תמיד היה ברור לי שאני לא רוצה להיות מורה.
ספרנית דווקא כן.
זה היה החלום שלי מגיל 15 בערך (בשלב שעוד דמיינתי שספרנית מבלה את זמנה בקריאת ספרים), וכמעט עשרים שנים של עבודה במקצוע הוכיחו שצדקתי במה שאיחלתי לעצמי.
לפני תשע שנים בערך שוכנעתי ללמד עידוד קריאה בכיתה ב'. שנה אחת של הצד הפחות נחמד של הוראה, זה שהיה כרוך בניסיון לשכנע ילדים קטנים להקשיב לי, הבהיר לי שוב שצדקתי בבחירה לא להיות מורה.
לפני חמש שנים שוכנעתי (עושה רושם שאני קלה לשכנוע, לא?) ללמד אנגלית במשך חצי שנה, כממלאת מקום למורה שיצאה לחופשת לידה. באופן די מפתיע זו היתה חוויה לא רעה, אבל זו היתה גם התקופה שבה עבדתי ימים ארוכים, ובה המתבגר התחיל to act out, וכשבאנו בתלונות (לאורו של מכתב חצוף למדי, ואנונימי, שהוא כתב למורה שלו לאנגלית) הוא הבהיר שאם הייתי יותר בבית אז הוא היה נותן לי לבדוק את המכתב והפיאסקו היה נמנע…
ובשבוע שעבר חזרתי לבית הספר, שוב מורה.
האמת היא שזה ממש מוגזם לקרוא לזה הוראה.
אני מלמדת עיצוב אלבומים בשילוב עם כתיבה אישית, ויש לי 11 תלמידות שבחרו ללמוד אצלי. מן הסתם אני ממש לא צפויה להתמודד עם בעיות משמעת…
החלטתי להרים את הכפפה של שלושת הגרציות משלוש בשלישי ולהכין דף אלבום שחוגג את חזרתי להוראה…
קרדיטים:
דף רקע משובץ – קוסמו קריקט
דף קראפט עם פרחים – flour tortilla של חברת Jillibean
שורת הילדות – little ladies – sierra של חברת My Little Shoebox
הכותרות Monday ו-fabuary מאחד הדפים בסטאק doodling של DCWV
החיצים – קייזר קראפט
והאותיות – ….קסם שימושי
איזה יופי שסוף סוף הצלחתי להגיע לאחד האתגרים שלהן!