מחר אני יוצאת לסמינר עסקי של שלושה ימים.
{זה המקום להערה מוסגרת שאומרת שאני לא אהיה זמינה, בטלפון או במייל, חוץ מאשר מאוחר בלילה. אז אל תתרגשו אם אני לא מגיבה מהר}
בכולופן, בהנחיות המליצו להביא מחברת גדולה.
כל מי שמכיר אותי יודע שכל תירוץ לקניית מחברת הוא תירוץ טוב, אבל חוסר הזמן הביא אותי לאופיס דיפו בכרמיאל, והמבחר שם היה, איך לומר – מדכא.
אז קניתי מחברת גדולה, עם שני יתרונות:
1. הספירלה למעלה ולא בצד, מה שנראה לי ממש נוח.
2. הכריכה שלה היא אדומה, והסינים מקשרים את הצבע האדום עם עושר. מה יותר טוב להביא לסמינר עסקי?
ככה היא נראתה:
בחמש דקות, הכנסתי לפעולה קופסת טייפים יפניים מדגם wamon, ראב און לבן ותגית מודפסת ממקור לא זכור, והנה מחברת משודרגת ואישית, שבטח תשמח את לבי ברגעים של נפילת סוכר כתוצאה מעודף כתיבה…
__________
משהו קטן וטוב
הייתי היום במספרה, והחופפת החמודה עשתה לי ביומתה עיסוי קרקפת מופלא, שגירש את ניצני כאב הראש שאיתו הגעתי.
איזה פינוק!
חודש: פברואר 2011
עדכונים, בזק וגם חותמות
באופן מתפיע, הגיבה לבלוג מיכל משירות הלקוחות של בזק, ואפילו הצליחה לגרום לזה שהטכנאי יגיע אלי היום.
ח"ח לשרות הלקוחות ואני מניחה שגם לשימוש המתקדם שלהם בגוגל אלרט.
הטכנאי הגיע.
תקלת סירוגין, זוכרים?
ההסבר לתקלת סירוגין הוא שהיא נמצאת רק כשהטכנאי רחוק. כשהוא מגיע היא נעלמת…
אז הוא הסביר לי מה אני אוכל לנסות לעשות כשהיא תחזור, כדי לגלות אם באמת יש תקלה… נחמד, לא?
והכי מרגיז היה שעשר דקות אחרי שהוא יצא, אחרי שסיכמנו שלא ברור שהבעיה נפתרה, קיבלתי מ-166 סמס ידידותי שאומר: "לימור שלום. הטיפול בתקלה בטלפון ******* הסתיים. בזק."
נדמה לכם?
המשך יבוא, מן הסתם…
ובגזרת החותמות –
אתמול, מרוב התלהבות, שכחתי להזכיר שחזרו למלאי חותמות הדואר החמודות "במיוחד בשבילך" ו"נעשה באהבה" וחותמות האותיות – אותיות דפוס מעוגלות וכתב יד דק.
האתר החדש מתפקד ואפשר לשלם בכרטיס אשראי או בפיי-פאל (תחי הקדמה שהביאה לנו פיי-פאל ישראלי) ואני כאן לטובת כל שאלה שלכם.
ערב נעים
לימור
קצרים
הרבה זמן לא הייתי כאן. בעיקר באדיבות בזק. {האמת שעכשיו מסתבר שהסאגה לא נגמרה אז אולי ייקח לי שעות להעלות את הפוסט. מחזיקה אצבעות שלא}
נזק – הכי טוב בבית (אבל לא בבית שלי…)
ליום חמישי נקבע לנו ביקור של טכנאי שהיה אמור לעשות את מה שצריך לעשות כדי שרוחב הפס שלנו ישתפר. הטכנאי היה. התוצאה – אין קו טלפון וכמובן, אין גם אינטרנט. בערב המאמן דיבר עם בזק ואחרי הרבה הרבה בירורים שבאו לוודא שהעניין לא באשמתנו (כן, אנחנו יודעים שהתקע צריך להיות בשקע, לא, לא הוצאנו את הפילטר, לא, לא גזרנו את חוט הטלפון כדי לעשות ממנו יצירת מקרמה…) ואכן יש תקלה אמיתית, הודיעו לו שהטכנאי יגיע, ט-ט-טדם ביום שני.
הכעס כמובן לא עזר וגם לא ההסבר שהאינטרנט חיוני לנו, ושמאחר שהטכנאי שלהם הוא שגרם את התקלה מותר שנצפה שהם גם יעשו מאמץ לתקן אותה…
ביום ראשון הם הודיעו לנו, בלי למצמץ ובלי להתנצל, שהטכנאי יגיע ביום שלישי.
נחסוך מכם את סאגת הצעקות והעצבים, אבל כן נציין שאין טלפון ואין אינטרנט זה גם אי אפשר להשאיר בבי את בת התשע לבדה (לא, אין לה סלולרי), אי אפשר לכתוב בבלוג, אי אפשר לענות למיילים (גם לשאילתות של לקוחות), אי אפשר לעדכן סטטוסים בפייסבוק… הבנתם את המצוקה, נכון?
היום יום שלישי.
היה טכנאי.
עשה מה שעשה.
יש קו טלפון ואינטרנט.
אופס, אין קו טלפון ואינטרנט. הי, יש. אופס, אין.
תקלת סירוגין זה הכי גרוע.
שיחה ארוכה עם בזק.
עכשיו מסתבר שיש קצר בקו.
צריך טכנאי.
ישלחו טכנאי.
ביום שישי.
השיחה נגמרה בטונים צורמים.
יש למישהו קשרים טובים בנזק? סליחה, בבזק? אלו שאת הסיסמה שלהם "אנחנו כאן בשבילכם" שמעתי לא מעט השבוע?
מזכרת לב
רגע לפני שנהייתי מנותקת אינטרנט, קיבלתי מדיילי את השם המושלם למיזם האלבומים והקנווסים לילדי "משאלת לב" – מזכרת לב. קיבלתי המון תגובות מקסימות ויש רשימת מתנדבות מרשימה. אני מקווה לצוות כבר בימים הקרובים את המבצעות הראשונות ומבטיחה לכל מי שהתנדבה שזה אמנם עשוי לקחת זמן, אבל אני אחזור לכולם.
חידוש החנות
החנות הוירטואלית של קסם שימושי שינתה את פניה וקיבלה חזות יותר סטנדרטית, עם יותר פיצ'רים שביקשתם, כמו רשימת קניות, מוצרים חדשים וכו'. אני עדיין מעלה מוצרים ויש גם קצת גליצ'ים של תקופת הרצה, אבל עד שהמשלוח הגדול הקרוב יגיע לכאן, אני מקווה שהכל יעבוד בצורה מושלמת. את החנות החדשה תמצאו באתר שלנו www.kesem-art.com ושימו לב גם לקטגוריית המתנות המתמלאת שלנו
חותמת מקורית
אבא שלי, עליו השלום, היה נוהג לומר "מי שלא עובד, לא טועה", ואני מנחמת את עצמי בלחשוב עליו ועל האמירה הזו שלו בכל פעם שאני מרגישה שעשיתי טעות מטומטמת…
הפעם הטעות היתה כמה אותיות חסרות בשניים מהפונטים שבהם הכנו חותמות. מה שכן, מכל טעות אפשר להוציא משהו, וכך עם השלמת החסר הוספנו גם תוספת של כיתובים לשני הפונטים הבעייתיים.
עד סוף השבוע יישלחו חותמות התיקון לכל מי שקנתה את הפונט הקטן והשובב שלנו, והן תסופקנה כמובן גם לכל מי שיקנה את החותמות מעכשיו,וככה ייראה הפונט השלם:
הפונט השני שבו היתה טעות יוצא רק עכשיו למכירה. זהו פונט כתב היד העבה (שאני קוראת לו ביני לביני "פונט עדיה"):
היו לי עוד כמה עניינים, לביבות הצלחה ותמונות מיום טיול שגנבנו, אבל נהיה כאן קצת ארוך, אז אולי, אם בזק ייתנו לי, אחזור מחר…
אני מאחלת לכם שיהיה לכם חם ונעים
לימור
דרושים : שם ומתנדבים לפרוייקט שבא מהלב
אם אני נוסעת לבד, אני לא אוהבת את היום האחרון בטיולים בחו"ל. זה היום הזה שאני כבר לגמרי חולת געגועים הביתה, וכבר קשה לי ליזום ולמלא את השעות האחרונות במשהו כיפי.
בגלל זה, כשנשארתי בקיץ בשיקגו בסיום הטיול המשפחתי שלנו, היה לי ברור שהיום האחרון צריך להיות מובנה, כדי שאני אהיה עסוקה ומרוצה. לפיכך נרשמתי ל Super Crop של Cherity Wings. Cherity Wings הוא ארגון שעוזר לעמותות התנדבותיות להוציא אל הפועל אירועי סקרפבוקינג לטובת גיוס כספים (האמת שבינתיים הם עברו איזה שינוי והתרחבו, אבל זה ממש לא חשוב לעניינינו). האירוע שבו השתתפתי יועד לגיוס כספים עבור Crops of Luv, שזו עמותה שמעצבת אלבומים עבור ילדים שארגון "משאלת לב" האמריקאי הגשים להם משאלות.
ככה, אחרי שחזרתי לארץ, הגעתי ל"משאלת לב" הישראלי, והצעתי להם לארגן מסגרת דומה בארץ, שתתעד את הגשמת המשאלות באלבומים.
לצד ההתלהבות מהרעיון עלה גם הצורך שלהם באלבום התדמית שהצגתי כאן, אבל רעיון האלבומים לילדים לא ננטש , ואחרי שהוא קיבל שם "אלבומי משאלה", הוא אפילו התרחב…
כשפרסמתי את הרשומה על אלבום התדמית, מומין המקסימה יצרה איתי קשר והציעה לבדוק עם העמותה את הרעיון ליצור לילדים קנווסים שיתעדו את המשאלה. כתגובה ראשונה סיפרתי לה על רעיון האלבומים, ואחרי קצת מחשבה הבנתי שבכל מקרה יש משאלות שאי אפשר להכין להם אלבום, כי יש רק תמונה או שתיים, וקנווס יכול להיות רעיון מצויין.
הצעתי את הרעיון לדורית, מתאמת המשאלות ב"משאלת לב" וגם היא התלהבה מאוד.
ואז נשארנו רק עם בעיה קטנה אחת, השם "אלבומי משאלה" כבר לא מתאים…
לפיכך – דרוש שם. רעיונות יתקבלו בברכה…
וחוץ מזה, כמו בכותרת – דרושים מתנדבים (ולמה יש לי הרגשה שמדובר בעיקר במתנדבות?)
במה מדובר?
בהבעת נכונות לעצב קנווס או לקחת חלק בעיצוב מיני אלבום.
לא מדובר בהכרח במשהו שיקרה כרגע – "משאלת לב" מגשימים כשמונים משאלות בשנה, אבל לא כולן מתאימות לתיעוד – יש משאלות בהם ההורים אינם מאשרים פרסום, ולפיכך אי אפשר להעביר אלינו תמונות, יש משאלות בהן מקבלים הילדים כל כך הרבה עד שבעמותה מרגישים שזה מספק, ויש, לצערנו, גם סיבות אחרות.
אני ארכז את רשימת המתנדבים, וכאשר יגיע פרוייקט מתאים אבדוק איתכם אם ההתנדבות עדיין רלוונטית.
אתם תקבלו ממני אלבום 20*20 או קנווס 25*25, תמונה או תמונות (במקרה של מיני אלבום תוכלו להגיד אם אתם רוצים לבחור ולהדפיס לבד את התמונות או לקבל תמונות מודפסות), דף מדוגם עם לוגו העמותה, דף קרדיט שבו תמלאו את פרטיכם ובמקרה של אלבום – גם שמות של בנות נוספות מאזורכם שהתנדבו, על מנת שתוכלו לגבש צוות ולעצב את האלבום יחד.
אחרי שהיצירה שלכם תחזור אלי אני אדאג לצילומה כראוי ואעביר אותה לעמותה, והם ידאגו למסור אותה לתעודתה.
כשיהיה לנו שם אני גם אפתח קבוצה בפייסבוק.
מעוניינים?
אז שילחו לי מייל limor292@gmail.com
את האלבום הראשון בפרוייקט הכנתי אני, והוא נמסר לנטע, שהמשאלה שלה היתה לעוף בכדור פורח:
את עושה אותי אמא
לפני ארבע וחצי שנים, כשכתבתי תוכנית עסקית להקמת חנות שעוסקת בכל מה שהוא סקראפ, התקשיתי מאוד לשכנע את הסביבה (ובעיקר את מקבלי ההחלטות ונותני הכסף במט"י ובקרנות השונות) שהעניין הזה, שכמעט אף אחד לא שמע עליו, אכן עומד להתפתח ולתפוס תאוצה.
הסימן החיצוני היחיד, חוץ מהתחושה שלי, היה העובדה שב"עולם הירחונים של ג'ו" הביאו אז יותר ויותר חוברות וספרים בנושא, אבל חוץ מזה עיקר מה שעמד לרשותי היה תחושות בטן.
זו לא חוכמה, אם כך, שעד היום כל התפתחות בתחום בארץ משמחת אותי. החנויות שנפתחות, היוצרות והעבודות שמתרבות, הנוכחות הישראלית בבלוגים, סקראפבוק-ויקי, אתגרים ומגזינים בחו"ל (וגם ב CHA) ועכשיו – פורטל חדש שכל כולו סקראפ, בניצוחה של מיכל שובל. איזה יופי!
לפיכך היה לי גם ברור שאשתתף באתגר הראשון שהוצג שם, למרות השאלה המכשילה שעמדה בבסיסו – "מה הסגנון שלך" כי אני, בעניין הזה של סגנון, קצת כמו זיקית – היום זה ככה, מחר זה אחרת. היום עמוס וסוער, מחר נקי ומינימליסטי. אז ניסיתי לחשוב מה בכל זאת מאפיין את העבודה שלי ומצאתי שני דברים –
האחד הוא הרצון הממשי לעבוד בעברית, עד כמה שאפשר. אני אוהבת את השפה שלנו, ורק במקרים ממש נדירים אני משתכנעת ש"באנגלית זה נשמע יותר טוב". אני גם מאוד אוהבת לשאוב השראה ממילים של שירים.
השני הוא שממש קשה לי לתכנן מראש מה אני אעשה, וגם כשאני מתכננת, או עובדת לפי סקיצה, בסוף יוצא משהו אחר לגמרי.
גם בדף שהכנתי לאתגר זה היה ככה.
השיר שהיווה השראה לאתגר לא נכנס בסוף לדף, למרות שהדפסתי אותו מראש.
ריבועי הנייר הצבעוניים שכבר חתכתי נשארו על שולחן העבודה.
וככה גם פרחי הנייר שאמורים היו לדבר עם הפרח בשיער של הנסיכה.
מה נשאר?
דף קראפט,
תמונה (נהדרת, שצולמה על ידי דנה ישראלי),
כותרת (באותיות של מסטיקים)
והרבה הרבה ראב-אונים, שחורים, לבנים וקצת צבעוניים, שהונחו אחד על השני.
את השיר הנפלא אני אוהבת מאז ששמעתי אותו בפעם הראשונה במופע "ילדות" של יהודית רביץ, שהוקדש כולה לשירי ילדים, למבוגרים.
אני עושה ניסיון נוסף להעלות כאן וידאו:
תיהנו.
זו ממש סוכריה לשבת וליום המשפחה.
שבת נעימה, ואל תקפאו…
עשה לי צמרמורת
אזהרת בכי – אם יש לכם נטייה כזו, תיזהרו מהסרטון.
נסעתי לכרמיאל למלא טופס חקירה על דבר דואר רשום שלא הגיע (כששאלתי את הפקיד בטלפון אם דואר ישראל עדיין לא גילה את האינטרנט, התשובה שקיבלתי היתה "לא עד הסוף"). ברדיו "המילה האחרונה" עם אברי גלעד וג'קי לוי.
הם משמיעים את "להיות או לא לחיות" ששר דניאל עמית. אחרי השיר, וכשהצמרמורת עדיין לא עברה לי, אמרו שלאמא שלו, שדוחפת ונלחמת ומקדמת אותו באופן מעורר הערצה, קוראים עמליה. מכיוון שעמליה זה שם לא כל כך נפוץ, מייד נזכרתי בפוסט הזה של עדיה והצטמררתי עוד קצת.
אז הנה הסרטון (ושוב, עם אזהרת בכי ממשית). משום מה ישראבלוג לא נותן לי לשתול אותו כאן, אז הנה הקישור אליו:
http://youtubemyway.net/download.php?vq=e1Rc-4-H_MI
ולטובת מי שידלג על הסרטון, או שפשוט רוצה להתעמק עוד קצת במילים המדוייקות והכואבות האלו, שנכתבו ע"י רוני פילו ויהלי מורן זליקוביץ':
כשכולם צוחקים, אני צועקוכשהם צועקים, אני בכלל שותקהם מדברים, עוצם ת'עינייםמדבר עם עצמי, בשפה משלימוציא החוצה רק מילה או שתיים…התשמע קולי?כי גם השתיקה שלי חזקהוגם המילה שלי עדיין יפההייתי רוצה לחיות בעולםשיקבלו אותי,כמו את כולםבתוך כל הבדידות ת'עצב מסנןפשוט לוקח ת'גיטרה ומתחיל לנגןאני גמד, אני ענקומנגינה בלי תואני אוהב, אוהב חזקאת זה אצעק עד שיכאברוצה לכבוש את הפסגהאבל האם היא רחוקה?כי גם השתיקה שלי חזקהוגם המילה שלי עדיין יפההייתי רוצה לחיות בעולםשיקבלו אותי, כמו את כולםבמסיבה הבלונים פורחים במיליוני צבעיםורק אני שחור לבן נובל בצדיושב בחדר לבדי, אני חבר של הקירותמתוך אלף שאלות נשאר להיות או לא לחיותכי גם השתיקה שלי חזקהוגם המילה שלי עדיין יפההייתי רוצה לחיות בעולםשיקבלו אותיכי גם השתיקה שלי חזקהוגם המילה שלי עדיין יפההייתי רוצה לחיות בעולםשיקבלו אוטי-סט, כמו את כולם
יש ביו-טיוב גם ביצוע מצמרר לגמרי של דניאל לשיר "הכניסיני תחת כנפך", אבל אני מוכיחה איפוק.
יום מצויין
מה שפיות עושות
טוב, זה די ברור, מה שפיות עושות זה להגשים משאלות…
זו כנראה הסיבה שכשחיפשתי אפיק התנדבותי שיתאים לי, הגעתי אל משאלת לב, ארגון שכל כולו הגשמת משאלות. במשאלת לב, שהוא הסניף הישראלי של ארגון בינלאומי בשם הזה, מגשימים משאלות של ילדים שחולים במחלות מסכנות חיים. בארץ הם פועלים מאז שנת 1996 והם הספיקו להגשים כבר 1500 משאלות, שזה פשוט המון!
תוך כדי השיחות איתם על שיתוף פעולה שפירותיו בדרך ועוד תשמעו עליהם, שאלה אותי עדי, מנכ"לית משאלת לב, אם אוכל להכין להם אלבום תדמית שיציג משאלות שכבר הוגשמו ויוכל לעזור לגייס תורמים להגשמת משאלות נוספות.
למרות הדד-ליין הקצר (ביום ראשון האחרון התקיים האירוע השנתי שלהם, והרעיון היה שהאלבום יוצג באירוע, מה שאמר שיש לי פחות מחודש, בחודש שבו גם השקתי חותמות וגם הייתי מחוייבת לעוד כמה פרוייקטים) היה לי ברור שאני לא יכולה להגיד לא, ושגם משאלות של מנכ"ליות ראוי להגשים…
המשאלות שהם מגשימים מתחלקות לארבעה סוגים – להיות (למשל להיות מלך או מיליונר), לפגוש מישהו (המשאלה הכי מפורסמת שהם הגשימו היתה פגישה עם ביל קלינטון כשהוא היה נשיא ארה"ב), ליסוע (ולאן רוצים ליסוע הכי הרבה ילדים?… תחשבו על אוזניים שחורות והמון חיוכים) ולקבל. היה לנו חשוב שבאלבום יוצגו משאלות מכל הסוגים וכך אכן היה.
אם באלבום רגיל יש דפים מושקעים יותר ומושקעים פחות, כאן כל דף סיפר סיפור שלם ודרש השקעה משלו. יש דפים שהיה לי ממש קל איתם, ויש דפים שפחות, אבל בסוף אני מרוצה ממה שיצא.
אז הנה, התמונות מדברות בשבילי, ומזכירות שהבלוג הזה מתחיל בעצם מיצירת אלבומים…
שנהיה כולנו בריאים.