והמסע ממשיך…
את אחר הצהריים בילה הבוגר בגן המנזר, עם בלוק הציור ועפרונות הרישום. בטלפון נשמע היה שכיף לו.
ההוראות במעטפה מספר שלוש אמרו שעליו להתייצב בשעה 21:00 בשער יפו, ולחכות להוראות נוספות.
מכיוון שהילד הוא נצר למשפחה ייקית בחלקה, הוא מגלה נטייה ברורה להקדים, והיה לו זמן לשבת בנחת בכותל.
בתשע יצר איתו קשר טלפוני המדריך של סיור הסליחות שהזמנתי מ"ירושלים של מעלה". הרעיון היה מצויין ומצא חן בעיני הילד, הבעיה היתה שיומיים לפני כיפור האיזור עמוס בהמוני אנשים, ולמרות שהמדריך היה ממש מוצלח, מערכת ההגברה החלשה שלו גרמה לזה שהבוגר בחר לפרוש מהסיור עוד לפני שפגש בשחקן ובזמר המובטחים כחלק מהחוויה. מה לעשות – you win some, you lose some
לאה אהובתי התבלבלה וסימסה אליו במקום אלי את ההודעה שמבררת את שלומו, אבל לזכותה ייאמר שלפחות ההודעה לא הסגירה שום פרטים מוכמנים…
בלילה, לפני השינה, הוא פתח את מעטפה מספר 4, ששלחה אותו להתייצב בכניסה למוזיאון ישראל בשעה 10 בבוקר. בנוסף היתה במעטפה גם הברכה שהכינה לו הנסיכה, עם טקסט שעצר את הנשימה לכולנו:
וכדי שלא יצאו לכם העיניים:
נמרוד אתה כבר בן 20 וצריך לחגוג
אבל אם צריך לחגוג אז סתם חגיגה עם עוגה
זה לא מה שמשפחה כמו שלך היתה עושה
אז שלפנו את העט והתחלנו לכתוב יום הולדת לנמרוד
והנה אתה בסוף היום הראשון.
שיהיה לך יום הולדת 20 שמח
שלך גאיה.
הנודד האמיץ שלנו ישן והתעורר במנזר המיוחד הזה (שאני בהחלט מתכננת לבדוק באופן אישי בהזדמנות הקרובה ביותר), ואחרי ארוחת בוקר צנועה התייצב בכניסה למוזיאון, מוקדם כמובן…
המלווה שלו לסיור במוזיאון היתה לאה היקרה, והיא היתה אחראית גם להעביר מעטפה גדושה כל טוב למלצרית ששירתה אותם בארוחת הצהריים, יחד עם זיקוק. מאחר ששני הסועדים לא רצו קינוח, המעטפה הגיעה עם זיקוק בוער מוחזק ביד של המלצרית…
התמונה הזו שיעשעה אותי במיוחד, כי יש לנו תמונה ישנה של הילדים מצולמים על הידיים האלו, ואז הידיים היו הרבה יותר גדולות…
במעטפה שהוא קיבל במסעדה היו הוראות להמשך הדרך (ליסוע באוטובוס לתחנה המרכזית בתל אביב), מכתב מטל וגיליון השיאים הצה"לי שהוציא עיתון "במחנה". בחלק שמיועד לשיאים שקשורים במשפחה הוספנו את ה(כמעט) חייל הכי אהוב בצה"ל…
The wheels on the bus go round and round,round and round,round and round.The wheels on the bus go round and round,all through the town.
עוד בהיותו באוטובוס קיבל הנודד האמיץ SMS שאמר: "דון קישוט, סנשו פנשו מחכה לך", ואכן, בתחנה המרכזית בתל אביב פגש אותו דרור-פנשו שהיה אחראי על התוכניות אל תוך הלילה. הוא הגיע מצוייד בגיטרה, מצב רוח הולם ואביזרי תחפושת שהפכו את השניים לטרובדורים נודדים (או סתם לפריקים במצב רוח חוגגג).
ALAS, למעט תמונות בודדות שצולמו בתוך וליד משכנות רות דניאל ביפו, משכנו של הנודד ללילה זה, אירועי השעות הבאות לא תועדו על פילם (או דיסק) וכמובן שחבל.
דיווח בעל פה, עם זאת, נתן תקציר לאירועי אחר הצהריים, הערב והלילה, שכללו בין היתר –
שירים של שלומי שבן בשדרות רוטשילד (ואפילו 7 שקלים שנתרמו על ידי עוברים ושבים)
שירים אחרים
תיירת מארה"ב שישבה איתם ועזרה להם לשיר
איש מוכסף (כזה שצובע את כולו ומפקד כפסל חי) שהצטרף אליהם, ענה על השאלות שלהם וגם שיתף פעולה ושר איתם
הרבה יין
קבוצה של צעירים במסע למילוי משימות, שמצאה בבוגר שאלכוהול בדמו משת"פ שאין כמוהו, מה שגרר את זה שהוא:
* לעס את הדף האחורי של העיתון (אבל כמו שהוא ציין – הוא לא בלע אותו, אלא ירק. יש סיכוי שזה מעיד על קריירה עתידית בתחום טעימת היין?)
* עשה גלגולים קבוצתיים על הדשא
* "חיתן" זוג בני נוער בחתונה יוונית, שכללה שבירת צלחות. בעניין הזה יש לציין שהוא לא היה שיכור מדי לוודא שאף אחד מהתנאים לקידושין אינו מתקיים שם באמת…
מה שמדהים הוא שלמעט הגיטרה והאקורדים לשירי שלומי שבן, שדרור הביא איתו, כל היתר היה ספונטני לגמרי. רק כדי שתבינו מה יכול לקרות לכם באמצע העיר, בסתם יום של תשרי, אם אתם רק פתוחים לזה…
בין שדרות רוטשילד לשתיים בלילה היו עוד מפגשים חברתיים וגם בירה, אבל בסופו של דבר הילד זכר שהוא גם צריך לקום בבוקר וחזר במונית ליפו, לישון קצת.
וטוב שעשה זאת.
מחר תדעו למה…
שלכם,
שחרזדה