די מביך לשים לב כמה זמן לא כתבתי.
התירוץ היחיד שיש לי הוא שהקיץ הזה ממש מתיש אותי, וכשכבר מגיע זמן פנוי שבו אני יכולה לכתוב, אני פשוט נרדמת…
ובינתיים הצטברו לי כל כך הרבה נושאים לפוסטים, שאני אפילו לא בטוחה מאיפה להתחיל.
זה יהיה פוסט של פכים קטנים, אבל קודם כל, שימו לב שבעוד יומיםם נגמר מבצע האותיות השווה מאוד שאני עושה יחד עם אתר scrap. לא כדאי לפספס!
ביום ראשון הראשון של החופש ניצלנו פגישת עבודה של המאמן ברמת אפעל ונסענו – הנסיכה ואני – ליום ספארי, רגע לפני שהוא מתמלא בקייטנות ובנופשים מאורגנים. החלק של הספארי היה מקסים – תמונה או שתיים בעוד שורותיים, והחלק של גן החיות היה חביב, אם גם פחות מסעיר. את הטעם הרע של היום השאיר לנו דווקא המזנון שבתוך גן החיות – מזנון מורג. היה יום חם להחריד והחלטנו להתפנק באייס קפה. אחרי ששתי כוסות הקפה נמזגו ואחרי שגם שילמתי בלי לשאול שאלות, ראיתי שהמחיר במחירון הוא 15 ש"ח לכוס, ולא 18 כמו ששילמתי. כשהתלוננתי, הבחורה במזנון לא ידעה מה לעשות עם התלונה שלי וכשהתעקשתי היא קראה לאחראי. הוא הראה לי שבמחירון אחר רשום 18 ש"ח. כשהתעקשתי שהמחירון שתלוי בחזית המזנון מחייב, הוא רצה לדעת אם אני אהיה בסופר ומישהו יעשה טעות בתימחור אני אצפה שזה יחייב את הסופר. האמת, כן? זה כבר קרה. יותר מזה – יש לי חנות ואני עומדת מאחורי המחיר המודפס, גם אם מישהו טעה בתימחור. ההתעקשות שלי לא עזרה והטעם הרע נשאר איתי (ועם הנסיכה, שגם חשבה שהקפה לא ממש טעים) – אז אם אתם מבקרים בספארי – שימו לב שבעלי המזנון שם לא ממש מאמינים בשמירה על החוק.
אבל בשביל שלא תישארו עם הטעם הרע, הנה תמונות מדגמיות מהספארי:
ביום שלמחרת ניצלנו את הנסיעה ללטרון, לסיום המסלול של השיריונר, ועצרנו בתל אביב לסיור בתערוכת "יש מצע?". התערוכה בהחלט חביבה, אבל אני לא בטוחה שהיה שווה לשלם את דמי הכניסה הגבוהים של המוזיאון רק בשביל תערוכה אחת (לא היה לנו זמן ליותר). לפיכך התגלית ש… ילדים נכנסים חינם וכך גם בעלי ישראכרט זהב, AKA אני והמאמן. לפיכך שילמנו רק על הפרופסור, מה שהפך את מחיר כל החוויה לסביר בהחלט.
וכאמור – סיום מסלול של השיריונר:
הפרופסור חווה כרגע אירועי פרידה רבים והשבוע רקד בכל אחד ממופעי הערב בפסטיבל כרמיאל (וגם במופע צהריים אחד). היתה לו ולחבריו ללהקה הזכות להיות המערביים הראשונים שרקדו אי פעם עם להקת הנזירים הקוראניים. אני מחכה בקוצר רוח לתמונות שלהם בתלבושות המסורתיות, כולל הכתרים.
מאחר שהריקוד בערב הסיום התנגש עם הלילה הלבן שפתח את שנת הלימודים במכינה, מצאנו את עצמנו מסיעים אותו לירושלים ביום חמישי בחצות. פיצינו את עצמנו בארוחת לפנות בוקר ב"בנדיקט" בהרצליה, המסעדה היחידה שהתפריט שלה מציע ביצה רכה (סופר אוכל נחמה) וכשהגענו הביתה בחמש וחצי בבוקר ניחמנו את עצמנו על זה שאנחנו קצת לא שפויים בזה שאנחנו הורים מהסוג שאנחנו רוצים להיות, זה שמאפשר לילדים שלו להגשים את החלומות שלו, גם כשהם קצת מתנגשים זה בזה…
והנסיכה?
חוות חופש נטול מסגרת ומעסיקה את עצמה בצורה יוצאת דופן, היא לימדה את עצמה לתפור ותופרת בגדים קטנטנים בהשראת מדבקות תלת מימד של jolee's. כמעט כל יום אני מוצאת שהיא עשתה משהו מדהים אחר.
מכיוון שהיא החליטה שהיא רוצה ללבוש חולצות שעיצבה בעצמה, נרתמתי לסייע לה וזה התוצר הראשון שלה (אני רק גיהצתי את הפליזולין ותפרתי במכונה מסביב לטלאי):
ואני גם עובדת. ולומדת. אין ספק שהחיים לא משמעמים, וזה אולי מסביר למה אני כל כך עייפה.
מבטיחה לכתוב שוב בקרוב
שיהיה שבוע נפלא
לימור