תמיד סיקרנה אותי השאלה הזו – איך סנטה בעצם מגיע לכל הילדים בזמן?
היתה אפילו שנה שבה עקבתי אחרי הדיווחים באתר של נאס"א, שמסמנים במשך 24 שעות איפה בדיוק נמצא סנטה כרגע…
אז היום עשיתי ניסיון להיות סנטה קלאוס, או אולי סוג של "קסם על גלגלים".
ככה נראה היום שלי:
4:37 יציאה מיובלים
5:58 גני תקווה
6:42 רחובות
7:06 רמת אפעל
7:35 רמת גן
9:00 תל אביב *אבל יש כאן נסיבות מקלות… גם התברברתי (לסנטה בטוח יש GPS משוכלל, בטח מישהו נתן לו כזה מתנה לכריסמס…) וגם הייתי מורעבת, אז עצרתי לארוחת בוקר, וגם התחילה תנועה (ולסנטה יש הרבה יותר נתיבי אוויר ממה שלי היו נתיבי כביש…)*
9:30 רמת השרון
10:03 הוד השרון
10:28 כפר סבא
11:20 פרדסיה
11:35 בית יהושע *והפסקת פטפטת*
12:18 נתניה
14:15 חזרה ליובלים
ובאמצע נכנסו עוד כמה הפסקות שירותים…
המסקנה היא שאני ממש לא סנטה:
* הכובע האדום אולי יתאים לי, אבל על הזקן אני מוותרת
* כולם יודעים שהוא יבוא ומשאירים לו עוגיות וחלב. אני הייתי הפתעה, אז קניתי לי ארוחת בוקר לבד. מצד שני – הוא צריך לרדת בארובה, ועל הקטע הזה אני ממש ממש מוותרת…
* סנטה בודק מי היה ילד טוב ולפי זה הוא מחלק מתנות. אני קודם מחלקת, ואז אני אראה מה הנמענות שלי יעשו עם זה…
* לנהוג מרכבה עם איילים זה כנראה הרבה פחות מעייף מלנהוג פורד מונדיאו…
אז עכשיו מפוזרות דוגמיות של חותמות אצל כל מיני סקרפריות… בואו נראה מה הן יעשו איתן.
הסנונית הראשונה היא שרוני, שחותמות פורים המקסימות סוף סוף גרמו לה להתיישב ולעשות דף אלבום מתמונות שצולמו ב-2008. תראו איזה יופי:
והנה גם תקריב על החותמות עצמן:
ומאחר שמאי-צ'ו, המאיירת המוכשרת שאחראית לחותמות המקסימות האלו, מסתובבת ברשת בשמות שונים, אני מפנה אתכם גם לבלוג שלה, שנכתב תחת השם GOGATSU.
שתהיה לכולם שבת שלום ונחת
לימור
הפייה העייפה