אני ממש לא טיפוס של בוקר.
אני ממש לא אוהבת לקום מוקדם.
במיוחד לא בחורף…
אני שונאת להיכנס לאוטו כשבחוץ עוד חושך.
אלא אם כם מדובר בנסיעה כיפית , למשל לשדה התעופה (אפילו אם זה רק כדי לאסוף מישהו…)
אבל מה לעשות שכשגרים בגליל ועושים עסקים גם במרכז, לפעמים אין ברירה.
לפעמים לצאת בחושך חוסך שעתיים בפקקים…
אז אחרי שהתגברתי על לקום ממש מוקדם.
ואחרי שהתנעתי את האוטו בחושך.
ואחרי שהחימום התחיל לפעול.
ואחרי עשרים דקות של נהיגה.
העולם התחיל להתעורר.
וכשהאור התחיל לעלות, עוד לפני שהשמש זרחה, נזכרתי מה אני כן אוהבת בנסיעות המורדמות האלו.
אני אוהבת את השעה הזו של תחילת הבוקר, זו שבשעה יפה נקראת שחר,
כשהיום הוא כולו הבטחה
כל כולו פוטנציאל
אז שלפתי מצלמה.
ככה העולם נראה בשש וקצת בבוקר:
וככה הוא נראה קצת יותר מעשר שעות אחרי זה, בפקק בדרך הביתה:
ומה השעה שאתם אוהבים?
לילה טוב
לימור