תודה ענקית לכל המעודדות והמנחמות, גם כאן וגם במייל.
החיבוקים שלכן הגיעו ובהחלט עזרו.
אני יודעת שהפוסט אתמול היה לא אופייני.
זה לא שאני בנאדם לא עציב, אבל בדרך כלל הפוליאנה שגרה בתוכי נכנסת מהר מאוד לפעולה, והדברים מקבלים פרופורציה.
חוץ מאשר כשלא.
אתמול הבאנו למנוחת עולם חברה יקרה.
אישה צעירה ומקסימה, ששינתה את החיים של מי שהיתה לו הזכות לפגוש אותה, ועוד יותר את החיים של אלו שזכו לעבוד לצידה.
וכולנו בתחושת הלם.
בתחושה שלא יכול להיות.
ואי אפשר לא להיות עצובים.
אירית אהובה.