חודש: מאי 2010

חברה טובה הזמינה אצלי ארבע מראות מקושטות. מה שהיא ציפתה לקבל היה מראות כמו שעשיתי עד עכשיו – מראות איקאה, מקושטות בניירות יפים ועוד קצת עיטורים, אבל אחרי הסדנה של נטלי קלבך רציתי להתנסות במראות קצת אחרות ומכיוון שקיבלתי יד חופשית זרמתי עם זה.
 
אלו המראות שיצאו:










היא אהבה מאוד את המראות, אבל מכיוון שהן אמורות להינתן באותו מעמד, המראה הרביעית נראתה לה דורשת שדרוג.
מאחר וזו המראה שאני הכי אהבתי, ולא ראיתי איך "משדרגים" אותה, העדפתי להכין מראה אחרת ולהשאיר את המראה הכחולה אצלי.
 
בשלב זה נוספה לאוסף המראה הזו:





ובא לציון גואל.
 
אבל… אני נשארתי עם המראה הכחולה, נשית ואומנותית, והחלטתי שהיא צריכה בית חם ואוהב.
 
לכן (וגם לכבוד נסיעתי המתקרבת) החלטתי לעשות הגרלה בין כל הקונות חומרי עיצוב אלבומים מאתר החנות. תיכנסנה להגרלה כל הקניות המקוונות החל מכרגע ועד ליום שבת, 19.6.10, כדי שיישאר לי זמן לשלוח את המתנה לזוכה לפני שאסע.
 
מחר – פוסט דומינו גדול ועוד הפתעה.
 
ובינתיים – משהו קטן וטוב #16 (2010)
הבנות הנחמדות של סקרפוהוליק יצאו לנסיעת מבחן ודיווחו על התוצאות –
על החותמות של the greeting farm הן כתבו כאן
ואת הדברים היפים שהן עשו מערכת הקופסה המתפוצצת תוכלו לראות כאן
 

מצטערת על האנגלית, אבל בחיי שהמשפט הזה לא מיתרגם טוב…
 
מצאתי אותו על הדף המקסים הזה של DCWV והוא חלק מסטאק הוינטג' החדש שעלה לחנות:
 



מטעמי עייפות אני מקצרת, אבל הייתי חייבת להביא לכם את הממתק הזה לכבוד שבת
 
מחר – פוסט של אומנות, שטומן בחובו הפתעה.
 
שבת שלום!

********משהו בישראבלוג השתגע והתמונות עושות בלגן. נראה אם נצליח לתקן…*********
 
אז כן, אני הבעלים החדשה והמאושרת של המצלמה שאלין מכרה.
 
אתמול, בלוקיישן הולם לחלוטין, על המרפסת של נתנאלה, נערך הטקס החגיגי של העברת הרכוש, ומייד אחר כך התחלתי לצלם בלי הכרה. נכון שעדיין לא היה לי רגע להסתכל בחוברת, ובינתיים אני עדיין מלמת במצב אוטומט, אבל עדיין… בשלוש שעות צילמתי למעלה משלוש מאות תמונות של כל מה שזז באיזור, כולל הכלבים.
 
ותיכף התמונות…
 
אבל קודם – מה קנינו בעצירה ברעננה?
בביג דיל לא מצאנו הרבה חדש, אבל קנינו אלבומים קטנים 15*15 עם ספירלה, שמתאימים לאלבומי תינוק או כספרוני ברכות וגם חבילות של חיתוכי נייר שממש לא חדשים, אבל הם מכילים הרבה חתיכות (כל חבילה בגוונים שונים) וזה יוצא משתלם (והרבה פעמים גם כיף שיש כבר חלקים חתוכים…). וגם חבילה של 40 יחידות דפי משי בצבעים שונים (זה נמצא בחלק של הניירות עטיפה) שנהדר לעשות מהם פרחי נייר.

אחר כך עברנו את הכביש ל"מוזלים" כדי לקנות אבני דומינו (תיכף תיכף משהו קטן וטוב…).
שם מצאנו עוד כל מיני אוצרות.
כל מה שמצולם כאן עלה 2.5 ש"ח, למעט קצת חבילות שעולות 5 ש"ח:
והנה דוגמית מים התמונות שצילמתי אצל נתנאלה:
  
נכון שנדמה שקשה לי לוותר על תמונות?
וזה עוד כשויתרתי על איזה מאתיים חמישים לפחות…
 
איזה כיף זה לצלם!
__________________
משהו קטן וטוב #15 (2010)
בדרך, בנסיעה, כשהייתי עסוקה בסגירת ענייני מצלמה עם אלין, ראיתי שריבי מחפשת אותי.
קיוויתי שהיא רוצה לספר לי שניפגש בסדנה ואכן כך היה.
איזו הפתעה קסומה.
 
והסדנה?
קודם כל חגית זה תמיד כיף.
וחוץ מזה הדומינו מסתמן כהתמכרות חדשה.
אתמול כבר הצטיידתי באבני דומינו בשני גוונים ובדיו אלכוהולי.
מישהו יכול לספר לי אולי איפה קונים קצת זמן?

את ערב שבועות העברנו בתיקון ליל שבועות ב"בינה", מנצלים את השנה האחרונה שהבוגר עדיין שם.
 
הערב היה שונה מזה שהיה בשנה שעברה, שכן הפעם המארגנים היו המכיניסטים בשילוב עם מועדון "פישקה" שהוא מועדון של צעירים דוברי רוסית, הנפגשים במבנה של בינה. אופי הערב היה כולו סביב הנושא של שילובים בין תרבותיים ובין שפתיים.
 
ההרצאה הראשונה ששמענו היתה הרצאתו של ארי אלון "הכניסיני – קריאה במכתבי אירה יאן לביאליק". המעט שידעתי עד אז על אירה יאן הסתכם בזה שהיתה ציירת ושהיתה מאהבת של ביאליק. מסתבר שזה לא סתם שאנחנו לא יודעים עליה יותר, למרות שהייתה הציירת היהודיה הראשונה, הייתה בין מקימי בצלאל ולא רק שהיתה בין מקימי הגימנסיה העברית בירושלים, אלא שביתה, לנה, היתה התלמידה הראשונה שם… אנחנו לא יודעים עליה יותר כי שומרי זכרו של המשורר הלאומי שלנו פעלו באקטיביות להחבאת זכרה. שעה וחצי היו ממש מעט זמן לסיפור הגדול הזה, בחלקו כי ארי אלון הוא מרצה אסוציאטיבי לגמרי ונודד מנושא לנושא, אבל הוא עשה את זה בכזה להט שזה היה בסדר. בהרצאה שולבו קטעים מהמכתבים של אירה יאן שהוקראו בעברית וברוסית, וגם בלי לדעת רוסית אפשר היה ליהנות מהלהט שהשפה מעבירה. עכשיו נשאר לי רק לחפש את הספרים שנכתבו על אירה יאן וללמוד עוד. בהחלט נשאר טעם של עוד…
 
במטבח המכינה התקיימה סדנת אומנות "seven faces- art midrash". המארגנים אספו את המודעות מלוחות מודעות ברחבי תל אביב, וזה היה חומר הגלם ליצירה. הרעיון היה להתחיל לקלף את השכבות (המודעות הרי מודבקות זו על זו לאורך זמן) ולנסות לחפש משמעות, שתתחבר לשבע מילים שצויינו מסביב על הקירות. אני לא זוכרת את כל המילים, אבל הן סבבו סביב יהדות וסביב שבועות.
בהתחלה ניסיתי לעבוד סביב הנושא של רות. הדבקתי על הלוח שלי איזו ציטטה בנושא מין שהיתה מודפסת על תחתית לכוס שהוכנה לקראת הערב, ובזמן שחשבתי על הנושא של "מין (סקס) שיוצא ממנו מלך…" בדיוק קילפתי את השכבות ומצאתי ציור של כתר… לצערי, העבודה שהושארה בצד כדי שאמשיך אותה מאוחר יותר שימשה לצורך מיצג של מישהו אחר, אז כשחזרתי לשם החלטתי לשנות פאזה ולנסות לעבוד בלי שום תכנון שהוא.
 
הפעם גם צילמנו:
 














המאמן קרא לזה סקראפבוקינג הפוך…
 
כל החבורה שלנו יצאה לסיור-לימוד בשכונת נווה שאנן, אבל לי היו כוונות להיכנס לשיעור על מגילת רות. כשגיליתי שהשיעור כבר התחיל (ומנומסת שכמוני הרי לא תיכנס באמצע…) מצאתי לי את "קוראות מבראשית" וישבתי לקרוא.
 
אחר כך, בשתיים וחצי לפנות בוקר יצאנו לסיור בשכונת שפירא, סיור ששולב בשתי הצגות של תלמידי מכינה. היה מאוד מעניין וקצת הזוי להסתובב ככה באמצע הלילה… באיזשהו מקום בדרך ראיתי בית של מישהו שממש מאמין ברבי נחמן מברסלב ואפילו צילמתי:



כשחזרנו בארבע בבוקר, החלטנו שעל ההליכה לים והשחרית המוזיקלית אנחנו מוותרים.
 
ניסינו לשמור על המסורת ולאכול ארוחת בוקר בבנדיקט, אבל מאחר שהם לא ממש זקוקים ללקוחות הם גם לא עושים מאמץ מינימלי ולא נשארנו (הייתי שמחה לומר שהם הפסידו אותי כלקוחה, אבל כיוון שברור לי שהזה אני סתם אהיה עסוקה ב cutting my nose to spite my face) אני מניחה שבמצב רוח אחר (וכשיעבור מספיק זמן) אנחנו עשויים לחזור לשם.
 
סיימנו את הערב עם קפה ושרות עצוב ב"קפה לנדוור", אבל כיוון שלקפה היו מטרות בריאותיות (להגיע הביתה בשלום), התמודדנו עם זה.
 
כשיצאנו מבית הקפה, בכמעט חמש וחצי, ראינו שתיקָנוּ כל הלילה והיום התחיל להאיר. אם היו לנו תלמידים הם היו באים להזכיר לנו שהגיע זמן קריאת שמע של שחרית… הנה:







 
הבוגר מוסר שאם התמונה מטושטשת זה כי הוא רועד מקור…
 
בשבע בבוקר הגענו הביתה.
אתמול היה יום הפוך לגמרי.
אבל זה שווה – כי בזכות זה שאנחנו תיקָנוּ – אתם כולכם קיבלתם את התורה. שוב.
 
_______________
משהו קטן וטוב #14 (2010)
הערב, סוף סוף, אני בסדנת דומינו אצל חגית. כמה שחיכיתי!

את נטלי קלבך המקסימה פגשנו (אמא שלי ואני) ב-CHA בינואר, בעיקר בזכות נתנאלה שהכירה בינינו. היא היתה כל כך חמודה ומתלהבת ששמנו לנו תזכורת בטלפון כדי להגיע בזמן להדגמה שלה של החומרים החדשים של חברת Tattered Angels. ריססנו גלימר מיסט, מרחנו גלימר גלאם ונהנינו מהצ'יפבורדים השווים שהיידי סוופ עיצבה. נהנינו כל-כך עד שכשאמא שלי שמעה שנטלי מגיעה ללמד בארץ היא אמרה שלסדנה שלה היא אפילו מוכנה לבוא.
 
שתבינו – אמא שלי היא סרבנית סדנאות, מתוך הנחת היסוד שהיא לא מספיק מוכשרת. אנחנו מדברים על האישה שמלבד זה שגידלה אותי ועוד חמישה אחים ואחיות מוצלחים (שזה כישרון בפני עצמו) גם תפרה וסרגה לנו, בישלה להפליא ואפילו סיפרה אותנו! אבל היא לא מוכשרת מספיק לסקראפ…
 
אז כן, אליס אירגנה יום סדנאות בהדרכת נטלי, במרכז סוזן דלל המקסים, וגם אנחנו היינו שם. והיה כל-כך כיף!
 
אני נרשמתי לשתי סדנאות – "ארץ הפלאות" ו"צובע את עולמי", ואמא שלי הצטרפה לשנייה.
 
"ארץ הפלאות" היא סדנה להכנת קנווס קסום, בהשראה חלקית של עליזה. הקנווס של נטלי היה מקושקש להפליא ועמוס טכניקות, והיה מעניין לראות איך ברחבי החדר הגיעו הבנות לתוצאות שונות ומגוונות מאותו קיט של חומרים.
 
הסיבה שאני כל כך אוהבת סדנאות היא שהן משחררות אותי מאחריות – גם לגבי בחירת החומרים וגם לגבי התוצאה. לא יצליח? לא נורא – זה היה רק ניסיון… למדתי…אני אשתפר… והשחרור הזה מאחריות מביא אותי למקומות מוצלחים בדרך כלל. בגלל זה אני גם לא לוקחת את הדברים בצורה כבדה מדי. בשלב הראשון צבענו את הקנווס (בעזרת גלגלת) ולא ממש אהבתי את התוצאה. אבל היה ברור לי שהולכים לקרות עוד המון דברים לקנווס הזה לפני שהוא יוכרז גמור, ולכן עזבתי את זה באותו שלב. וטוב שכך.
 
עוד סיבה לכך שהסדנה הזו היתה כל כך מוצלחת מבחינתי היא שדווקא בה לא היה כל כך שימוש בחומרים של Tattered Angels, חומרים שעדיין יש לי ספקות לגבי המידה בה אני מתחברת אליהם.
 
והסיבה השלישית (תמיד יש עוד אחת, לא?) היא מספרי טים הולץ המופלאים, שבזכותם כל הגזירה ששולבה בקנווס הזה לא היתה מדכאת עבורי. לפני עידן המספריים האדומים ממש סבלתי מגזירות עדינות שכאלו…
 
ועכשיו, אחרי ההקדמה הארוכה, התוצר:



ובפוזה נוספת וחתיכית:



ואני אוהבת אותו מספיק בשביל קלוז-אפים:





את החותמות של טים הולץ יש לי כבר שנתיים וזו פעם ראשונה שאני משתמשת בהן. סוף סוף מצאתי את הפרוייקט המושלם עבורן, והאמת היא שאהבתי כל כך את התוצאה עד שיש סיכוי שעכשיו אשתמש בהן יותר.
 
את ההפסקה בין הסדנאות ניצלנו לקפיצה לקפה-קפה, וחזרנו בריצה לצבוע את עולמנו בהרבה ספריי ונצנצים.
 
זו היתה סדנה שכללה שימוש בציפבורדים השווים שעיצבה היידי סוופ ובכל סוגי הצבעים של Tattered Angels. הבעיה שלי עם הצבעים האלו היא שהתוצאה שלהם לא בדיוק יוצאת כמו שרוצים (והצבע לא תמיד מתרסס לאן שרוצים…), אבל האמת היא שעם הצ'יפבורדים האלו מתקבלות תוצאות מקסימות בכל מקרה.
 
כמובן שלא הספקנו לסיים את העבודה, אז אמא שלי ואני עשינו היום יום יצירה והשלמות.
 
אז הנה, קודם כל, התוצר של האמא הלא מוכשרת שלי.
לזכותה אני מזכירה שזו סדנה ראשונה שלה…

















והנה האלבום שלי, שבאופן די משעמם הוקדש לפסטיבל סולם יעקב… הוספתי קצת על מה שהיה בקיט, חלק ממה שנשאר לי מהקנווס. למרות השעה הקשה, אנסה לכתוב קצת הסברים:


פרח מנייר קרפ צבוע, מגדל של כפתורים וחתיכת תחרה, חתיכה מתגית של Tattered Angels ותגית של טים הולץ (נו, קניתי אתמול, אז שאני לא אמצא תירוץ להשתמש?)


הבסיס לדף הוא עטיפה של האותיות שהיו בקיט שהגיע עם הקנווס. הכותרת היא מחווה לפרופסור שלי, שממש אוהב את דוקטור הו.


הצילום יצא ממש מטושטש, אבל הכותרת היא – מלכי הג'אגלינג


שוב צילום מטושטש להחריד. ברקע יש דף תפזורת מחוברת של הנסיכה, שהודבק הפוך בטעות. העלים והפרחים נגזרו מהדפים שנשארו לי מהקנווס והתגית, שוב, טים הולץ.


אני אף פעם לא גוזרת דמויות של אנשים מתוך הצילומים, אבל כמו שכתבתי – סדנאות הן טריטוריה אחרת… ואני מאוד אוהבת את התוצאה.


כאן היה רקע לבן, אז פשוט מרחתי דיו בטורכיז וכתום, צבעים שהופיע גם בשולי הקרפ בעמוד הקודם.


התגית, שהגיע בדף תגיות עם הקיט של הסדנה, נצבעה בגלימר מיסט בעזרת מכחול. רק אחרי שצילמתי ראיתי שיש לי W מיותר ולעומת זאת חסר לי T…


השער האחורי – שוב העטיפה של האותיות ושוב החותמת המקסימה של טים הולץ. הרי אמרתי שאני אשתמש בה שוב, לא?
והמילים על השמלה הן sing your heart songs שאין מתאימות מהן לאלבום שמתעד פסטיבל מוזיקה…
 
ולא פחות חשוב – סיימתי את שני התוצרים!
זה משמעותי כי עדיין יש לי תוצרים לא גמורים מיולי הקודם…
 
_____________________________________
משהו קטן וטוב #  13 (2010)
התעכבנו בתל אביב בניסיון לפגוש את המתבגר ולא ממש הצליח לנו, אז בינתיים הלכנו להכיר לאמא שלי את "חדר האוכל".
נרשמה התלהבות!

בחצות וחצי, באמצע תנופת התפירה (אני – שלא תפרתי עד לפני שנה ומשהו – תופרת וילונות!) הרגשתי שאני מתחילה לרעוד ושהעור שלי מקבל אישיות משלו – כאובה ועצבנית. בסה"כ עשר עשיריות מעלה שגרמו לי להרגיש אומללה באופן מיוחד. חוםזו תופעה די אינפנטילית, לא? והוילונות – מחכים…
 
בארבע בבוקר, כשהנסיכה התעוררה בוכייה עד מאוד, כי היא מדמיינת חרקים שמטפסים אליה למיטה, ניצלתי את ההזדמנות כדי לקחת אקמול ולהפסיק לרעוד במיטה. אין ספק שאפשר להוציא טוב אפילו מהתעוררות בארבע בבוקר (אפילו שאני לא בטוחה שהמאמן, שדווקא ישן טוב עד לנקודה הזו, מסכים איתי).
 
ועכשיו אני מנצלת את ההרגשה האיכסית, שלא נותנת לי לעשות שוב דבר אחר, כדי לכתוב. ושוב – הנה הטוב שבתוך האיכס…
 
סוף השבוע של "סולם יעקב" היה מופלא כרגיל. אנחנו לא מצליחים להחליט אם זו השנה העשירית או האחת עשרה ברציפות שאנחנו מבלים שם, אבל אין ספק שזו המסורת המשפחתית הכי חזקה (ומשמחת) שלנו. 
 
הפעם היה לנו חדר, לאור העובדה שהזמנו אותו כבר בשנת 2008… המסקנה היא שכשיש חדר זה הרבה יותר נופש, אבל קצת פחות פסטיבל. ישנו בשישי בצהריים וגם בשבת בבוקר, אבל גם נהנינו מהמון המון מוזיקה כיפית, מאווירה טובה ומההסתובבות בין המוני אנשים מחייכים. 
 
הנסיכה הוכיחה שהיא כבר גדולה והסתובבה לבדה, עשתה קניות ביריד ואפילו הלכה לחדר לישון כשהחליטה שכבר מאוחר. זה עשה את החיים הרבה יותר קלים, אבל גם היה קצת הלם – התינוקת שלי כבר ממש לא תינוקת
 
אני ניצלתי את היריד כדי לקנות שמלת טריקו מתוקה (ואדומה) ואפילו להסתובב איתה במהלך כל השבת. לדעתי עברו איזה 15 שנים מהפעם האחרונה שלבשתי משהו כזה…
 
ומה עוד עשיתי?
צילמתי.
לא 300 תמונות כמו לפני שנה, אבל לא מעט.
 
הבוגר הביא בתרמילו יכולת נרכשת חדשה – ג'אגלינג – ולימד גם את הפרופסור.
אין ספק שהניסיון לצלם תמונות ראויות של העניין, בייחוד עם ההשהייה המעצבנת של המצלמה שלי, היה מאתגר:


















ניצלתי את ההזדמנות והראיתי לנסיכה איך אפשר לשנות את MODE הצילום והיא ישר יצאה למחקר מקיף.
היא צילמה אותי בתנועה, במצב אוטומטי ובמצב ספורט:







גילתה שהיא יכולה לצלם עם מסגרת:


ועשתה נסיונות משעשעים עם צילומים פנורמיים:






והכי חשוב – נהנתה להפליא!
 
עכשיו ממש מדגדג לי לעשות משהו עם התמונות, ואני רק צריכה למצוא זמן…
 
אבל כדי שלא תחשבו שאני לא יוצרת בכלל, הנה לוחות שעם קטנים, ששידרגתי בהשראתה של דנדושה:






משהו קטן וטוב #12 (2010)
חולה או לא חולה, ביום שישי אני הולכת להתמוגג בסדנאות הצבעוניות והמלכלכות של נטלי קלבך. איזה כיף!
 
 

קודם כל,תודה ענקית על כל העצות הנפלאות שקיבלתי לגבי הטיול שלנו (מעניין שהכי הרבה עצות יש לגבי סן פרנסיסקו. כולם כבר היו שם?)
ותודה גם על האיחולים לטיול מוצלח.
אני מבטיחה להמשיך ולעדכן ככל שנתקדם.
 
ומה לא כדאי לפספס?
דנדושה, שהיא לא רק יפה ומוכשרת, אלא גם נדיבה ברמות על, חוגגת שנה לבלוג שלה, עם בלוג קנדי מטורף.
חוץ מהסיכוי לזכות באחד מאחד עשר הפרסים שהיא הכינה, וחוץ מהאפשרות לתרום לניב קוטלר הקטן, היא גם מציעה לכולם קיט דיגיטלי שעיצבה בעצמה.
 
הנה קישור ישיר לרשומה, והנה מה שאני עשיתי אתמול עם הקיט הזה, כי דגדג לי בידיים:



 

זהו, כרטיסי הטיסה בידינו (ובדרך אספנו לנו סוכנת נסיעות משובחת בהמלצתה של הדס. אין, אין, אין כמו נטוורקינג!) ותוכניות הטיול מתחילות לקבל צורה.
 
אז הנה היא, התוכנית הכללית.
אשמח לקבל הצעות והארות על כל מיני פנינים שאתם מכירים ואנחנו עדיין לא (ולא רק על חנויות סקראפ…)
 
 23.6 נוחתים בסן פרנסיסקו בעשר בבוקר. שוטטות בסן פרנסיסקו (עם כרטיס city pass)
24.6  סן פרנסיסקו 
25.6 סן פרנסיסקו
מה אנחנו מתכננים בסן פרנסיסקו: אולי הפלגה לאלקטרז, מזח 39, גשר גולדן גייט ופארק גולדן גייט, צ'יינהטאון, רחוב לומברד, האקספלורטוריום, הפלגה ובטח עוד כמה דברים. רעיונות נוספים יתקבלו בברכה.
26.6 נסיעה ללייק טאהו
27.6 בילוי עד הצהריים באיזור לייק טאהו ואז נסיעה לשמורת הטבע לאסן
28.6 בילוי היום כולו בשמורת לאסן
29-30.6 נסיעה לאזור היין (סונומה או נאפה), ובין היתר בילוי בבית החרושת למדבקות Mrs Grossman ובמפעל Jelly Belly. בערב – נסיעה ליוסמיטי
1-3.7 יוסמיטי ובערב 3.7 נסיעה למונטריי
4.7 יום העצמאות – יום אמריקאי טיפוסי במונטריי
5.7 נסיעה על כביש 1 עד סן לואי אוביספו
6.7 נסיעה לווגאס וערב בווגאס
7.7 יום בילוי בווגאס (בלי סיכויי התעשרות, אני חוששת)
8.7 סכר הובר בבוקר ונסיעה ללוס אנג'לס
9.7 לוס אנג'לס. אולי יוניברסל
10.7-12.7 דיסנילנד, דיסנילנד, דיסנילנד
13.7 טיסה לאינדיאנפוליס לביקור משפחתי. נהיה כמה ימים באזור כרמל. אם למישהו יש המלצות – זה הזמן.
16.7 נסיעה לאן ארבור. באופן טבעי אנחנו הולכים לחפש את הדלתות של הפיות…
17.7 מפלי הניאגרה
החל מ-18 ליולי נהיה בביקור משפחתי בטורונטו. גם לגבי טורונטו אנחנו פתוחים להמלצות…
 
זו התוכנית הכללית.
עכשיו הזמן להתחיל להזמין מוטלים בדרך ולקבע את הטיול בנקודות קבועות, לעשות רשימות ציוד ושאר עניינים.
איזה כיף שאני אוהבת גם את החלק הזה בעניין…
 
אני תמיד אוהבת את התגובות שלכם,
אבל הפעם אני מבטיחה להעריך אותן במיוחד.

בתחילת ינואר, כשהתחילו לדבר על פרוייקט 365 במרחבים הוירטואליים, החלטתי שגם אני מרימה את הכפפה.
 
המצלמה נכנסה לתיק ונשלפה לא מעט, ובימים שלא היה משהו מיוחד באמת, השתדלתי למצוא משהו שבכל זאת שווה ציון ולצלם אותו.
 
ינואר היה עמוס אירועים, ימי הולדת והכנות לנסיעה לארה"ב, וכמובן גם הנסיעה עצמה, על שלל אירועיה, והיה קל להפיק תמונה יומית. אפילו עיצבתי שני דפים שייצגו שבוע כל אחד.
 
לקחתי דוגמה מזיקוקית, והשתמשתי באלבומי התמונות של פייסבוק כדי שיעזרו לי בתיעוד, וזה באמת עזר.
 
אחר כך הגיע פברואר ועדיין צילמתי כל יום, אבל איכשהו הייתי עסוקה מדי וכבר לא העליתי את התמונות לאלבום בפייסבוק וגם לא עיצבתי דפים…
 
ובמרץ ובאפריל כבר התחלתי לפשל והבנתי ש-2010 לא תהיה זו שבה אעמוד בפרוייקט שהצבתי לעצמי…
 
אני עדיין מקווה להצליח בזה, אולי בשנה הבאה, ויש לי תובנות שאני מקווה שיעזרו לי –
* רצוי לא לאבד את המצלמה לשבועיים, אם רוצים לצלם כל יום
*רצוי להקפיד שהתאריכון של המצלמה יהיה מכוון, כדי שבאמת אפשר יהיה לדעת מתי צילמנו
*כדאי לרכז את התמונות בצורה מאורגנת, כי אחרת מגלים שלא מוצאים חלק מהתמונות (והיום חיפשתי במשך שעה את התמונה שצילמתי כשעדר של פרות חסם את הכביש, ואין לי מושג איפה היא…)
 
אז אולי בשנה הבאה, עם המצלמה החדשה שאני מתכננת.
 
ובינתיים המצלמה ממשיכה ללכת איתי לכל מקום ואני שולפת אותה הרבה יותר ממה שעשיתי בעבר, אז כנראה שבכל זאת המיזם הזה הביא איזושהי תועלת (חוץ מזה שהוא הזכיר לי שוב שאני לא ממש מצטיינת בסיום פרוייקטים…)
 
ובהתבוננות בתמונות שכן צילמתי עולים כמה נושאים בולטים
 
צמחים וטבע






אוכל




יצירה






ומשפחה






יום סקראפבוקינג שמח!
 
מה אתם צילמתם היום?