*כריסטי ובן הציגו בסופר שואו (בשישבת) את קו הקיטים לתכשיטים ושעונים שלהם ועשו עסקים משוגעים, מה שלא השאיר להם רגע לנשום…
ולפיכך הפגישה בינינו הלכה והסתבכה.
קבענו לבוקר היום השלישי של התערוכה, אבל בסופו של דבר מצאנו את עצמנו דוחים את זה לאחר הצהריים, כך ששוב לקחנו את ההסעה של המלון אל מרכז הקונגרסים. יחד איתנו נסעה שלישייה של אנגלים שבאו לקנות בשביל החנות שלהם בצפון אנגליה. כששאלתי אותם כמה זמן החנות קיימת התשובה היתה &ndash 60 שנים… ואני גאה בשלוש השנים שלי…
את היום שלנו התחלנו בדוכן של ניקי סיביל במייק אנד טייק נחמד שכלל יצירת סיכה לחולצה עם החתמות וצביעה שלהן בעטי סטארדאסט של סאקורה. העטים האלו היו אחד הדברים שתיכננתי לקנות לעצמי, אילו היה לי זמן… עכשיו כנראה שאצטרך למצוא דרך להזמין אותם לחנות.
קבענו פִּיגֶש עם נתנאלה בדוכן של מליסה פרנסס, וחוץ מאת הדוכן עצמו, המעוצב להפליא, צילמתי לכם גם את נתנאלה עובדת, כדי שתאמינו שהיא לא רק באה לשחק…
והתמונות הבאות, באדיבות אמא שלי, נועדו לכל מי שלא יודע שהמלכה נ' ואני go back a long way ואנחנו חברות מהרבה לפני שהיינו בעלות חנות…
הרווחנו מהפגישה בין נתנאלה לבין הגרמניה הנחמדה שאיני זוכרת את שמה, כי ככה גילינו שבשלוש תהיה הדגמה של החומרים החדשים של tattersed angles ושמנו לנו תזכורת בטלפון לגשת לשם.
יחד עם נתנאלה התגלגלנו למתחם המשותף של ריינג'ר, AMM, קרופר הופר, the tree of life ו-girl paperie. היה יפה לראות את הניגוד בין הדוכן של girl paperie שהיה כולו פסטלי ורך, לבין זה של ריינג'ר שעוצב רובו בחומים כהים ובסגנון וינטג'י:
נפרדנו מנתנאלה, שהיא הרבה יותר עסקית מאיתנו. היא באה לעבוד ואנחנו באנו לשחק… אז השארנו אותה לעבודתה והלכנו לחפש לנו מגרש משחקים חדש.
מצאנו כזה בדוכן של המפטון ארט. אני הכרתי אותם בתור חברה של חותמות, אבל הם יצאו גם עם קווים מקסימים של ניירות ומדבקות מכל מיני סוגים, וכולם מתאימים לקווי חותמות שלהם. עשינו שם ספרון תגיות חמוד, והכיף היה שבגלל שהיינו מחזור אחרון לפני הפסקת הצהריים, נתנו לנו את כל מה שנשאר על הצד שלנו של השולחן (לצערנו לא כללו בזה את הדיו והחותמות…)
בחנות של ברנס אנד נובל היינו מאוד גאות לגלות ערימה יפה של הספרים של דורית אלישע, שחוץ מזה שהיא אומנית מיקס מדיה מוכשרת ביותר היא גם ישראלית וחוץ מזה עומדת לזכותה העובדה שאמא שלה מקסימה והיא חברה מאוד טובה של אמא שלי.
הלכנו לדוכן של tattered angles ללכלך את הידיים בחומרים החדשים שלהם (ומכיוון שלא הספקתי לצלם את מה שעשינו כי רציתי לפנות מקום לממתינות מאחורינו, אצטרך עוד לעשות את זה). חוץ מכל הקסמים החדשים שהם המציאו לנו, שמחתי מאוד לגלות אצלם גם את כרטיסי הקארדסטוק המעוצבים של היידי סוופ, עם אמבוסינג והדפסות זהב. הצטערתי רק שכבר לא נשאר לי זמן לגשת לדוכן שלה כדי להתעמק בהם עוד.
לסיום היום (והביקור בתערוכה בכלל) אמא שלי הלכה לדוכן של ה CROCHET DUDE, מקום שבו אפשר בהחלט להתרשם מפולחן האישיות של האיש. כל מי שעשתה בדוכן את המייק'נ'טייק, שהיה תליון סרוג על טבעת פלסטיק, צולמה אחרי זה עם האיש בכבודו ובעצמו (כשהוא יושב על כס המלכות שלו) ואז הדפיסו לה את התמונה והוא חתם עליה… לא הספקתי לצלם את אמא שלי, אז צילמתי לכם את מי שבאה אחריה. 
לצערי לא צילמתי את הידיים, ואת העבודות המדהימות, של היהודי הקשיש (ואני מתכוונת באמת קשיש) שצייר ציורים מדהימים בעזרת קווים בודדים שיצר בשעווה חמה. עמדנו ממש נדהמות!
ואז התערוכה נגמרה בשבילנו, ונסענו למלון, לפגוש את כריסטי ובן וגם לארוז ולארוז ולארוז.
לכריסטי ובן הבאנו כל מיני מתנות, אבל הכי חשוב כמובן הוא דף האלבום שהכנתי להם, עם תמונות שצולמו בדיסנילנד, בביקור שלהם בשנה שעברה:
העברנו איתם שעה נחמדה בעידכונים וחלוקת רשמים מהתערוכה, וגם יצאנו עם כמה קיטים לעיצוב רצועות שעון, כדי שנוכל לראות איך הם יתקבלו בארץ. מבטיחה תמונות בקרוב.
אחרי שסיימנו לארוז היה ברור שהרווחנו לנו ארוחת ערב, ומאחר שבערב הקודם, כשאכלנו צלעות, לא היתה לנו מצלמה, נאלצנו ללכת לאכול שוב צלעות כדי שנוכל לצלם…
Tony Roma &ndash famous for his ribs
בצדק…
וזהו.
ככה נגמר היום האחרון שלנו בקליפורניה.
ישנו, וקמנו ונסענו במעבורת לשדה התעופה, ואם אתם לא מאמינים לי בעניין המעבורת –
יש הוכחה מצולמת, אבל כרגע אני לא מוצאת את התמונה…
עוד 18 שעות אנחנו אמורות לנחות בארץ.
איזה כיף!
ועכשיו אנחנו כבר כאן.
וישנתי.
ואחרי שאארגן את המזוודות ואצלם את כל מה שלא צילמתי ואסדר את כל תיקיות התמונות,
בטח יבוא פוסט השלמה של כל מה ששכחתי…
איזה כיף להיות בבית!