זה קרה לפני שבעה ימים.
במחי לחיצה אחת בוטחת על כפתור הפירמוט של המחשב שלי איבדנו סופית את כל תכולת תיבת הדואר, ומכאן גם ספר הכתובות, של החנות.
עם סיום (ה)שבעה ימי נסיונות לשכנע את המחשב שאולי בכל זאת הוא מסתיר את המידע הזה איפה שהוא בנבכי החוטים שבקרביו,
נאלצנו להרים היום ידיים ולהודות בפני עצמנו (וכעת גם בפניכם) שהמידע הזה אבוד לגמרי.
יהי זכרה ברוּך
או אולי עדיף –
יהי זכרה ברוֹך
המשמעות המעשית היא שאם אתם רוצים לקבל ממני עדכונים (ובקרוב צפוי עידכון ממש שווה במיוחד) –
אתם מתבקשים לשלוח מייל קצרצר (מספיק שרק תרשמו בכותרת "רשימת קשר", אבל אם אתם רוצים לכתוב יותר – תפדלו) ל limor@kesem-art.com
שתהיה שבת רגועה
ואל תעשו שטויות
לימור
נ.ב.
רגע לפני שליחת הפוסט הזה, ניסיתי לעדכן משהו באתר ובמחי לחיצה אחת (מישהו מרגיש שיש כאן מוטיב חוזר?) מחקתי את כל קטגוריות הדפים שהיו שם.
ייקח כמה ימים לשחזר הכל (על חשבון הזמן שהייתי צריכה לעדכן מוצרים חדשים).
למישהו נדמה שהיקום מנסה לומר לי משהו?
חודש: אוקטובר 2010
לצאת מתוך המסגרת
אחת התגליות המסעירות שגיליתי בתחום הסקראפ היתה התגלית שמדבקות ראב-און מתקלקלות.
ולמה זו היתה תגלית מסעירה?
כי אם הן יכולות להתקלקל, אז לא רצוי לשמור אותן. צריך להשתמש בהן!
ואם אתם מזן האוגרים, כמו רוב היוצרים שאני מכירה, אז לקבל אישור כזה מהיקום זה כמו לזכות בלוטו…
מאז שעשיתי סדנת דומינו אצל חגית וראיתי כמה הראב-אונים משתלבים יפה על אבני הדומינו, הפרדתי את כל מדבקות הראב-און למגירה נפרדת, והשבוע, כששתי בנות חמודות באו להכין לוחות מודעות, שלפתי את המגירה ולימדתי אותן להשתמש במדבקות.
כדי להדגים להן את העניין שלפתי מסגרת עץ קטנה של איקאה, ופשוט שיחקתי עם המדבקות הראשונות שנפלו לי ליד. מאוד התלהבתי מהתוצאה:
ואז עלה בדעתי שמאחר שיש לי המון מדבקות ראב-און, ושאני מאוד אוהבת לבזבז אותן, ממש מתאים לבנות סדנה כזו של עבודה עם ראב-אונים,
והכנתי עוד כמה דוגמאות:
בסדנה נעצב סדרה של שלוש מסגרות עץ שמתאימות לתמונות בגודל 10*15ונלמד כל מיני טיפים לשימוש במדבקות ראב-און.
הסדנה תתקיים שלוש פעמים:
ביום ראשון 24.10 בשעה 20:00 בחיפה
ביום שלישי 26.10 בשעה 20:00 ביובלים
ביום רביעי 27.10 בשעה 10:00 ביובלים
מחיר הסדנה, כולל חומרים 75 ש"ח. קפה ועוגה – עלינו.
ההרשמה אצלי במייל limor292@gmail.com
ואם אנחנו כבר בעניין של ראב-אונים, אז הנה עוד משהו, לא כל כך קטן.
המכולת שלנו חגגה יומולדת ביום שישי (עוד אחד מהדברים האזוטריים שיכולים לקרות רק ביישובים קטנים…) אז החלטתי שהאירוע מצדיק מתנה וקישטתי לוח מודעות. המסגרת מעוטרת עם טייפ יפני והעיטורים על השעם הם כמובן מדבקות ראב-און:
מה האירוע הכי הזוי שבשבילו אתם הכנתם מתנה?
יום נישואים צרכני במיוחד, ולפיכך – פוסט עתיר המלצות
לפני עשרה ימים חגגנו את יום הנישואים שלנו.
השנה אנחנו נשואים בדיוק מחצית מחיינו…
יש הרבה דברים שלומדים אחרי עשרים ומשהו שנים ביחד, ואחד מהם הוא שלפעמים מספיק להיות ביחד, גם אם מה שעושים זה רק סידורים ומילוי מטלות.
לפיכך, את יום הנישואים תכננו להקדיש לרכישת מחשב נייד לפרופסור, כדי שיפסיק לגנוב לי את המחשב שלי.
כמובן שבסופו של דבר נכנס ביום הזה הרבה יותר ממה שתכננו בהתחלה…
את הבוקר התחלנו ב"קפה בחורש" בכפר ביאליק. ארוחת הבוקר היתה מאוד נחמדה, והיא נהייתה אפילו יותר נחמדה כשהמאמן שלף שקית קטנה שבתוכה קופסת מתנה ובתוכה ארוז להפליא צמיד הצ'ארמס שחמדתי לי כבר מזמן. המאמן אומנם טוען שזה מרגיש כמו רמאות לתת לי מתנה שהכרזתי שאני רוצה, אבל אני ממש לא מתלוננת…
אחרי התודות לאיש שלי, התודות הנוספות מגיעות לעדית שר, שחוץ מהצמיד המקסים שלי, רכשתי ממנה בחודש האחרון מספר מתנות לחברות והייתי מרוצה לחלוטין, וגם לצמד הבלינגיות, שרק בגללן ידעתי על עדית…
כשסיימנו את ארוחת הבוקר יצאנו לצוד מחשב.
אל פריבל בטירת הכרמל הגענו בגלל המלצה של אח שלי, שיש לו קשרי עבודה איתם. אנחנו נחזור לשם בגלל היחס האישי והמצויין שקיבלנו עוד לפני שהצהרנו על הקשר הזה… ניר, בעל החנות, נתן לנו ייעוץ מקצועי וגם סירב למכור לנו את מה שלא נראה לו נכון למכור. הייתי אומרת שלפי סל הקניות שלנו שהיה מלא כל כך כשיצאנו אין ספק שהוא איש מכירות מצויין, אבל האמת היא שחוץ מזה שהוא בעל מקצוע מעולה, לא קנינו שום דבר שלא התכוונו לקנות… ה-DVD שלנו שבק יום קודם, אז ברור שהיינו צריכים חדש (אנחנו מנסים לסיים לראות את כל חמש העונות של בבילון לפני שהבוגר יתגייס…), ובהתברברות הקשה האחרונה שלי החלטתי שנמאס לי להסתדר בלי ג'י.פי.אס (אין ספק שהזמן שאחסוך בלא להתברבר יצדיק את ההוצאה הזו די מהר). הפרופסור קיבל את המחשב שלו, והמחשב הנייד של המאמן יכול להיחשב מתנת יום נישואים.
והמסך "24 החדש שלי? או-קיי, זו כבר התפנקות אמיתית…
אז חוץ מלהמליץ לכם בחום גדול על ניר ועל החנות שלו, אני גם שמחה להעביר אליכם טיפ משובח שהוא נתן לנו, רגע לפני שיצאנו –
צריך לתת לבטריה מנוחה. מה זה אומר?
בנייד, לרוקן את הבטריה לגמרי לפחות פעם בשבוע (סוף סוף יש לי תירוץ למה אני שוכחת לטעון את הנייד ונשארת מנותקת באמצע היום…).
במחשב הנייד ובמכשירים אחרים שיכולים לעבוד בלי בטריה – כשאתם עובדים עם המחשב מחובר לחשמל, תוציאו את הבטריה לגמרי.
ניר אומר שזה מאריך את חיי הבטרייה עד מאוד, וכיוון שמניסיוננו אנחנו יודעים שבטריה שבהתחלה מחזיקה ארבע שעות, אחרי חצי שנה מחזיקה כבר רק שלוש שעות, זה נשמע לנו ממש הגיוני. אז תנסו.
הרפתקת המחשבים לקחה לנו הרבה יותר זמן מהמתוכנן, אז הגעתי הביתה רק לשנייה כדי לאסוף את הנסיכה וליסוע ליער שליד יעד, 7 דקות מהבית, שם הציגו שחקני תיאטרון "שומרי הגן" גרסה מקסימה של "הזמיר וקיסר סין". היה מענג, ואם אתם רוצים לדעת מתי התיאטרון הזה מגיע קרוב אליכם הביתה, אז תצטרפו גם אתם לרשימת התפוצה שלהם.
ובערב יצאנו בשניים. מאחר שהמאמן בחר איפה נאכל ארוחת בוקר, אני הייתי צריכה לבחור איפה אוכלים ארוחת ערב… אז נזכרתי שכבר מזמן רצינו לבדוק את ביסטרו איד'לה בנהריה ונסענו לשם. איד'לה היא האחות הקטנה של אידה, מסעדת השף שי שמואלי, שהשתתף ב"קרב סכינים", וקיבלנו המלצות חמות לאכול שם. בחרנו בארוחת ביסטרו, שמציעה לחם, מחמצים, מנה ראשונה ומנה עיקרית במחיר מאוד מאוד אטרקטיבי – 59 ש"ח לאדם. כל מה שאכלנו היה מצויין – מרק פטריות ושמנת, פטריות מטוגנות עם רוטב שזיפים, דג סול על הגריל ונתחוני אנטריקוט עם רוטב צ'ימיצ'ורי. למרות שמאוד רצינו לא נשאר לנו מקום לקינוח, אז כנראה שניאלץ לחזור לשם שוב…
הבטחתי פוסט צרכני וכזה הוא יצא.
ורק לשם הבהרה – חוץ מהנחת בזה שאני שולחת אתכם למקומות שווים, ממש לא יוצא לי כלום מההמלצות האלו…
שתהיה שבת של מנוחה ונחת
לימור