הבטחתי עידכונים מהתערוכה, אבל עד שנגיע לשם, הנה קצת סיפורים מהדרך.
טסנו לסן פרנסיסקו ביום ראשון בלילה, דרך ניו יורק. לפני הפרידה הנרגשת בשדה התעופה דאגנו לתמונות מתאימות (באדיבות הנסיכה הצלמת):
למרות השמועות הלא משהו על חברת דלתא, הטיסה היתה בסדר גמור והצוות חביב באופן מיוחד. גם כל המינהלות בניו יורק לא היו איומות מדי, למרות שאני חייבת לציים שעם המידה שבה מחממים את שדה התעופה אין בכלל פלא שחצי האנושות חולה, זו ממש חממת בקטריות.
לאור האיום בטיסת פנים ללא אוכל יצאנו לצוד לנו סנדוויצ'ים מצויינים בבלדוצ'י ואז המשכנו בדרכנו לסן פרנסיסקו. זו היתה טיסה משובחת במיוחד. המושבים יותר מרווחים למרות שהמטוס קטן יותר, הכיסא שבינינו נשאר פנוי, המסך האישי איפשר להעביר את מרבית הטיסה בצפייה בסדרות שטרם הגיעו לארץ ולמרות האים של "אין אוכל בטיסה" הדיילים עברו פעמיים לחלק שתייה וחטיפים. אני בעד דלתא!
הגענו למלון בסן פרנסיסקו ואחרי ששטפנו מעצמנו את תלאות הדרך יצאנו לבקר את האטרקציה המרכזית של העיר (לפחות עבורנו) – אריות הים. מזג האוויר החורפי גרם לזה שרק האריות שבמשמרת המתינו לנו, יחד עם סיוע קל של השחפים:
בביקור הקודם שלנו, לפני שנתיים (בתחילת פברואר) הרפסודות היו מאוכלסות במאות אריות ים.
הראות, לעומת זאת, היתה הפעם משופרת בהרבה, כך שיכולנו לצלם תמונה טובה של אלקטרז:
והנה גם אמא שלי, חורפית להפליא:
מאחר שקפאנו, החלטנו להפסיק להיות תיירות וחזרנו למסעדה האיטלקית המצויינת שהיכרנו לפני שנתיים. פלטה מצויינת של פרי ים, אינספור כוסות של מים קרים (זה שאסור להעלות למטוס בקבוק מים בהחלט עלה לנו בהתייבשות) והיתה לנו מלא ההצדקה להתמוטט למיטה בשבע בערב (מה שהגיוני בעליל בהתחשב שבארץ השעה היתה חמש בבוקר והגוף שלנו עדיין לא התאפס).
לילה טוב סן פרנסיסקו.
התעוררנו לבוקר סוער במיוחד, והטלוויזיה סיפרה לנו על הכבישים המוצפים, התאונות ופקקי התנועה. איזו הקדמה מצויינת לטיול הנינוח שתיכננו לנו, בדרכים הנופיות בואכה לוס אנג'לס…
על היום הסוער והמעניין שעברנו – בפוסט הבא.
תמשיכו לשמור על המבצר!
אנחנו הולכות לחפש ארוחת בוקר.
חודש: ינואר 2010
טוב לב נטו
החיים המשוגעים שלי בעשרת הימים האחרונים היו מעייפים, אפילו מתישים, אבל מצד שני הם הביאו לי אוצרות קסומים של טוב לב ממקומות לא צפויים.
ההכנות לקראת היציאה ל-CHA גררו ימי עבודה של 20 שעות, רשימות TO DO שהתמלאו במשימות בקצב מהיר יותר מזה שבו נמחקו המשימות שכבר בוצעו וגם הצעות לעזרה והודעות פירגון וירטואליות וממשיות כאחד.
כבר הרבה זמן אני מנסה למצוא תרגום לביטוי Random Act of Kindness. נתקלתי בו בפעם הראשונה כשהייתי חברה בקבוצה של מכרטסות ופתאום התחלתי לקבל כרטיסים ומתנות קטנות בהפתעה, בלי סיבה. אני מאוד מתחברת לרעיון הזה, של לעשות טוב למישהו אחר, רק בשבילו, בלי מניעים אחרים.
עכשיו יצא לי להיות שוב בצד המקבל, וה after glow שליווה אותי הביא איתו את התשובה. זה לא תרגום מילולי, אבל זה מתאר בצורה מדוייקת את מה שעומד מאחורי זה. טוב לב נטו.
לפני כמה ימים פגשתי את רחלי והיא הפתיעה אותי עם ברכת כלה יפיפיה שהכינה לי כדי שאוכל להעשיר את הדוכן שלי. לצערי עדיין לא צילמתי אותה, אבל תאמינו לי שהיא אחד הדברים הכי יפים שראיתי…
ואתמול הגיעה רחל אחרת להביא לי משהו וכשהיא ראתה שאנחנו עסוקים בחיתוכים וארגונים היא ביקשה סכין חיתוך והתחילה לעזור… ואפילו אמרה לנו תודה בסוף כי היה לה כיף…
אז אתם מבינים? טוב לב נטו!
ובעניין אחר –
אתם יודעים מתי אתם יודעים שאתם מכורים?
בשבוע האחרון עשיתי המון המון דברים, וגם קרוב למאה כרטיסי ברכה.
הבוקר התחלתי את יום העבודה שלי ברבע לשש בבוקר, אחרי די הרבה ימים דומים בשבוע האחרון.
אני ממש ממש עייפה.
ועם זאת – בתשע וחצי בערב, כשכבר הייתי בדרך לצאת הביתה,עברתי ליד שולחן העבודה לקחת משהו, ולא התאפקתי. התיישבתי להכין עוד כרטיס או שניים.
כי היו לי עוד רעיונות.
כי לא יכולתי להתאפק.
כי אני מכורה.
חוץ מזה –
תקפצו לבלוג של ריבי. הוא בן שנה ומגיעים לו ולה מזל טוב.
וגם יהיה לכם סיכוי לזכות בהגרלה שהיא עושה.
מזל טוב ריבי!
מחר בחצות אנחנו טסות ועוד לא ארזתי כלום.
מה יהיה?
אני מניחה שגם מחר יהיה יום ארוך…
מבטיחה לצלם המון ולדווח על הכל.
תשמרו על המבצר
לימור
האחיינית שלי, ששמורה לה בלבי פינה חמה במיוחד (בכל השנים שכמהתי לבת, הייתי עושה סובלימציה וקונה לה את כל הדברים הורודימים והחמודימים…) הגיעה בשעה טובה לגיל 16 ואני שברתי את הראש בנושא המתנה…
ואז מקופלת המקסימה הכינה אלבום לאחיינית שלה ואני שדדתי את הרעיון (גם לי היה אלבום שחור שבו זכיתי אצל נתנאלה…)
אם כבר שוד, אז המשכתי, ושדדתי תמונות מהפייסבוק של הגברת הצעירה.
ואז קרו כל מיני דברים והסתבר שיש לי ממש מעט זמן פנוי (או שבעצם אין לי בכלל זמן פנוי, אבל יש כמה דקות שאני יכולה לגנוב ממשימות פחות חשובות כמו לישון ולאכול…) והחלטתי שצריך לקצר זמנים ותהליכים. אז עיצבתי הכל דיגיטלית, בעזרתם של כמה קיטים דיגיטליים שקניתי בהתלהבות (קודם כל זה כיף שיש תירוץ לקנייה, וחוץ מזה זה זול והכי כיף – אפשר להוריד מיידית, וסיפוק מיידי זה הכי הכי…).
אחרי העיצוב הדפסתי באופיס דיפו, הדבקתי והוספתי קצת קישוטים וכיתובים, והיום אחרי הצהריים קיבלה הנערה את האלבום,
אז עכשיו אפשר גם לחלוק אותו איתכם:
לדף הבא ראויה התייחסות מיוחדת – התמונה מודפסת על פרגמנט והדף התחתון הוא רשימה של הקבוצות שהיא חברה בהן בפייסבוק…
תוך כדי עבודה על האלבום קלטתי עובדה מצחיקה –
האחיינית שלי היא הנערה היחידה בארץ (ואולי בעולם) שיש לה שתי דודות שאוחזות בחנויות סקראפ…
ובינתיים ממש לא נראה שהתחום מעניין אותה…
________________________
משהו קטן וטוב #2 (2010)
זוכרים שאמרתי שאני והאותיות נוסעים ל CHA, אבל אני עוד לא בטוחה באיזה פורמט?
אז אם שמעתם רעשים בלתי מוסברים ביום רביעי בלילה וחשבתם שמפלצת ענק תוקפת את המדינה, אתם יכולים להירגע –
אלו היו הצעקות שלי כשקיבלתי את ההודעה שהתקבלתי לשדרת המעצבים של ה super show שזו תערוכה של יומיים לקהל הרחב, לפני התערוכת קניינים. אני אדגים שם הכנת כרטיסי ברכה בעברית וכמובן גם אמכור אותיות וכרטיסים…WOW ענקי. אז הנה דוגמית של מה ששרוני ואני עשינו אתמול, עד השעות הקטנות של הלילה…
שיעור בפרופורציות
בכיתה של הנסיכה מקובל לקיים בית מארח. כל תלמיד מארח אחת לשנה 5-6 ילדים מכיתתו, בדרך כלל כאלו שפחות מחוברים אליו ביום-יום. המורה ממונה על השילוב בין הילדים וזו נראית לי משימה בכלל לא פשוטה, לעשות שילובים שבאמת יאפשרו לילדים, שאינם חברים באופן טבעי, להתחבר אחד עם השני ולקיים פעילות.
היום היה התור שלנו.
לפני שבועיים שאלתי את הנסיכה מה היא תרצה שנעשה.
היא החליטה שהיא רוצה שהילדים יכינו משחק.
איזה משחק?
רביעיות.
טוב.
איזה רביעיות?
היא לא ידעה.
אז חשבתי על זה קצת והצעתי לה שנחשוב על נושאים שקשורים לכיתה שלה.
בכוחות משותפים הגענו למבחר של שלוש עשרה רביעיות.
במקור תיכננתי על קלפי מפל שאפשר לקנות בחנויות היצירה (15 ש"ח ל-100 קלפים בגן לי בכרמיאל), אבל אז הבנתי על איזו כמות אנחנו מדברים (וההנחיה היא לקיים פעילות ללא הוצאות כספיות) והסברתי לה שנכין את הקלפים מבריסטול.
צריכים הוכחה שהיא נסיכה?
התגובה שלה היתה "אבל אני לא אוהבת הפינות החדות…"
צריכים הוכחה שאני אמא משוגעת?
שבע חפיסות קלפים, חמישים ושניים קלפים בחפיסה, ארבע פינות לכל קלף ומנקב פינות אחד שהופעל 1456 פעמים…
שאלתי את הנסיכה איפה היא רוצה שנקיים את הפעילות והיא החליטה שהכי נוח יהיה לעשות את זה אצלי בחנות.
היום אחרי הצהריים.
חיכו לילדים חפיסות קלפים ארוזות בתוך מידניות לבנות (שבתמימותי חשבתי שעוד יהיה להם זמן לקשט), עטים צבעוניים כדי לצייר ציורים מתאימים על הקלפים, כדורי שוקולד שהנסיכה עזרה לי להכין אתמול וחטיפים.
ומה הם הכי רצו לעשות?
לזרוק אבנים לשלולית הגדולה ליד החנות…
אבל חוץ מזה הם ציירו ציורים על הקלפים.
יכול להיות שבגלל שאני מגדלת בת אקסטרה יצירתית, לא עלה בדעתי כמה קשה יהיה להם להחליט איך מקשטים את הקלפים ולעשות את זה, וככה מצאתי את עצמי נותנת רעיונות, מסבירה מה זה חילוק, מחפשת מדבקות שיוכלו לקצר תהליכים ומדרבנת.
איפה שהוא אחרי האמצע, אחרי שעשינו הפסקת כדורי שוקולד, ביסלי ופטל, והם התחילו לשחק באחת מחפיסות הקלפים (אף חפיסה לא היתה מושלמת מבחינת הציורים) הנסיכה החליטה שהיא בכלל לא נהנית. היא רצתה שכולם יראו את החדר שלה, מה שהיה קצת בלתי אפשרי מאחר שהיא בחרה לקיים את האירוח בחנות, ובאופן כללי הפסיק להיות לה כיף. והיא לא רוצה את הקלפים האלו בכלל. והיא תזרוק אותם. (שומעים את הטון שלה?)
מה אפשר לעשות?
גם זה קורה.
ולמה שיעור בפרופורציות?
כי אחרי שכל האורחים הלכו הגיעה חברה שלי, שמארחת מחר אירוע דומה.
היא תכננה להכין איתם שלטים לדלת, אבל אחרי שהיא שמעה שעשינו רביעיות היא החליטה ללכת על זה.
אז היא הכינה 28 קלפים מקארדסטוקים מעוצבים. כל ילד יקבל ארבעה קלפים, שהמכנה המשותף שלהם יהיה שם המשפחה שלו, ועל הקלפים הוא ירשום שמות של ארבעה בני משפחה. ואז הם ישחקו כולם ביחד. ואז הם יכינו פיצה. וזהו.
עשר דקות של הכנות מול שבועיים תכנונים ולפחות שעתיים עבודה.
שלושה קארדסטוקים מעוצבים חתוכים בשנייה בטרימר לעומת 42 חוצצי בריסטול ודיו למדפסת וחיתוך בסכין חיתוך ופינצ'וץ' פינות.
כדורי שוקולד מוכנים מראש לעומת פיצה שהם יכינו יחד.
וההנאה – לפחות אותו דבר.
אז למדתי שיעור בפרופורציות.
ולכם לפחות מגיעה תמונה של מדגם מתוך הקלפים של הנסיכה.
לא, לא נתתי לה לזרוק אותם…
משהו קטן וטוב #1 (2010)
דבורה, דיילי ומייה פתחו בלוג אתגרים חדש עם השם הנפלא "שלוש בשלישי".
שנתחדש כולנו!