אני אוהבת ימי הולדת.
מאוד.
של אחרים, כי אני אוהבת לפנק,
ושלי
כי זה היום המיוחד שלי
(או השבוע, אם אני מוצאת דרכים למתוח את החגיגות…)
היום יום הולדת והשמחה רבה.
לפני יומיים זה לא נראה בדיוק ככה.
האמת היא שבסוף השבוע הקודם הייתי דווקא בהיי רציני.
היה היריד המופלא אצל נתנאלה שהיה הפנינג אחד גדול.
והמון חברות שבאו לחבק ולהתלהב.
והמון אנשים שלא הכרתי קודם או שהכרתי רק וירטואלית ושהיה נחמד להכיר אישית.
ואמא שלי שהתעקשה להגיע בתחבורה ציבורית והיתה עזרה עצומה וגם קנתה לי חולצה מקסימה בעיצוב איילת רובין.
והמאמן והנסיכה שהיו איתי והיו חלק מהכיף.
וריבי שהגיעה כדי לחבק ופתחה את חגיגות יום ההולדת עם מתנה מקסימה.
והיה היי.
ואז הגיעה החתונה המקסימה של לוטם וחן וגם שם הייתי בהיי.
שמלת המיני המדליקה שלי שלוותה בגרביונים מדוגמים (אני חושבת שבפעם הראשונה בחיי) ובנעליים חדשות.
החתן והכלה המקסימים:
הריקודים והמשפחה שלי מסביב והאושר באוויר.
היי.
ואז ביום רביעי הגיע הדיכאון.
קטן כזה.
אני לא יודעת להיות דיכאונית בגדול…
אבל כל מיני דברים קטנים שהצטברו וכל מיני תוכניות שלא התרוממו ואיכס כזה שלא מתאים לי בכלל, ובטח לא לכבוד יום ההולדת.
אז החלטתי שלא מקובל עלי ושאני דוחפת את האיכס הצדה, ונהנית מהיום שלי.
הבוקר התחיל עם עמוד הפייסבוק המהמם שלי ועם עשרות האיחולים המקסימים שחיכו לי (ועוד המון שנוספו במהלך היום).
הוא המשיך בארוחת בוקר מפנקת מול הנוף הכי מקסים בעולם. כתיתא היא מסעדה חדשה בבית הבד באבטליון. הייתי טובה ולקחתי איתי מצלמה, אבל שכחתי לוודא שכרטיס הזיכרון נמצא בתוכה, אז לתמונות המאוד מדגמיות אחראי הסלולרי של המאמן (ואני הבטחתי לעצמי לחזור לשם עם מצלמה מתפקדת. ארוחת הבוקר השווה בהחלט מצדיקה ביקור חוזר):
באמצע ארוחת הבוקר נחתה על השולחן קופסה קטנה שהבהירה שהרמז המאוד ברור ששלחתי ("תלך לדוכן של אלונה ותבחר לי שרשרת") לא הלך לאיבוד על האיש שלי…
הוא גם צילם:
ומאחר שהשרשת לא מספיק בולטת בתמונה הזו, והתמונה השנייה שהוא צילם נהרסה, אז הנה חיתוך של התמונה כדי שתוכלו להתפעל יחד איתי:
המשך היום עבר עלי בבטלה מופלאה.
נמנום וקריאה וצפייה בטלוויזיה ותגובות בפייסבוק.
וזהו.
עד שבערב הנסיכה שאלה אם אנחנו לא מתכננים לעשות משהו לכבוד יום ההולדת…
אז היינו ספונטניים ויצאנו לארט דה קוקו בכרמיאל.
היה מתוק.
מאוד מתוק.
ככה צריך לחגוג יום הולדת.
תודה לכל המאחלים והמאחלות.
שימחתם אותי מאוד!
לימור
הקשישה בשנה