ביום שני נחתה בתיבת הדואר שלי הזמנה למכירת סוף עונה של דרדלוקס, בימים שני ושלישי.
מאחר והחולצה כמעט הכי סקסית בארון שלי היא מדרדלוקס, ולכבוד עשרת האחוזים ממשקל גופי מהם נפרדתי בשלושת החודשים האחרונים, החלטתי לפרגן לעצמי גיחה צפונית (כן, כן, הם אפילו יותר צפוניים מאיתנו, האנשים שם בקיבוץ צבעון…)
באופן חביב לחלוטין ההתנדבות של אמא שלי בוטלה, כך שהיא שמחה להצטרף ליום הכיף הספונטני שלי, וככה יצאנו לנו לדרך, ביום שבו השמש החליטה לצוץ בחזרה, לאושרי הרב.
מאחר שויתרנו על ארוחת בוקר, היה ברור שאנחנו מחפשות גם מזון, אבל כרמיאל לא מציעה פוטנציאל מספיק מעניין ואמירים קצת פלצנית (וצמחונית) מדי לטעמי, אז החלטנו להאמין שהטוב עוד יגיע והמשכנו בדרך. התמרורים המכוונים לג'יש (ולסאסא) עוררו בנו אופטימיות, אז התכווננו לשם.
על השלט הגדול כתוב "מסעדת גסקאלה" והיו לי זכרונות לגבי השם הזה, אולי ממדריך "מפה" ישן, או משוטטות אינטרנט מפעם. החיפוש שלנו לא העלה את ג'סקאלה, אבל כן מצאנו את מסעדת הארזים. כששאלנו את המלצר הנחמד מה זה ג'סקאלה, הוא הסביר לנו שזה השם של העתיק של הכפר. אולי זה גם השם העתיק של המסעדה…
ההזמנה שלנו התבססה על הגודל המקובל של מנות. מסתבר שבג'יש יש למנות גודל אחר, וכך יצאנו משם עם קופסאות עמוסות, שיהיה מה לאכול גם אחר כך.
מה היה לנו?
סלט ירקות קצוץ קטן קטן וטרי טרי, עם בצל ולימון, ממש כמו שצריך; זיתים מעולים ומלפפונים חמוצים פריכים, לבנה עשירה עם שמן זית מצויין, משאוושה נפלאה ופטריות חמות עם תיבול מלא טעם.
הנה, תראו:
והחשבון על כל האושר הזה, כולל שתייה?
84 שקלים.
זהו.
ואם כבר היתה לי מצלמה ביד, אז צילמתי גם את קישוט הוילונות היפה וגם את הציורים של הבן והבת שמסמנים את השירותים.
הציורים האלו הזכירו לי שבטיול הראשון שלנו באירופה, המאמן ואני התחלנו לצלם שלטים מיוחדים של שירותים וחשבנו להדפיס אותם ולעשות קולאז' בשירותים שלנו.
מה קרה לרעיון הזה, בעצם?
אחרי שאכלנו יכולנו להמשיך לצבעון, כי ידענו שיהיה לנו כוח למדוד בגדים…
מדדתי המון, אהבתי פחות (אבל לפחות לא שנאתי את איך שאני נראית בראי, מה שבדרך כלל קורה כשאני מודדת בגדים) ויצאתי עם שני זוגות מכנסיים לעכשיו ועם שתי חולצות וגופייה לאחר כך, כשיהיה חם.
והחשבון?
215 ש"ח.
זהו.
המשכנו ליסוע דרך חורפיש, כפר ורדים ותפן, ונהנינו מהירוק והפריחה.
יש לנו גליל ממש יפה!
ולמה פעמיים כי טוב?
קודם כל – כי יום שלישי.
וחוץ מזה, כי בערב המשכתי את מסע הקניות, ונסעתי עם הנסיכה ל"גלי" בגלל שהנעליים שלה פערו פה די גדול.
בקרוב כנראה ניכנס לחנויות ויציעו לנו כסף כדי לקנות.
בינתיים רק מפילים עלינו ערמות של מבצעים מעוררי תמיהה.
אם אתם יכולים למכור לי את החולצות היפות שמתומחרות 80 ו-90 ש"ח במבצע של 3 במאה, ואם טתם יכולים למכור לי ארבעה זוגות סניקרס בד במאה שקל, אז למה תוויות המחיר הרגילות שלהם כל כך גבוהות?
לגבי הגרביים הדקים, 7 זוגות שעל התווית שלהם מודפס 79.90 ש"ח שמחוק ובנוסף מודפס 29.90 – SORRY, אני ממש לא מאמינה לכם. אף פעם לא לקחתם עליהם 80 ש"ח, והמבצע הוא ממש לא מבצע…
אבל בכל זאת, קנינו –
שלוש חולצות מקסימות
ארבעה זוגות סניקרס (2 לה ו-2 לי). על הסניקרס שלה יש לבבות, מה שהופך אותם גם לאביזר בתחפושת "ילדת האהבה" שהיא יזמה.
ו-14 זוגות גרביים (השחורים הם לגברים של הבית, הצבעוניים לשתינו).
שילמנו כמעט 260 ש"ח.
אני חושבת שמיציתי את נושא הקניות עד להודעה חדשה.
היה יום טוב.
_________________________
משהו קטן וטוב #4 (2010)
הנה עוד שבוע מפרוייקט 365. הפעם הוספתי גם את המברשת של הימים מהסט שמומין העלתה בשנה שעברה. תודה!
