בשנה שעברה ראש השנה קפץ עלי די בהפתעה, ממש בתחילת השנה, ובכלל לא הכנתי לוחות שנה.
כנראה כתגובת נגד, השנה הכנתי את הבסיס ללוח השנה כבר ביוני… ומאז אני משחקת בכל מיני סוגים של לוחות שנה. כבר נתתי כמה לוחות שמעוצבים בעיצוב דיגיטלי, הכנתי מיני לוחות שנה בתור מתנות יומולדת לילדות יוני והכנתי גם לוח לעצמי, כל כולו געגועים לטיול שלנו ביוסמיטי בשנה שעברה, וכולו כמובן בעיצוב ידני. בגלל שזה לוח של זכרונות, בתחתית שלו יש גם פס לג'ורנלינג. כשצילמתי אותו עדיין לא סיימתי לכתוב הכל…
זה לוח של 13 חודשים, מספטמבר עד ספטמבר, ומסומנות בו חופשות בית הספר (למרות שאחרי שהכנתי אותו הסתבר שמשרד החינוך פיזר עוד חמישה ימי חופש במהלך השנה… בלוחות שנעשה בסדנה החופשות כבר מעודכנות) ואפילו רשום בו איזה נר מדליקים באיזה יום של חנוכה, כי אני תמיד מתבלבלת.
הלוח עצמו מודפס על חוצצים לבנים וחלק מהרקע שלו הוא דפי קראפט. כרגע אני עובדת גם על גירסה נוספת – שמודפסת על קראפט. כשתרשמו לסדנה תוכלו לבחור אם אתם רוצים לעבוד על רקע לבן או קראפט.
תמונות של לוח הקראפט יעלו כשאסיים אותו, אבל הנה בינתיים – שנה שלמה של געגועים ליוסמיטי:
רוצים גם לוח כזה?
אני אקיים שלוש סדנאות, כדי שכל אחד יוכל למצוא לעצמו את היום המתאים, וכדי שכל סדנה תהיה אינטימית ונעימה.
הסדנה כוללת את כל החומרים להשלמת לוח של 13 חודשים, נמשכת שלוש שעות ועולה 200 ש"ח.
ואלו המועדים:
יום ראשון 11.9 בשעה 20:00
יום שבת 17.9 בשעה 11:00
יום שלישי 20.9 בשעה 10:00
ההרשמה במייל limor292@gmail.com או בטלפון 054-4626765
________________________
משהו קטן וטוב
הפינה חוזרת!
נכון שהגיע הזמן?
ממחר .
ראשון לספטמבר נהדר לכולם, אלו שלומדים וגם אלו שלא.
מחר אני שולחת רק ילדה אחת לבית הספר… מוזר.
חודש: אוגוסט 2011
כובשות את העיר הגדולה
אמא שלי חגגה אתמול יום הולדת והחלטנו לחגוג אותו ביום כיף בתל אביב.
היום הזה היה קודם כל הוכחה לפלאי התחבורה הציבורית… אני עליתי על הרכבת בעכו, ואמא שלי הצטרפה אלי על אותה רכבת בחיפה. אחות אחת שלי הגיעה ברכבת אחרת מכפר סבא והאחות השניה מבית יהושע. וכולנו נפגשנו בתחנת ההגנה בתל אביב בהפרש של רבע שעה בערך. ממש פלא.
נסענו במונית לשדרות רוטשילד והתחלנו את היום כמו שצריך – בארוחת בוקר ב"בנדיקט".
בכניסה למסעדה הצחיק אותי השלט הזה:
בגופי? הם מחזיקים רופא פנימי בצוות?
ובכלי? לא ידעתי, אבל פעם הבאה אגיע נושאת סיר בישול או משהו כזה…
אכלנו נפלא, כרגיל ב"בנדיקט", אבל לא נעלמה מעינינו האירוניה שבהדוניזם הקולינרי הזה אל מול האוהלים המוצבים בשדרה. ואם כבר הדוניזם, אז גם בתמונות:
שבעות כראוי התחלנו להתגלגל למחוז חפצנו – נחלת בנימין. תודות למירי שכתבה מדריך מופלא לחנויות נחלת בנימין, ולחגית שבזכותה גיליתי אותו, הגעתי מצוידת ברשימת חנויות מסודרת, וחוץ מזה ששכחתי לקנות פליזולין, אני מאוד מרוצה מההספקים שלי…
שוטטנו לנו בנחת בין דוכני האמנים ולתוך חנויות מעניינות. בחנות הספרים הישנים הזלנו ריר על כרזות ישנות ישנות, ולכבוד הנסיכה שרוצה להיות מעצבת אופנה צילמתי את השלט הזה:
ב"חלום" קניתי קצת סרטים ורוכסנים, והקצת מודגש כי באמת יכולתי לקנות כל כך הרבה יותר. האמת היא שאם הייתי לבד הייתי מבלה שם עוד המון זמן. הבעיה היחידה שלי עם החנות היתה שהחלק של הסרטים ממש צפוף, אבל אחרי שיצאנו גילתי ששתי חנויות משם יש את "חלום 2" שהרבה יותר מרווחת, אז בפעם הבאה כנראה שאבדוק אותה.
ל"בדים למעצבים" לקחתי את כולן כדי שתראנה כמה יפה שם, וגם קניתי לי בדים לכבוד סדנת האירגונית של קרן בשבוע הבא, וגם כמה שאריות נחמדות.
חתכנו לרחוב רמב"ם כי רציתי להגיע ל"שוקה" ובדרך נהנינו ממופע רחוב של זמר דרום אמריקאי. שיעשע אותי שבאותו מתחם, צמודים זה לזה, יש זמר דרום אמריקאי וקשישה שמכינה פיתה דרוזית. ניסיתי לצלם, אבל התמונה לא מעבירה את מלוא העניין:
"שוקה" אכן מקסימה, עדי מקסימה כתמיד וגם מצאתי שם ערכה יפיפיה לתפירה של מובייל ציפורים ופעמוני רוח. זמן איכות עם הנסיכה צפוי בקרוב.
ברחוב רמב"ם גם צילמתי את הגרפיטי הזה שהצחיק אותי מאוד, וצילמתי לכבוד חגית שלימדה אותי להסתכל אחרת:
את רשימת הקניות שלי (בואו לא נשכח למה נוסעים לנחלת בנימין) השלמתי בקניית בד סימפוניה כדי להכין צעיף לפי ההוראות של מונגר. כמובן שעכשיו אני לא ממש מצליחה להבין את כל ההוראות, אבל אני מאשימה את הברזל הדל שלי בזה שאני לא מסוגלת לחשוב…
כשהרגליים שלנו כבר צרבו מרוב הליכה (ועמידה) התגלגלנו לתוך רחוב שיינקין. עצרנו בחנות של NICI, הסתכלנו בחלונות ראווה, ניסינו להבין את השלט הזה שהיה תלוי בחלון הראווה של חנות נעליים:
וכשכבר לא יכולנו יותר, התיישבנו ב"סוס עץ" לאכול ארוחת צהריים ולתת לאמא שלי הזדמנות ליהנות מנרתיק המשקפיים החדש שלה:
היה יום משמח, למרות החום האדיר ולמרות שכשהגעתי הביתה התמוטטתי וישנתי 12 שעות רצוף (כנראה שברזל 9.5 הוא לא מרשם למרץ עודף…)
והנה לסיום מה שנתתי לאמא שלי, הדפס של שלוש גלויות וינטג'יות של צפרדעים (קניתי באטסי, ממוכר מקסים שעוד יקבל פוסט משל עצמו…):
מביך להודות
אתם מכירים את הנשים האלו שילדו תוך כלום זמן? אני תמיד אומרת שעדיף שהן תשתוקנה ולא תספרנה על זה…
זו הסיבה שאם ישאלו אותי כמה זמן לקח לי להכין את דף האלבום שהכנתי היום, אני לא אענה…
אבל זה לא החלק המביך. מה שמביך זה איך עיצבתי אותו.
אבל נתחיל בהתחלה.
אחרי שלוש שעות שבהן התאמצתי לתרגם את תוכנית הקורס המקסימה שלי לטבלאות יבשות של מטרות, מיומנויות ויעדים, דרכי פעולה וחמרים נדרשים, ובו בזמן הסתכלתי על הטלפון שלי וניסיתי להפנט אותו כך שיצלצל (אין סיכוי, הם בפעילות מבצעית לרגל המצב…) קמתי להכין לי כוס תה (יש עוד תוכנית לימודים שצריך לתרגם לטבלה…). בדרך עברתי ליד קופסת החומרים החדשים שהגיעו בדואר, וקרצה לי שקית פרחים מסדרת razzle dazzle של חברת סספראס. יש שם 30 פרחים ב-15 דוגמאות.
לקחתי דף שחור (ההתלהבות לא נגמרת).
לקחתי 15 פרחים שונים מהחבילה.
הפלתי אותם על הדף השחור.
הפכתי את אלו שנפלו הפוכים, הזזתי טיפה את אלו שנפלו אחד על השני, וסידרתי קצת את הקטנים מסביב לגדול. אבל זהו – הם נשארו כמעט לגמרי איפה שנפלו.
הלכתי לערמת התמונות לחפש תמונה שתתאים למה שיצא.
בחרתי תמונה חמודה של השיריונר והפרופסור, ב"סולם יעקב" לפני שנה ורבע , כשהשיריונר לימד את הפרופסור לג'נגל.
הדבקתי הכל.
הדבקתי כותרת.
וזהו.
אתם באמת לא רוצים לדעת כמה זמן זה לקח…
שבת שקטה שתהיה לנו.
לימור
כרטיסים, כל מיני וגם סדנה
כן, גם אני עושה כרטיסים לפעמים…
האמת שממש לעתים רחוקות, עד כדי כך שפעם כשהייתי אצל נתנאלה והחזקתי ביד בלוק של דפים קטנים, היא שאלה אותי מה פתאום, הרי אני עושה דפי אלבום…
אז לא תמיד.
וחוץ מזה בזמן האחרון גיליתי את הקסם שבבלוקים הקטנים של הנייר ואני בהתקף התלהבות.
אז במפגש יום ההולדת של אמיליה ניצלתי את זה שלא היה לי מושג מה לעשות והכנתי כרטיס לאתגר הורוד בפורום עיצוב אלבומים:
ואחר כך נזכרתי שעינת גם העלתה בבלוג שלה אתגר להכנת כרטיס קיץ (הכרטיס היה מוכן בזמן, אבל משום מה צולם רק היום…):
ובמשך השבוע, בכל פעם שהתחשק לי ליצור משהו, מצאתי את עצמי שוב מכינה כרטיסים…
עוד כרטיס קיצי ברוחו:
ועוד כרטיס ורוד:
והרבה כרטיסי "שנה טובה" (שרק חלקם מצולמים בתמונה הקבוצתית):
ואז החלטתי שאם אני מתלהבת מהרעיון של כרטיסי שנה טובה, אין סיבה שלא אחלוק את ההתלהבות הזו אתכם…
אז הנה ההזדמנות לפרגן לעצמכן הפסקה ליצירה.
סדנאות לעיצוב כרטיסי ברכה יתקיימו ב"קסם שימושי" בתאריכים הבאים:
יום שני 5.9.11 בשעה 20:00
יום שלישי 13.9 בשעה 20:00
יום שישי 16.9 בשעה 10:30
בסדנה ניצור ארבעה כרטיסים בטכניקות מגוונות. הסדנה בהחלט מתאימה גם למתחילים בתחום.
מחיר הסדנה הוא 150 ש"ח וכולל את כל החומרים.
להרשמה limor292@gmail.com או 054-4626765
ואם אני כבר בשוונג סדנאות, הגיע הזמן שאצלם את לוח השנה שנכין כאן בסדנה, לא?
שתהיה שבת רגועה לכולם
לימור
לא רק רוקדות
את איריס ועדי מ סטודיו צעדים אני מאוד אוהבת, ולכן כלפני כמה חודשים הציעו לי שיתוף פעולה, בו אני אספק את הצד היצירתי לסדנאות המחול שתיכננו לקיץ, קפצתי על ההצעה, עוד לפני שהיה לי רעיון ברור מה נעשה.
ככל שהקיץ התקרב, והגיע הזמן לתכנן את הפעילויות, היה לי ברור שצריך לחשוב על הדברים מזווית קצת מאחרת. קודם כל, מדובר בנות במגוון גילים (מבוגרות גן ועד בוגרות ג'), וחוץ מזה הפעילות התקיימה בסטודיו המקסים, בישיבה על הרצפה, כך שהשיקולים כללו גם מה סוחבים לשם, איך זה לעבוד על הרצפה וכמה זה מלכלך?
חוץ מזה, אלו סדנאות לרקדניות, אז איך נקשור בין היצירה לבין הסביבה?
בחרתי לקחת את זה לשני כיוונים – יצירות שהנושא שלהן הוא ריקוד ויצירות שאפשר להשתמש בהן בריקוד, סוג של אביזרים.
אז מה היה לנו?
בתחום האביזרים הבנות הכינו צמידים מגלילי נייר טואלט, קישטו כובעי מצחיה, הכינו שרביט לרקדניות שאוהבות בועות סבון והתאבזרו בסיכות שיער ובשרשרות תואמות.
ובתחום היצירות לקישוט החדר הלכנו על שרשרת רקדניות ועל תמונת קנווס עם צללית של רקדנית.
איך זה עבד?
את גלילי הקרטון להכנת הצמידים חתכתי מראש – כל גליל נחתך לאורכו ואז לחצי הגובה. גם את החורים הכנתי מראש (בעזרת הקרופ-א-דייל הנאמן שלי, אבל גם מנקב רגיל היה עובד). כאן שיקול הגודל היה שזה צריך להיות אביזר בולט בזמן הריקוד (ובגלל זה גם סרטי האורגנזה שקשרו את הצמיד היו ארוכים במיוחד). קחו בחשבון שברוחב כזה הצמיד לא נוח על היד…
ביום הראשון הבנות צבעו את הגלילים בצבעים אקריליים ושמנו אותם להתייבש. ביום השני הן קיבלו מגוון של טושים כדי לקשט אותם. הכי אטרקטיביים היו הטושים מסדרת giotto decor שבולטים מאוד על המשטחים הצבועים.
וככה זה נראה בפעולה:
לעניין הכובעים איתגרתי, בעיקר את עצמי, כי החלטתי להכניס לעניין תפירה של פרחי יו-יו. אני לא יכולה לתת קישור, כי למדתי את זה בבלוג של הת'ר ביילי והקישור ל tutorial הזה שבור. ולמה איתגרתי? כי חוץ מההכנה של 60 עיגולי בד חתוכים מראש, שזה בקטנה, כל פרוייקט תפירה כרוך בהמון המון השחלה של חוטים למחטים (והיו לנו ארבעה פרוייקטים שכללו תפירה!).
כל אחת מהבנות תפרה לעצמה שלושה פרחי יו יו וקישטה את הכובע בעזרת טושים צבעוניים. את הפרחים הדבקנו לכובע עם דבק חם, וככה נראית תמונה קבוצתית שלהם (שימו לב לכובע הדובדבנים המקסים בקדמת התמונה!):
שרביטי בועות הסבון לא היו מסובכים. כדי לחסוך בלגן והתחשבנות, הכנו לכל בת שקית עם חרוזים שהיא השחילה על מנקה מקטרות. חוט מתכת מעוצב לצורה כלבבה, כמה סרטים לבנים לקישוט, מנקה מקטרות מעוטר בחרוזים ומלופף סביב שיפוד והרבה מסקיטנג טייפ שהחזיק את הכל והנה לנו פרוייקט קליל וחמוד.
הפרחים והשרשרות התבססו על אותו עיקרון, של שכבות לבד תפורות אחת לשנייה (עם כפתור בראש) ומודבקות לשכבה התחתונה שבמקרה של סיכת הראש היתה מושחלת בה סיכת ראש ובמקרה של השרשרות החוט של השרשרת היה מושחל בשכבות התחתונות של כל הפרחים. ההדבקה, שוב, נעשתה בדבק חם, והיתה צוואר הבקבוק של כל התהליך, מה שאומר שאת השרשרות האחרונות סיימנו ממש חצי שעה לפני מופע הסיום להורים…
הנה תמונה קבוצתית של הסיכות ועוד תמונה קבוצתית על הראש של ענבר, העוזרת הנאמנה שלי (ושל כל הקייטנה):
ואת השרשרת תראו באמצע ההדגמה הספונטנית שלי להורים, על הרקדנית הכי נסיכותית בקייטנה:
עד כאן אביזרים…
שרשרת הרקדניות היתה קצת עונש עבודי, כי הכנתי אותה מראש ולגזור חמש שכבות של בריסטול זה לא ממש כיף… מצד שני היה לי ברור שבזמן הלא ארוך שמוקצב לעניין, אי אפשר שהן גם תגזורנה את השרשרת וגם תצאנה מרוצות מהתוצאה…
את החצאיות, הפתעה הפתעה, תפרנו… תפר פשוט לרוחב נייר הקרפ המקופל והנה לנו כיווצים אינסטנט. הרקדניות קושטו באמצעות מגוון של צבעי פנדה ועפרונות צבעוניים. אני שונאת לטשטש תמונות, אבל בגלל שלא ביקשתי אישור פרסום ובגלל שהתמונות מעבירות את האווירה למרות הטשטוש…
לקראת סוף השבוע הגענו לחלק של הצבע האמיתי (הסדנאות נקראו "תנועה וצבע") ועבדנו באקרילי על קנווס. הקנווסים היו בגודל 25*25 וכל בת בחרה לעצמה 3 צבעים ומכחול או מברשת ספוג. ההוראה היתה שלא מנקים את המכחול בין צבע לצבע אלא מכוונים לערבוב צבעים.
אחרי שהצבע התייבש הן הוסיפו על הקנווס עיגולים שונים בעזרת מכסים ושאר כלים עגולים שהבאתי להם, ואחרי שהכל התייבש כל אחת קיבלה צללית של דוגמנית והחליטה איך להדביק אותה. כמו שענבר אמרה להן כשהעבודות התחילו להתגבש – למרות שהצללית כמעט זהה (אנחנו לא ניכנס עכשיו לסאגה של גזירה ביד במקום חיתוך ב E-CRAFT…) בכל זאת רואים איך כל רקדנית רוקדת בסגנון אחר ובמקום אחר. יש שרוקדות ריקוד שקט ויש ריקודים סוערים, יש שרוקדות בחוץ בטבע ויש שבאולם…
הנה תמונה קבוצתית של הרקדניות שלנו:
כמו שאפשר לראות היה שבוע ממש עמוס, וזה אפילו בלי לדבר על הריקודים!
ואם אתם בעניין רעיונות ליצירה עם הילדים, רצוי שתקפצו לבלוג של לימיצ, שיחד עם יעל מפיקה קייטנה שגם אני הייתי שמחה להיות בה ילדה…
שתהיה שבת מוצלחת!
לימור
את איריס ועדי מ סטודיו צעדים אני מאוד אוהבת, ולכן כלפני כמה חודשים הציעו לי שיתוף פעולה, בו אני אספק את הצד היצירתי לסדנאות המחול שתיכננו לקיץ, קפצתי על ההצעה, עוד לפני שהיה לי רעיון ברור מה נעשה.
ככל שהקיץ התקרב, והגיע הזמן לתכנן את הפעילויות, היה לי ברור שצריך לחשוב על הדברים מזווית קצת מאחרת. קודם כל, מדובר בנות במגוון גילים (מבוגרות גן ועד בוגרות ג'), וחוץ מזה הפעילות התקיימה בסטודיו המקסים, בישיבה על הרצפה, כך שהשיקולים כללו גם מה סוחבים לשם, איך זה לעבוד על הרצפה וכמה זה מלכלך?
חוץ מזה, אלו סדנאות לרקדניות, אז איך נקשור בין היצירה לבין הסביבה?
בחרתי לקחת את זה לשני כיוונים – יצירות שהנושא שלהן הוא ריקוד ויצירות שאפשר להשתמש בהן בריקוד, סוג של אביזרים.
אז מה היה לנו?
בתחום האביזרים הבנות הכינו צמידים מגלילי נייר טואלט, קישטו כובעי מצחיה, הכינו שרביט לרקדניות שאוהבות בועות סבון והתאבזרו בסיכות שיער ובשרשרות תואמות.
ובתחום היצירות לקישוט החדר הלכנו על שרשרת רקדניות ועל תמונת קנווס עם צללית של רקדנית.
איך זה עבד?
את גלילי הקרטון להכנת הצמידים חתכתי מראש – כל גליל נחתך לאורכו ואז לחצי הגובה. גם את החורים הכנתי מראש (בעזרת הקרופ-א-דייל הנאמן שלי, אבל גם מנקב רגיל היה עובד). כאן שיקול הגודל היה שזה צריך להיות אביזר בולט בזמן הריקוד (ובגלל זה גם סרטי האורגנזה שקשרו את הצמיד היו ארוכים במיוחד). קחו בחשבון שברוחב כזה הצמיד לא נוח על היד…
ביום הראשון הבנות צבעו את הגלילים בצבעים אקריליים ושמנו אותם להתייבש. ביום השני הן קיבלו מגוון של טושים כדי לקשט אותם. הכי אטרקטיביים היו הטושים מסדרת giotto decor שבולטים מאוד על המשטחים הצבועים.
וככה זה נראה בפעולה:
לעניין הכובעים איתגרתי, בעיקר את עצמי, כי החלטתי להכניס לעניין תפירה של פרחי יו-יו. אני לא יכולה לתת קישור, כי למדתי את זה בבלוג של הת'ר ביילי והקישור ל tutorial הזה שבור. ולמה איתגרתי? כי חוץ מההכנה של 60 עיגולי בד חתוכים מראש, שזה בקטנה, כל פרוייקט תפירה כרוך בהמון המון השחלה של חוטים למחטים (והיו לנו ארבעה פרוייקטים שכללו תפירה!).
כל אחת מהבנות תפרה לעצמה שלושה פרחי יו יו וקישטה את הכובע בעזרת טושים צבעוניים. את הפרחים הדבקנו לכובע עם דבק חם, וככה נראית תמונה קבוצתית שלהם (שימו לב לכובע הדובדבנים המקסים בקדמת התמונה!):
שרביטי בועות הסבון לא היו מסובכים. כדי לחסוך בלגן והתחשבנות, הכנו לכל בת שקית עם חרוזים שהיא השחילה על מנקה מקטרות. חוט מתכת מעוצב לצורה כלבבה, כמה סרטים לבנים לקישוט, מנקה מקטרות מעוטר בחרוזים ומלופף סביב שיפוד והרבה מסקיטנג טייפ שהחזיק את הכל והנה לנו פרוייקט קליל וחמוד.
הפרחים והשרשרות התבססו על אותו עיקרון, של שכבות לבד תפורות אחת לשנייה (עם כפתור בראש) ומודבקות לשכבה התחתונה שבמקרה של סיכת הראש היתה מושחלת בה סיכת ראש ובמקרה של השרשרות החוט של השרשרת היה מושחל בשכבות התחתונות של כל הפרחים. ההדבקה, שוב, נעשתה בדבק חם, והיתה צוואר הבקבוק של כל התהליך, מה שאומר שאת השרשרות האחרונות סיימנו ממש חצי שעה לפני מופע הסיום להורים…
הנה תמונה קבוצתית של הסיכות ועוד תמונה קבוצתית על הראש של ענבר, העוזרת הנאמנה שלי (ושל כל הקייטנה):
ואת השרשרת תראו באמצע ההדגמה הספונטנית שלי להורים, על הרקדנית הכי נסיכותית בקייטנה:
עד כאן אביזרים…
שרשרת הרקדניות היתה קצת עונש עבודי, כי הכנתי אותה מראש ולגזור חמש שכבות של בריסטול זה לא ממש כיף… מצד שני היה לי ברור שבזמן הלא ארוך שמוקצב לעניין, אי אפשר שהן גם תגזורנה את השרשרת וגם תצאנה מרוצות מהתוצאה…
את החצאיות, הפתעה הפתעה, תפרנו… תפר פשוט לרוחב נייר הקרפ המקופל והנה לנו כיווצים אינסטנט. הרקדניות קושטו באמצעות מגוון של צבעי פנדה ועפרונות צבעוניים.
עוד חצי שעה
אחרי שהתלהבתי מהעיצוב על שחור, היה לי ברור שזו רק תחילתו של רומן.
השבוע הכנתי עם הילדות בקייטנה סיכות שיער (אני חושבת שההשראה הגיעה מילדיסקו. הנושא עוד ייבדק לפני שיגיע פוסט "מה עשינו בקייטנה השבוע…"). כשראיתי את הסיכות מרוכזות על השולחן, היה לי ברור שיש כאן השראה לדף אלבום:
עיגולי הלבד נקנו ב"היפו דיפו" בלב המפרץ. שקית עולה שקל תשעים ויש בה 25-100 עיגולי לבד, תלוי בגודל כמובן. בגלל שרציתי סיכות יותר עשירות, הוספתי גם פרחי לבד חתוכים בקאטלבאג.
אתמול היו לי כמה דקות והחלטתי שלכבוד יום ההולדת של היפה אני אקדיש אותן לדף אלבום זריז.
כיוונתי את הטלפון שיצלצל כעבור 30 דקות והתחלתי לשחק.
מסקנה ראשונה – לתפור (כולל השחלת חוט במחט, לפחות פעמיים) לוקח פחות זמן מלחתוך עיגולים בקאטלבאג.
מסקנה שנייה – כשמכניסים בשלושים דקות גם את ההחלטה על הכותרת, היא לא בהכרח מבריקה.
מסקנה שלישית – לעבוד בלי לחשוב (כי לא נשאר זמן) זה דווקא כיף.
כשהטלפון צלצל בדיוק סיימתי לצלם את הדף הגמור.
התמונה צולמה בסיום המסלול של השיריונר.
לילדה היפה, שאתמול חגגה יומולדת 20, אני מאחלת את כל הטוב שבעולם. שהחיים יזמנו לך שמחות ויופי ואנשים מעניינים. אנחנו אוהבים אותך!
סימני דרך
היו לי מחשבות על לכתוב כמה מדהים אכלנו אתמול ב"זמר אהבה לים" בשלוותה, אבל השיריונר הוא בין קוראי הנאמנים והתעללות מהסוג הזה אסורה על פי אמנת ז'נבה…
אז יהיה פוסט אחר. מהורהר קלות.
כפי שבטוח כבר כתבתי כאן אי פעם, אני ידועה בתור מי שלא ממש טובה בלסיים דברים (חוץ ממה שעל הצלחת…). בתיכון עוד היתה לצדי אמא שלי, שדחפה וכתבה ועזרה לי לסיים את עבודת הגמר שלי (על אלכוהוליזם, מכל הדברים שבעולם…). אבל אז יצאתי לעולם וגיליתי שתואר, למשל, דורש יותר אורך נשימה מזה שיש לי.
לא פלא אם כך שהמוטו שאימצתי לי לקוח מספרה הקסום של נורית זרחי "אמורי אשיג אטוסה" – "ואת זה אני עשיתי, אני, שלא עברתי את הבחינה ולא קיבלתי שום תעודה בבית-סיפרנו".
מדי פעם אני חווה את נימת הפליאה והגאווה שמשתקפת מהמשפט הזה, בעיקר בעניינים שקשורים בילדים שלי (למרות שאז נכון יותר "ואת זה אנחנו עשינו" ויותר מהכל הם, כי כל כך הרבה ממה שהם בא איתם כנראה, ארוז במעטפת הקטנטונת שאיתה הם הגיעו לעולם…).
בגלל זה אני אוהבת כנראה דפי אלבום ופוסטים בבלוג – הם קצרים מספיק כדי שבדרך כלל אוכל לסיים אותם (בדרך כלל, כי עדיין יש לי שקית עמוסת פרוייקטים לא גמורים, וגם כמה פוסטים שלא הגיעו לידי מימוש).
ומדי פעם, כשאני כן מסיימת משהו, ואפילו מתכבדת בתעודה, אני חשה תחושת פליאה אחרת, על זה שכן הצלחתי לסיים.
אז הנה, הוכחה לעולם:
קודם כל, שימו לב שהם קראו לי גב'. גברת? מתי נהייתי גברת???
אבל האמת שהיא שזה לא באמת סיום, אלא תחילתה של דרך, תחילתו של רומן. אני לא בטוחה לאן בדיוק הדרך הזו תיקח אותי, אבל בטוח שיהיו בה הרבה טקסטים והרבה למידה וחשיבה, וכמו שהגדרתי את זה כששאלו אותי למה בעצם – כל כך הרבה אני מתעסקת בשימור זיכרונות. לעזור לבנות טקסים זה לעזור ליצור זיכרונות. וזה מתאים לי.
והנה הזמנה לכם – אם אתם עומדים על סיפו של אירוע חשוב, לאו דווקא בר או בת מצווה, ורוצים לחשוב על דרך אחרת לציין אותו, על תכנים אחרים שיכולים למלא אותו – אני אשמח לחשוב איתכם.
יום שני.
יש שיושבים באוהלים ויש ששובתים היום מעבודה.
אני כאן, ולא ממש יכולה לשבות ולאכזב 16 בנות בקייטנה, אבל בלבי אני שם.
אתמול קיבלתי את איגרת חודש אב מהמדרשה באורנים וליאור קולודני, רכזת פדגוגית במדרשה כתבה שם משפט שהקסים אותי, אז הנה, אני מצטטת דברים בשם אומר(ת)ם:
"הלוואי שנוכל כולנו להיפגש בצומת דורש טוב בין סימטת הנביאים לשדרת המקיימים.".
יום טוב שיהיה.
לימור