כבר שבוע שאני מנסה להעלות את הפוסט הזה, אבל נתקלת בקשיים טכניים. אולי היום?
ושוב שלום לכם, קרובים, חברים, אהובים ושאר מטיילים וירטואליים שמצטרפים להרפתקאותינו…
נכון שזה לא ממש מפתיע שאני לא עומדת בקצב?
הטיול מתקדם, והפוסטים קצת פחות…
יש כל מיני תירוצים –
הימים שלנו ארוכים ונגמרים בהתמוטטות,
בחלק מהמקומות מהירותו של האינטרנט מפוקפקת, ועל שני המחשבים שלנו יש חמישה מתחרים,
המחשב שלי, על הopen office שלו, פחות נוח לתפעול מזה שבבית
וגם פחות נוח לניהול תמונות, ומאחר שצלימנו (בעיקר צילמתי) עד עכשיו יותר מ-2500 תמונות, יש כאן צורך בדי הרבה ניהול…
אבל ביני לבינכם – משנה בכלל למה?
יוצא שעזבנו אתכם בנאפה, ואנחנו כבר בווגאס, אחרי שיטוט יסודי בשמורת יוסמיטי.
אז צפויים לכם עוד כמה פוסטים עתירי תמונות ומילים נרגשות.
אבל בינתיים, דילוג קליל…
כשהתחלנו לתכנן את הטיול, הבנו שנבלה כאן את הארבעה ביולי, והחלטנו ששווה למצוא מקום בו הדברים נעשים כראוי. אז אחרי בחינות ובדיקות של התוכניות שלנו, בחרנו במונטריי, שהבטיחה מצעד וזיקוקים ופיקניק עירוני. זה היה כרוך בקצת טרטור, כי זה אמר שהמסלול שלנו יהיה עמק נאפה – פארק יוסמיטי – מונטריי – כביש אחד עד סאן לואי אוביספו – לאס ווגאס – לוס אנג'לס, וכל בר דעת שיביט במפה יגיד שזה מסלול בלתי הגיוני בעליל, אבל החלטנו שבשביל חווית ה little town America זה שווה לנו.
אז נחתנו במונטריי בשבת בערב, 3.7, רק כדי לגלות שמסיבות תקציביות ובטיחותיות ביטלו את המצעד ואת הזיקוקים… דה? ככה מתעללים בתיירים תמימים?
בכל מקרה החלטנו לא לתת לזה לקלקל לנו את החוויה, והסתפקנו בחגיגות הארבעה ביולי שהציע הפיקניק העירוני, או בשמו הרשמי "Little Big Backyard Bar-B-Cue".
מזג האוויר שיתף איתנו פעולה והתעוררנו לבוקר שטוף שמש, אבל לא חם מדי.
הפיקניק מתקיים על מדשאות Colton Hall שהוא הבניין ההיסטורי בו התקיימו ב-1849 הדיונים בהם הוחלט על צירוף קליפורניה כמדינה ה-31 של ארצות הברית. כבר כשהתקרבנו יכולנו לשמוע את המוזיקה המתאימה, שנוגנה על ידי תזמורת המתנדבים של מונטריי, ולראות שהאזור כולו מקושט בצבעי הדגל:
בעיקרון זה יריד עירוני קטן, שמתופעל בעיקר על ידי מתנדבים ועל ידי כל מיני ארגונים וולנטריים שמקבלים הזדמנות לגייס כספים.
היו שם כל מיני דוכני משחקים, של קליעה למטרה, גלגל מזל ודומיהם, שלא עלו כסף ומפעיליהם גם דאגו שכל ילד יזכה בסופו של דבר בפרס קטן. הנסיכה התלהבה, ואפילו חזרה לסיבוב נוסף לבד לגמרי, מה שהיה מרשים בהתחשב בעובדה שרוב הזמן די מלחיץ אותה שהיא לא מבינה מה אומרים. אני חושבת שכאן עבדה לטובתנו העובדה שכולם כל כך ידידותיים ומחייכים, כך שהיא הבינה שמחסום השפה לא יהווה בעייה.
יש דוכני אוכל, שגם הם מתופעלים על ידי ארגוני מתנדבים. אנחנו הכי התלהבנו מדוכן הברבקיו הגדול, שתופעל על ידי מתנדבי הכנסייה:
ויש מוזיקה ב LIVE, ושמש, ואווירה מלאה חיוכים והמון אנשים שהתלבשו לכבוד האירוע, עד שהחלטתי ללבוש את כובע כתבת האופנה ולצאת לצלם לכבודכם:
נכון שאפשר לראות שהתלהבתי מזה שהפיקניק שיתף איתי פעולה?
אז הנה עוד קצת, לטובת הסבתות…
וגם זה לטובת הסבתות, שתמיד ידעו שהיא נסיכה, אבל עכשיו יכולות לראות גם איך זה נראה אחרי שהיא מקבלת טיפול מלכותי:
