הגענו ליום חמישי, יום ההולדת עצמו, וכל מה שידע הנודד שלנו הוא שעליו להגיע לתחנה המרכזית בתל אביב עד 11:00 בבוקר.
במשכנות רות דניאל אין חדר אוכל, אז יש להם הסדר עם בית קפה בסביבה, מה שארגן לילד ארוחת בוקר טובה לפתיחת יום ההולדת:
והתמונה האחרונה היא עדות שגם בלי לאכול ירקות אפשר לגדול לתפארת…
בתחנה המרכזית הוא עלה על קו 921 ונסע, ונסע, ונסע ונסע…. עד מחלף הבונים.
רק בירידה מהאוטובוס, כשהוא ראה את השלט "פרדייב – מועדון צניחה", הוא הבין מה עומד בפניו… ובמילים שלו, כשהתקשרתי שתי דקות אחרי זה לשאול איפה הוא: "היה לי ברור שאתם לא שולחים אותי לצנוח בלי שתהיו שם, אז הנחתי שאו שאתם כבר או שאתם בדרך…". ואכן, היינו בדרך, ופחות משתי דקות אחרי השיחה כבר אספנו אותו מתחנת האוטובוס שבצומת ושמנו פעמינו למועדון הצניחה, שם הוזמנה לילד האקסטרימי צניחת טנדם ראשונה בחייו.
לפני שאני נונת לצילומים לדבר בשבילנו (וכן, הוספנו לחבילה גם צילומי וידאו וגם צילומי סטילס, ואני ממש שמחה על ההחלטה להוציא את הכסף הזה) אני חייבת להקדיש כמה מילים למקום הזה – פרדייב, בחוף הבונים.