הלהקה הייצוגית שלנו נוסעת פעם בשנתיים לרקוד בחו"ל. הפרופסור נסע לפני שנתיים לצרפת ולהולנד ונהנה מאוד.
השנה היא השנה השלישית שלו בלהקה הייצוגית, וכבר בקיץ, כשהתחילו שמועות שהנסיעה השנה תהיה לברזיל, כמו לפני ארבע שנים, היה ברור שאם יהיה לו מקום אז אנחנו נגרום לזה לקרות. זו אמורה להיות חוויה כל כך גדולה, ואחרת, ומאוד שמחנו על ההזדמנות שניתנת לו.
כשנודע שהטיסה היא בדיוק ביום ההולדת השמונה עשר שלו, נעשה עוד יותר ברור שהוא חייב ליסוע…
התלבטתי הרבה מה להכין לו לנסיעה.
חוברת סודוקו קניתי לו (וכשנתתי לו אותה הוא צחק, כי הוא דאג לעצמו לעוד שתי חוברות כאלו…), אבל רציתי גם משהו אישי.
כשחגית תיארה את יומן ירושלים שלה ממש נדלקתי וחשבתי להכין לו יומן שבו ידביק בכל יום תמונה אחת, אבל המאמן צינן את ההתלהבות שלי, אמר לי שאין לו מושג איפה אשיג מצלמת פולרואיד ושחוץ מזה זה לא רעיון טוב להטיל על הילד מטלות שלא יעשו לו טוב. אז שקלתי מחדש, אבל לא התרחקתי מדי מהרעיון של חגית.
חתכתי כמה דפים לגודל המתאים (החיצוני הוא בערך 26*18 והפנימיים 23*12) וקישטתי אותם בצורה די יסודית, כשאני משאירה ממש מעט מקום לכתיבה, כך שגם אם הוא לא יכתוב כלום, זה לא יהיה נורא. לשמחתי קיבלנו לו"ז מפורט של התוכניות שלהם, אז יכולתי להוסיף גם את זה. בנוסף הכנתי גם כיס גדול למזכרות, בתקווה שהוא יאסוף כאלה.
את כל הדפים תפרתי באמצע (ושוב תודה לחגית על הרעיון).
ככה זה נראה לפני התפירה:
עכשיו רק נשאר לחכות ולראות איך הוא והיומן ייראו כשהם יהיו כאן חזרה.
בינתיים העידכונים שאנחנו מקבלים הם סמסים בני שורה אחת…
משהו קטן וטוב
כשנתתי לו את היומן הוא התפעל מזה ש"גם כשאין לי זמן לכלום, אני מוצאת זמן"
אז עניתי לו שכל זמן שהם מעריכים את מה שהם מכינים להם, אני אמשיך להכין.
ואז הדג הלא רגשני שלי ענה:
"אני לא חושב שאי פעם אני אפסיק להעריך את זה".
נשארתי נטולת מילים.