בואו נהפוך את הסדר, ונתחיל מהסוף.
ככה נראו התוצר והיוצרת בסיומן של כמעט שלוש שעות מופלאות:
וזה דבר היוצרת:
"היינו במקום שקוראים לו "סוס ועגלה" שזאת נגריה שבה בנו את הסוס הכי גדול בעולם.
החלטתי שאני רוצה לבנות קרוסלה שמסתובבת והיה לי ממש כיף. הכי אהבתי להרכיב את החלקים עם הדבק והפטיש.
עופר הסביר לנו על הסוס הגדול ואחרי שהרכבתי בו חלק גם התנדנדנו עליו. אפילו שזה היה לאט זה היה כיף, וגם קיבלתי תעודה.
בפעם הבאה שאני אבוא ל"סוס ועגלה" אני רוצה לבנות למיכאל סוס עץ שמושכים בחבל ושיש לו עגלה. מיכאל הוא תינוק חמוד והוא הבן של בת הדודה שלי, אבל זה כבר סיפור אחר…"
וגם לאמא של היוצרת יש כמובן מה לומר, בעיקר בתמונות…
כאלו של אווירה –
וכאלו של יצירה – 
וכאלו של הסוס הגדול –
ועוד אחת, שאי אפשר בלעדיה, של הרגע הקסום שבו הסחרחרה מגשימה את ייעודה ו…מסתובבת:
וגם קצת מילים שנבנות בעבודת יד, כמו כל הדברים ב"סוס ועגלה", מאותיות:
הרבה זמן תיכננתי להביא את הנסיכה ל"סוס ועגלה", וכל הזמן הזה עקבתי אחרי אתר האינטרנט המקסים והפרסומים השונים סביב המקום המיוחד הזה.
אני שמחה שסוף סוף הגענו לזה, ושזה הגשים את כל הציפיות, ועוד יותר שמחה שעשינו את זה בדיוק בזמן ככה שהנסיכה יודעת שגם לה היה חלק (פיצפון) בסוס הגדול הזה.
ולמרות העייפות אני יושבת עכשיו לכתוב, כי סוכות עדיין לא נגמר ויש עוד זמן לתת לידיים הקטנות לקחת חלק במבצע הגדול הזה, אבל ממש ממש עכשיו – מסיבת ההשקה של הסוס תהיה ביום חמישי הקרוב, ועד אז עופר יצטרך לחבר את החתיכות האחרונות ההן, אלא אם כן אתם תגיעו לעזור לו קודם…
ועוד משפט אחד לסיום –
לפני שהיא הלכה לישון, הנסיכה הודיעה שגם את הילדים שלה היא תיקח ל"סוס ועגלה", והיא חושבת שהם יהנו, כי גם להם בטח יהיו גֶנים של יצירה… ואותי מאשימים בזה שאני עושה תוכניות לטווח ארוך…