את איריס ועדי מ סטודיו צעדים אני מאוד אוהבת, ולכן כלפני כמה חודשים הציעו לי שיתוף פעולה, בו אני אספק את הצד היצירתי לסדנאות המחול שתיכננו לקיץ, קפצתי על ההצעה, עוד לפני שהיה לי רעיון ברור מה נעשה.
 
ככל שהקיץ התקרב, והגיע הזמן לתכנן את הפעילויות, היה לי ברור שצריך לחשוב על הדברים מזווית קצת מאחרת. קודם כל, מדובר בנות במגוון גילים (מבוגרות גן ועד בוגרות ג'), וחוץ מזה הפעילות התקיימה בסטודיו המקסים, בישיבה על הרצפה, כך שהשיקולים כללו גם מה סוחבים לשם, איך זה לעבוד על הרצפה וכמה זה מלכלך?
 
חוץ מזה, אלו סדנאות לרקדניות, אז איך נקשור בין היצירה לבין הסביבה?
 
בחרתי לקחת את זה לשני כיוונים – יצירות שהנושא שלהן הוא ריקוד ויצירות שאפשר להשתמש בהן בריקוד, סוג של אביזרים.
 
אז מה היה לנו?
בתחום האביזרים הבנות הכינו צמידים מגלילי נייר טואלט, קישטו כובעי מצחיה, הכינו שרביט לרקדניות שאוהבות בועות סבון והתאבזרו בסיכות שיער ובשרשרות תואמות.
ובתחום היצירות לקישוט החדר הלכנו על שרשרת רקדניות ועל תמונת קנווס עם צללית של רקדנית.
 
איך זה עבד?
את גלילי הקרטון להכנת הצמידים חתכתי מראש – כל גליל נחתך לאורכו ואז לחצי הגובה. גם את החורים הכנתי מראש (בעזרת הקרופ-א-דייל הנאמן שלי, אבל גם מנקב רגיל היה עובד). כאן שיקול הגודל היה שזה צריך להיות אביזר בולט בזמן הריקוד (ובגלל זה גם סרטי האורגנזה שקשרו את הצמיד היו ארוכים במיוחד). קחו בחשבון שברוחב כזה הצמיד לא נוח על היד…
 
ביום הראשון הבנות צבעו את הגלילים בצבעים אקריליים ושמנו אותם להתייבש. ביום השני הן קיבלו מגוון של טושים כדי לקשט אותם. הכי אטרקטיביים היו הטושים מסדרת giotto decor שבולטים מאוד על המשטחים הצבועים.
 
וככה זה נראה בפעולה:




לעניין הכובעים איתגרתי, בעיקר את עצמי, כי החלטתי להכניס לעניין תפירה של פרחי יו-יו. אני לא יכולה לתת קישור, כי למדתי את זה בבלוג של הת'ר ביילי והקישור ל tutorial הזה שבור. ולמה איתגרתי? כי חוץ מההכנה של 60 עיגולי בד חתוכים מראש, שזה בקטנה, כל פרוייקט תפירה כרוך בהמון המון השחלה של חוטים למחטים (והיו לנו ארבעה פרוייקטים שכללו תפירה!).
 
כל אחת מהבנות תפרה לעצמה שלושה פרחי יו יו וקישטה את הכובע בעזרת טושים צבעוניים. את הפרחים הדבקנו לכובע עם דבק חם, וככה נראית תמונה קבוצתית שלהם (שימו לב לכובע הדובדבנים המקסים בקדמת התמונה!):



שרביטי בועות הסבון לא היו מסובכים. כדי לחסוך בלגן והתחשבנות, הכנו לכל בת שקית עם חרוזים שהיא השחילה על מנקה מקטרות. חוט מתכת מעוצב לצורה כלבבה, כמה סרטים לבנים לקישוט, מנקה מקטרות מעוטר בחרוזים ומלופף סביב שיפוד והרבה מסקיטנג טייפ שהחזיק את הכל והנה לנו פרוייקט קליל וחמוד.
 
הפרחים והשרשרות התבססו על אותו עיקרון, של שכבות לבד תפורות אחת לשנייה (עם כפתור בראש) ומודבקות לשכבה התחתונה שבמקרה של סיכת הראש היתה מושחלת בה סיכת ראש ובמקרה של השרשרות החוט של השרשרת היה מושחל בשכבות התחתונות של כל הפרחים. ההדבקה, שוב, נעשתה בדבק חם, והיתה צוואר הבקבוק של כל התהליך, מה שאומר שאת השרשרות האחרונות סיימנו ממש חצי שעה לפני מופע הסיום להורים…
 
הנה תמונה קבוצתית של הסיכות ועוד תמונה קבוצתית על הראש של ענבר, העוזרת הנאמנה שלי (ושל כל הקייטנה):
 





 
ואת השרשרת תראו באמצע ההדגמה הספונטנית שלי להורים, על הרקדנית הכי נסיכותית בקייטנה:




עד כאן אביזרים…
 
שרשרת הרקדניות היתה קצת עונש עבודי, כי הכנתי אותה מראש ולגזור חמש שכבות של בריסטול זה לא ממש כיף… מצד שני היה לי ברור שבזמן הלא ארוך שמוקצב לעניין, אי אפשר שהן גם תגזורנה את השרשרת וגם תצאנה מרוצות מהתוצאה…
 
את החצאיות, הפתעה הפתעה, תפרנו… תפר פשוט לרוחב נייר הקרפ המקופל והנה לנו כיווצים אינסטנט. הרקדניות קושטו באמצעות מגוון של צבעי פנדה ועפרונות צבעוניים.