אני מנסה ללמד את התלמידות שלי לשים לב לרגעים הקטנים של החיים, לצלם את היום יום, להבין שסתם רגע נחמד יכול להצדיק דף באלבום ובעיקר שלא תמיד צריך אירועים גדולים כדי לשמוח.
אז היום היה לי מין יום של רגעים קטנים, ולמרות שאין תמונות, החלטתי לתעד.
התעוררתי כשהנסיכה הודיעה לאבא שלה שהיא יוצאת להסעה, וכמה דקות אחר כך כשהאיש שלי הביא לי כוס תה למיטה.
בדרך למטה, עם כוס התה, כדי לבדוק מיילים ומה חדש בפייסבוק, ראיתי שהיא גם השאירה לו פתק: "אבא, יצתי לבית ספר. ביי". מתיקות.
קפצתי לחנות כדי לשלוח כמה מיילים וכיוון שהמחשב כיבה את עצמו פעמיים באמצע, הספקתי גם לארגן לעצמי חומרים לפרוייקט אחר הצהריים שלי.
קצת לפני עשר חזרתי הביתה. יום שלישי הוא יום הצ'ופר – רביטל עובדת בבוקר ואלה אחר הצהריים, ובדרך כלל זה יום של נסיעות וסידורים. לא היום.
אז הכנתי לי ארוחת בוקר (איזה כיף זה לחם של ארקפה, והיתה לי גם לבנה תוצרת בית באדיבות הבעל של נורית, יאאאם) וישבתי לראות את הקצה של "אמריקה מאוהבת" עם ג'וליה רוברטס. עשרים דקות אחר כך, שבעה ומרוצה (ג'וליה המאוהבת יצאה לכיוון האושר…) התיישבתי על המחשב.
והפעם בכלל לא בשבילי. עבודה של הפרופסור על הפלישה לנורמנדי דרשה עריכה מסיבית. אני חושדת שנדרשתי לפצות על שני דברים- גם על הכישלון שלי בבגרות בהיסטוריה, וגם על כל השעות שאמא שלי נדרשה להשקיע כדי שאני אסיים את עבודת הגמר שלי בי"ב… פיציתי, בריבוע פיציתי…
ואם אני כבר בבית, אז לא צריך ארוחת צהריים אמיתית וטרייה?
ביום רגיל אני שולפת מהפריזר שניצל, וביום משודרג השניצל שאני שולפת הוא תוצרת בית. אבל היום אלו היו שניצלים חמים וטריים ורושטי תפוחי אדמה, והנסיכה חגגה.
חזרה למחשב, הקרב עדיין לא נגמר.
ארבע וחצי – אוספים חברה ונוסעים לבריכה. הילדות מבלות שעה וחצי במים ואני בעמדת צפייה עליהן, שולפת תגיות, פרחים, סרטים ומדבקות ומכינה תגיות מעוטרות בתור giveaway ליריד האירועים שבו אני מציגה ביום שישי. אני חושבת שאף פעם לא נהניתי כל כך מאחר צהריים בבריכה. הקטנות (שכבר לא כל כך קטנות) מחליטות שמספיק להן והולכות להתקלח, ואני עדיין משחקת. הן חוזרות ואנחנו מזמינות להן ארוחת ערב ובזמן שהן אוכלות אני ממשיכה בשלי…
חזרנו הביתה, סיימתי להילחם בנורמנדי ועכשיו אני איתכם.
וכל היום, בכל פעם שנכנסתי לאוטו, שמעתי עוד חתיכה קטנה מ"שפויים", הדיסק המקסים של שלמה ארצי.
אז הנה, בשבילכם, עוד רגע אחד קטן ושווה
ועם סיומו של היום הזה, העולם הזה ממש לא נראה לי עצוב.
העולם יפה בדיוק כמו שתיארתי לי…
תתארו לכם…